לפני שבוע "חגגתי" יום הולדת 26. זה היה יום נפלא. שכבתי במיטה חולה-מת, והעברתי את היום המשמח בקינוח אף אובססיבי, בהכנה בלתי פוסקת של תה צמחים, ובביקור בזק אצל רופא המשפחה . בצירוף מקרים ביזארי, באותו יום גם קיבלתי "ברכה" מטעם קופת חולים כללית (שבה אני רשום). אבל בניגוד ל"ברכה" של שנה שעברה, שהציעה לי לבחור בין שתי מתנות - מסאג' בהנחה או דיסק מדיטציה עם קולות של דולפינים – המכתב ששלחו לי השנה היה, איך נאמר בצורה הכי בוטה וישירה? ספאם.

בשורה הראשונה, כשעוד הייתי אופטימי וחצי מסומם מהתרופות שהרופא רשם לי, ה"כללית" רצתה לאחל לי בריאות, אושר ושכל חלומותיי יתגשמו. "תודה רבה!", חשבתי. בשורה השניה, ובהזדמנות חגיגית זו, ה"כללית" רצתה להציע לי להיכנס למגזין שלה באינטרנט. "אממ…אוקיי, אם אתם אומרים", תהיתי. המגזין אגב, "תפור עלי", כהגדרתם. אחרי ההמלצה החמה, האישית והלבבית, הברכה הציעה לי עוד מידע שימושי שעשוי לעניין אותי – הטבה לחיילים! כאן כבר נדלקה אצלי נורה אדומה, שכן סטודנט אני, ואם הברכה כל כך אישית כמו שהם ניסו להציג אותה, הם כנראה לא באמת מכירים אותי,  ה"כללית"יים האלה.

אחוז תחושת בגידה, התחלתי לחפש את ההטבה, המתנה, הקופון. לא שימושיים ככל שיהיו – אני רציתי אותם. הפכתי את הדף, סובבתי אותו ופשפשתי בתוך המעטפה עצמה – אבל כלום. "מה אני אמור לעשות עם המכתב הזה"?, חשבתי לעצמי. ובשניה שראיתי את גליל נייר הטואלט הגמור שלידי – ידעתי את התשובה.

אז למה, אני שואל את קופ"ח – למה הזנחתם השנה את הלקוחות שלכם? למה חשבתם שלשלוח נייר חסר תועלת, יביא לכם תועלת? אם רק הייתם מוסיפים הנחה כלשהי, הטבה סתמית או אפילו מצרפים עץ ריחני לאוטו – הייתי מרגיש שבאמת אכפת לכם. שאתם באמת יודעים את השם שלי באופן אישי. שההטבה לחיילים היא טעות אנוש, זה הכל. והייתי סולח לכם, כי לא באמת שלחתם לי ספאם. והייתי משבח אתכם בפני כולם. וממליץ לחיילים על סף שחרור שצריכים לבחור קופת חולים – לבחור בכם. אבל עכשיו? עכשיו בא לי לעבור ל"מכבי", ולא כי הם יותר טובים מכם. אלא בגלל שהם באמת לא יודעים איך קוראים לי או מתי נולדתי, בזמן שאתם רק מעמידים פנים. אז תגידו לי אתם. הספאם ששלחתם היה שווה את זה?