אין דבר שהאינטליגנציה האנושית לא יכולה לפתח.

זה משפט ששמעתי מפי אדם חכם, ואכן ככל שאני חושב ומעמיק בסוגיה יותר ויותר אני מגלה שכמעט ולא קיים צורך שאין לו מענה. הנטייה לחשוב שבמידה ויש צורך ללא מענה, המענה כבר קיים בכל מיני גופיים ביטחוניים מסווגים.
עם הזמן האנושות מגלה פתרונות יותר טובים לפתרונות שכבר קיימים. בנוסף מתגלים צרכים חדשים שמוצאים להם פיתרונות ושוב הגלגל חוזר, לפתרונות הקיימים מוצאים פתרונות טובים יותר....
המגמה היא רק להשתפר ולייעל, לנסות ולהקל. השאיפה היא להתקדם עם הטכנולוגיות אותם האנושות מגלה ומפתחת ולהמשיך קדימה.
אנו זן שתמיד שואף להתפתח. אני מאמין שזה צרוב עמוק ב DNA שלנו. כנראה שמי שיצר אותנו ביקש שלעולם לא נדרוך במקום אלא תמיד נביט קדימה, להשתפר.

לדעתי, האנושות והתקדמות הן שתי מילים נרדפות. בלתי נתפס שדגם של מכונית שיוצר בשנת 2012 יישאר בדיוק אותו הדגם גם בשנת 2015 עם אותו המפרט בדיוק!
אני לא יכול לקבל את המחשבה שאולי האייפון 5 לא יצא לשוק ושכולנו נישאר "תקועים" עם האייפון 4 או הגלקסי 3....
פשוט הורגלנו ככה. אנו תמיד נשאף להתקדמות ולשיפור מתמיד.
לעניות דעתי הדבר לא נובע מהתאווה לכסף או מהצורך להתעשר, אולי זה רק נלווה, אבל אנו תמיד נשאף להתקדמות.

אך מכל זה עולה שאלה אחת, והיא: עד לאן?!
עד לאן המוח האנושי יוכל להגיע? מה קצה גבול האינטליגנציה שלנו?
לפי מדענים בכירים היקום הוא אין סופי. פשוטו כמשמעו, בלתי מוגבל! אין לו התחלה ואין לו סוף.
תמיד כשאנו מגיעים לפסגה, אנו מגלים שישנה עוד פסגה. לפעמים רחוקה לפעמים קרובה ותמיד אנו נהיה מכוונים אליה.
אבל עד כמה רחוק נוכל להגיע בעזרת מוחנו?

לאחר תהיות ארוכות מצאתי שרוב רובן של ההתפתחויות הטכנולוגיות בעיקר הן תמיד במגמת שיפור כדי להקל על המוח האנושי, לנסות ולהפוך את החיים היום יומיים ליותר פשוטים עבורנו.
אני אתן מס' דוגמאות: כולנו מכירים את מערכת ה GPS. כמעט לכולנו יש את המערכת הזאת, אם זה בפלאפונים או כמכשיר.
אנחנו כבר לא דואגים שאולי לא נדע איך להגיע ליעד מסוים. פשוט מזינים כתובת וה GPS ייקח אותנו לשם. אם היינו חוזרים בזמן 60 שנה אחורה עם מערכת כזאת היינו בחזקת חייזרים.

דבר נוסף הוא פותחה מקלדת חדשה שמתקנת אוטומטית את כל שגיאות הכתיב שהמשתמש רושם בעזרתה.
כלומר, אדם שמקליד מסמך מסוים לא אמור לחשוש כלל משגיאות כתיב ופשוט להסיר את הדאגה הזאת מליבו ולהקליד מבלי לבדוק את עצמו.

דוגמא נוספת היא, בעתיד הלא רחוק (3-5 שנים), אלו מבנינו שחיים בעושר יוכלו לרכוש רכב שינהג בעצמו. הנהג יזין נתוני נסיעה מבעוד מועד וטכנית הוא יוכל ללכת לישון והרכב כבר יביא אותו למחוז חפצו. זה לא מדע בדיוני כבר ישנם פרויקטים בתחום הזה.

את שלושת הדוגמאות הללו שלפתי ממוחי בתוך כמה שניות בלבד, ישנם עוד הרבה תחומים שניתן להרחיב בהם ולתת עליהם את הדעת.

ושוב עולה השאלה, אוקי, הצלחנו לשפר שוב את מה שפיתחנו, אבל מה מכאן?! מה הלאה?!
הריי תמיד ישנו מקום לשיפור.
אולי נבדוק מה ניתן לשפר עד מקסום הפוטנציאל באותה התקופה...
והגלגל חוזר על עצמו שוב ושוב...

אולי עודף האינטליגנציה יוביל להכחדתה?

אני אסביר.
ננסה לדמות שאנו מנפחים בלון, בלון רגיל מגומי. האוויר שנוכל לדחוס בתוך הבלון מוגבלת. אם ננפח את הבלון מעט מידי לא יהיה כיף לשחק איתו, הוא לא ימלא את התפקיד שלו כמו שהיינו רוצים. מצד שני אם ננפח את הבלון יותר מידי הוא עלול להתפוצץ ואז פספסנו את היכולת לשחק עם אותו בלון.
עלינו לזהות מתי המתיחה תהיה מקסימאלית ולעצור את הניפוח.

אולי, אם נמשיך לפתח מוצרים מתוחכמים ונמשיך להשתפר בצורה לא אחראית מבלי לבחון את ההשלכות אנו יכולים לאבד אחיזה במציאות.
"ההפצצות האינטליגנציה".

מבלי לשים לב אנו מאבדים אחיזה בחיינו ומאפשרים לטכנולוגיה לנהל אותם.
יש כמה מכם שאולי יגחכו אך לדעתי הסרט "מטריקס" הוא מדע בדיוני ליבנתים, והדגש הוא ליבנתים!
כבר כמה שנים קיים המושג "בינה מלאכותית". אנו נוטעים בטכנולוגיות שאנו מפתחים אלמנטים אנושיים לכל דבר, וכבר הגענו למסקנה שהאנושות שואפת תמיד להתקדמות.
אנו יכולים להתעורר בוקר אחד ולמצוא את עצמנו בתוך מציאות שלא מוכרת לנו, מציאות שלא נדע איך להתמודד איתה.
אולי אפילו מציאות שאין לנו מקום בה!

ישנה הסבר נוסף ל"התפוצצות האינטליגנציה".
כל המוצרים שאנו מפתחים אמורים להקל על  חיינו, ככל שחיינו יהיו מנוהלים ע"י מקורות זרים (טכנולוגיות למיניהן) כך לא נצטרך לחשוב יותר.
כמו שמוצאים ייצור מוצר מסוים ל"מיקור חוץ" (ניהול ע"י גוף חיצוני)  כך בסופו של דבר לא יהיה לנו את הצורך לחשוב יותר, יהיה מישהו או יותר נכון משהו אחר שיעשה את זה במקומנו.
במידה ודבר זה יקרה, האם נוכל להגדיר את עצמנו כבני אדם?!
כיצורים אינטליגנטים?
כזן שולט?
מוחנו יתנוון לאט ולבסוף נהיה יצורים חיים בעלי אינסטינקטים בלבד. ככל החיות!

שלא תטעו, אני ממש לא נגד הטכנולוגיה ואפילו בעדה, כי בעצם מי לא בעד לעשות את החיים ליותר קלים?
בא לי לקום כל בוקר והשיניים לבד מצוחצחות, הקפה מוכן, העיתון פתוח כבר ואני קורא אותו תוך כדי נסיעה למשרד, במשרד העבודה יותר קצרה ופחות מייגעת ולהמשיך את היום בסבבה עד רדת החשיכה...

אבל, עלינו תמיד לזכור שרק אנחנו אחראים לגורלנו.
אנו הזן היחיד על פני כדור הארץ שניתנה לו הבחירה החופשית לעשות או לא לעשות. אנו היחידים שיודעים להבדיל בין טוב לרע.
וכנראה שאנו היחידים, לפחות מבין היצורים החיים, שיכולים להרוס את עצמנו.
עלינו להיות תמיד עם יד על הדופק ולא לחצות את הגבול!