הייתי רוצה לשתף אתכם בתחושה שיש לי בנוגע לנושא החשוב שחלק קוראים לו "פרוייקט ההתיישבות" חלק קוראים לו "ציונות" וחלק קוראים לו "התנחלויות" שכמובן לא יורד מהכותרות עכשיו עם נושא פינוי מיגרון וגם כאן אולי אני קצת חוזר על עצמי אבל שוב התחושה שלי כי רבים מאיתנו שבויים בתוך קופסא של הגדרות והנחות ומפספסים דברים חשובים שיכולים לעשות הבדל עצום בתחושה הלאומית של כולנו. מזה שנים רבות אנחנו מחלקים את עם ישראל לשני צדדים ימין ושמאל בצורה מאוד ברורה, ימין אנשים לוחמניים, בעד ארץ ישראל השלמה , בעלי זיקה רבה יותר ליהדות , לאומניים , הנותנים פחות חשיבות לחיי וזכויות אדם בעיקר בכל הנוגע לבני אדם ממוצא ערבי. ואנשי שמאל, אנשים מלומדים, שלווים, בעד זכויות אדם, נגד הכיבוש , חילוניים , בעלי אהבה מיוחדת לבני אדם ממוצא ערבי, ועוד.... (למען הסר ספק אני כותב בציניות כי כמובן שמדובר בשטויות וקיטלוגים מיושנים ולא נכונים :-)) ועיקר ההבדל בו מתנהל הדו שיח בין ימין ושמאל הוא באם אתה בעד שלום והחזרת שטחים או לא מאמין בשלום ובעד כיבוש כל מדינת ישראל כולל עזה, יהודה, ושומרון, וכך גם מנסים לצייר את המפה הפוליטית כפי שהיא משתקפת בכנסת ,גוש ימין וגוש שמאל, אבל במציאות כאשר מסתכלים על התהליך שעם ישראל היושב בציון עבר אנו מגלים כי החיתוך הברור בין ימין לשמאל כבר לא באמת קיים, וכי רוב אזרחי ישראל , לא משנה מהיכן הגיעו אליו נמצאים במרכז שאומר כי בכול הנוגע שלום עם ערביי האיזור, שטחים וכדומה ברור לכולם כי:
נכון שיש הבדלים בין פרסונות מנהיגותיות כאלו ואחרות על מי יהיה זה שיעשה את השלום, ובאילו תנאים , ניסוחים ודקויות אבל במהות כולם אומרים אותו הדבר בין עם זה ביבי, ברק, שרון,אולמרט וכו' ויתרה מכך ברור לחלוטין כי ישנה מגמה מבורכת שראוי כי אף תתעצם המראה כי הבוחר הישראלי מתעניין יותר ויותר באגנדה כלכלית ולא שם את העניין המדיני בטחוני בראש סדר העדיפות. למרות כל זאת יש עדיין פצעים פתוחים בחברה הישראלית בכל הנוגע לשייכות פוליטית ומגזרית כגון דתיים מול חילונים, מתנחלים מול אנשי שלום עכשיו ונראה כי דווקא האגנדה היום יומית מוכתבת ע"י שני הקיצונויות למרות שהיא לא ממש מעניינת את כולנו. ובכל זאת ישנו דבר שלי אישית מאוד כואב וזה הניסיון לעשות דמוניזציה לציבור הראוי להערצה , ציבור המתיישבים/מתנחלים אשר מנסה בכל כוחו להילחם עבור עם ישראל על ביתו ועל מדינתו, ציבור שהוכיח פעם אחר פעם כי ברובו הגדול הוא ציבור שומר חוק, ערכי , ונחוש למרות הניסיון לציירו כציבור חסר שליטה , אלים ומסוכן. ראינו זאת בהתנתקות אשר היו מי שהבטיחו לנו מראות אלימות קשות של מלחמת אחים קשה ועקובה מדם אך לבסוף ראינו כי אפילו מהלך כואב מאין כמוהו וחסר תקדים עבר בשקט יחסי וכי ערך הביחד , החוק והישראליות היה מעל הכול, וכך גם לאחרונה בפינוי מיגרון ששוב הבטיחו לנו פרשנים מפרשנים שונים כי יהיה אלימות ומראות קשים אך לבסוף ראינו פינוי בשקט מופתי ללא כל אירועים מיוחדים. ובכל זאת למרות כל דברי השבח כלפי ציבור המתיישבים/מתנחלים קשה לי להתעלם מהתחושה שלי כי אני לא ממש מבין האם הם באמת נלחמים על הזכות שלנו לחיות בארץ ישראל או שמה גם הם כבר נלחמים מכוח האנרציה, וכבר הפכו את המאבק בפלסטינים ובשטחי יהודה ושומרון למלחמת אגו ולמה אני מרגיש כך? מכיוון כי נראה לי שהציבור הזה לא ממש רואה את המציאות בצורה נכונה בזה שהוא עדיין נלחם בניסיון להשיג שטחים ביהודה ושומרון בזמן שבמדינת ישראל שלכאורה שלנו, מתבצעת גזילת קרקעות וקביעת גבולות בעייתיים ע"י הציבור הבדואי בדרום הארץ. כן כל פעם שאני נוסע דרומה אני נדהם לגלות כיצד קמות להן התנחלויות בדואיות בארץ ישראל וגודלות בצורה מדאיגה מבלי שאף אחד לא יעצור אותם, ואני לא יכול שלא לחשוב כי אולי כל המאבק ביהודה ושומרון הוא לא יותר מאשר פעולת הסחה כדי שהבדואים יוכלו להשתלט על עוד ועוד שטחים. הייתי שמח עם אותם מתיישבים/מתנחלים , נוער גבעות יפנו את מרצם ויכולתם על הגנת השטחים הלא כבושים, שבמקום להקים מאחזים ליד חברון ורמאללה יקימו מאחזים ליד באר שבע ודרומה משם, ידאגו כי לא נתעורר בעוד 20 שנה עם מדינה בדואית בנוסף למדינה הפלסטינית ואז נצטרך לדבר על שלוש מדינות לשלוש עמים.... אני חושב שמבלי לשים לב המתיישבים/מתנחלים לא רק שלא עוזרים לעם ישראל וקביעת מקומו ושורשיו במדינת ישראל אלא מחלישים אותנו בכך כי הם מבזבזים את האנרגיה שלהם ושל מדינת ישראל במאבק אבוד ללא לגיטימציה משום צד, ומסיתים בכך את תשומת הלב הלאומית, ואת המשאבים המשפטיים והביצועיים הפוגעת ביכולת שלנו להתמודד עם איום גדול יותר של לאבד את מה שכבר קיבלנו. הייתי רוצה לראות את תנועת ההתיישבות משנסת מותניים ומגייסת את היכולות שלה על מנת להילחם בתופעת הבדואים, עצירת ההשתלטות שלהם על שטחים נרחבים, ויישוב הדרום בהתאם לחזון של בן גוריון. וגם לראש הממשלה הזה, קודמיו והבאים אחריו, בתי המשפט ובמשטרה אני בא בשאלה, מדוע אתם מתעסקים בפינוי של 3-4 משפחות על גבעה בכזו נחישות והתלהבות אך מסרבים להילחם בתופעות המסוכנות אשר מתרחשות בדרום הארץ בה כנופיות של בדואים מקימים מאחזים בלתי חוקיים , כולל נשק חם ורכוש גנוב המתרחבות מדי יום ביומו? ביבי נאם בהתלהבות על חשיבות שלטון החוק כאשר הוא התכוון להחלטת בית המשפט לפנות את מיגרון, מה עם שלטון החוק בנוגע לדרום הארץ? אותה שאלה אשאל את מגוון העיתונאים במדיות השונות, מדוע גם אתם נהנים להתעמק בלהבליט ולהשמיץ את הציבור הציוני דתי ולא נותנים במה מספקת או לפחות שווה להתנחלויות הבדואיות בנגב ? אני לא יודע מה איתכם אני דווקא כאדם שאולי התחיל את חייו בדעות יותר ימניות והפנמתי כי תהיה מדינה פלסטינית בגדה, ואפילו ייתכן שנצטרך לחלוק איתה את ירושלים בקונסטלציה כזו או אחרת ואני עושה זאת לא מתוך אין ברירה אלא מתוך הבנה כי כך צריך להיות , אבל אני חרד למדינת ישראל בתוך תחומי הקו הירוק ובפרט לדרום הארץ אשר לאט לאט אנו מאבדים את האחיזה עליו רק בגלל שאנו עסוקים במאבקים מיותרים. וקורא מכאן לראשי ההתיישבות וציבור המתנחלים – תתעוררו, עזבו את מלחמות הסרק , ובואו להילחם את המלחמה האמיתית על מדינת ישראל. |