ברוכה הבאה אליי.

כידוע לשנינו, זה יהיה ביקור קצר. 

יבשת קרח מחכה לך, אופקיה לבנים ושותקים,

דבר לא מצפה בם פרט למוות הקר. 

את מתחככת בגופתי עם כמה מילים,

ריק נפסד מצמר גפן מתוק. 

אין לו בשר להחזיק, 

הריק מעקצץ את שלגיי, אני דוחה אותו בזעף.

לשווא תנברי לסימני סכינים, הריק אין סופי,  

אין צלקות בצלקת הלבנה. 

ועם כל העומק והחום שאת מציעה, 

אני מצטער לומר כך מאחורי גבך,

עם כל עוינותה של יבשתי הקפואה, 

היא כשמש הקופחת לעומת קרירותך.