כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      7/9/12 14:47:
    סקירה מאלפת, תודה.
    0

    ממרגו ועד אור - זונות בקולנוע הישראלי

    1 תגובות   יום חמישי, 6/9/12, 10:53

    זונות המקבלות את לקוחותיהן בבוקר, מורות ועובדות סוציאליות המשלימות הכנסה בזנות, רחובות הגדושים ב"דירות דיסקרטיות" – נערות ליווי וסתם זונות רחוב – מעניין מה יש לקולנוע הישראלי לומר בנושא. 

    הסרט הראשון בו הופיעה זונה בקולנוע הישראלי היה כנראה, אלדורדו (1963). זהו סרטו הראשון של מנחם גולן ובתפקיד מרגו הזונה, שיחקה גילה אלמגור. גולן אמר שהלך בעקבות דבריו של חיים נחמן ביאליק, שאמר שישראל תהיה מדינה נורמלית רק כשיהיו בה גנב עברי וזונה עבריה. ובעקבות כך צילם פילם נואר ביפו ובתל אביב עם גנב (חיים טופול) וזונה (גילה אלמגור). להפתעתו של גולן גילה אלמגור בחרה בתפקיד הזונה ולא בתפקיד עורכת הדין (אותו שחקה לבסוף תקוה מור) בתחילת הסרט אנו מתוודעים למרגו כשהיא שוכבת על הספה וקוראת עיתון נשים. צוונציק, נער רחוב המביא לה לקוחות, וקרוי על שם סכום האתנן שלה (20 לירות) מגיע עם "חבר חדש" (לקוח). היא לוקחת את הכסף, אבל מחזירה אותו מהר ומגרשת את הלקוח כשהיא שומעת ששרמן החבר העבריין שלה,יצא ממעצר, ורצה לפגוש אותו.
    שנה אחר כך (1964) אורי זוהר מצלם את סרטו הראשון "חור בלבנה" סאטירה עוקצנית על הציונות ומפעליה, זהרירה חריפאי, בתפקיד הזונה העליזה, שרה שיר קברטי: "אני אוהבת אבת אבת את כולם/ וגם שוכבת כבת כבת עם כולם/ אני מספר בטוח, טנק ללא שריון/ הסוף יהיה שאכנס להריון"
    נושא הזנות עניין את מנחם גולן (הוא אמר שאם היה מצלם סרט היום על זונה את התפקיד הראשי היה נותן לרוסיה) בשנת 1971 הוא ביים את הסרט "מלכת הכביש" עם גילה אלמגור, שאף עזרה בכתיבת התסריט. מרגלית היא זונה יפה ועצמאית (אחד הלקוחות שואל אותה: "את עובדת עם סרסור", והיא עונה:"לא, עם בנק"), במסך מפוצל, עם מוסיקה שמחה ושובבה, (כאילו שהמקצוע הזה הוא שמחה גדולה) מראים אותה שוכבת עם לקוחות באוטו, הולכת מכות עם זונות אחרות, מתעמתת עם שוטרים הבאים לעצור אותה, יורדת מחדר במלון ומיד עולה עם לקוח אחר, וסופרת הרבה שטרות של כסף. אלא שלמרגלית יש "תאונת עבודה" היא מתאהבת בלקוח – יהודה ברקן, קיבוצניק המוביל חלב לתנובה ופוגש אותה בפונדק הדרכים בו היא נחה בין לקוח ללקוח. היא באה אחריו לקיבוץ פוגשת את אשתו וילדיו. חלומה הגדול הוא ללדת ילד. 
    אריק המבלה איתה בביתה, שואל את מרגלית איך זה שהיא הגיעה לזנות והיא לועגת ל"כל אלה מהשאלות הסוציאליות: "הם שואלים את השאלות המטומטמות שלהם, ואני מספרת להם את הסיפור החנטריש שלי". היא מתכננת לעזוב את הכביש כשיהיה לה הרבה כסף, ואז "כולם יחפשו את מרגלית". 
    מרגלית עוזבת את הכביש, נוסעת לאמה בעיירה בדרום, עובדת במסעדת דרכים ויולדת ילד. (היא משנה את זהותה, משיער ארוך וחלק היא כעת קצוצת שיער. כשתחזור לכביש, תחבוש פאה בלונדינית).אלא שבמוטיב ידוע אצל מנחם גולן היא נענשת על לא עוול בכפה, בהיותה בהריון היא נאנסת באונס קבוצתי, הילד נולד פגוע, היא שמה אותו במוסד ומקפידה לבקר אותו, וחוזרת לכביש. כשאריק הקיבוצניק פוגש אותה היא אשה כבויה, שמניחה לסרסור לנהל את חייה.
    ב"השוטר אזולאי", סרטו של אפרים קישון משנת 1970, השוטר (שייקה אופיר) מתאהב בזונה מימי (ניצה שאול). זה קורה אחרי מרדף כושל שבו הזונה היחידה שהצליח לתפוס היא מימי. בניידת הצפופה היא מחייכת אליו והוא רומז לה שהחצאית שלה קצרה מדי.
    בסרט יש הומאז'ים ל"אירמה לה דוס" סרטו של בילי ויילדר משנת 1963, את תפקיד הזונה עם הכלכלב מגלמת שירלי מקליין המקסימה, יחד עם ג'ק למון. היחס הסלחני לזנות בסרט זה הוא מחפיר. לפי סרט זה, זנות היא מקצוע חביב המכניס כסף רב לעוסקות בו, ו"לאהוב" זה לא פשע שצריך להיעשות בהיחבא. מחזה בשם זה עלה בתיאטרון הבימה בשנת 1962, בתפקיד נסטור שיחק אריק איינשטיין, והמחזה זכה להצלחה רבה.
    ב"שוטר אזולאי" אזולאי, השוטר שנשאר תמיד בתפקידי סיור ולא מתקדם, והזונה מימי עובדים שניהם בלילה, ולכן נפגשים שוב ושוב. אזולאי הוא איש משפחה, וכשמימי מציעה לו לבוא אליה "בלי כסף" הוא אומר שאשתו תישבר מזה. ושהוא כהן, ולכן לא יוכל להתחתן איתה. בגלל שהוא איש חולמני, הוא מדמיין חתונה עם מימי, כשאשתו בטי (זהרירה חריפאי) מגלמת בחלום את אמו.
    אזולאי שואל את מימי למה היא לא עובדת בעבודה אחרת, למשל אחות, והיא אומרת לו שהיא מרוויחה בסוף שבוע אחד משכורת חודשית של אחות, "כן אבל אחות זו עבודה עם סיפוק" – "גם לי יש סיפוק, לפעמים", עונה לו מימי.אזולאי תולש את תמונתה מהקיר בו מודבקות תמונות של פושעים וזונות, ומחביא בארנקו. כשבטי מגלה את התמונה, היא כועסת, בוכה, וקורעת אותה לגזרים.
    בסרט מציצים משנת 1972- אריק איינשטיין ואורי זוהר בתפקיד נערי חוף מזדקנים שלא רוצים להתבגר, הם מעבירים את ימיהם במרדף אחר מציצים למקלחות הנשים בחוף. גוטה, (אורי זוהר) מרבה ללכת לזונות, וזהו ביטוי למעשה חסר תוחלת, כמעט אנטי ציוני (מהמשגלים האלה לא יוולדו ילדים לאומה). זהו המשך לנושא המופיע בסרטו הראשון של אורי זוהר "חור בלבנה" שהוזכר לעיל, שם הוא לועג לקמפיין עידוד הילודה שבן גוריון יזם.
    גוטה מאוהב ברותי, זונה שבעלה מקנא בה ומכה אותה. הוא הולך אליה ובעבר ביקר אצל זונות רחוב נוספות. כשיש פשיטה משטרתית, רואים גברים רבים היוצאים מחצרות וכניסות של בתים וגוטה אומר ללקוח אחר "לא נותנים לחיות". אלי (אריק איינשטיין) מציע זיתים לזונה וכשהיא מסרבת, הוא אומר לה שזה מאד מזין – 7 זיתים זה ביצה. והיא עונה לו – אז תקח 14 זיתים ותעשה חביתה.
    וגם כך, גוטה לא מצליח לשכב עם רותי, הוא בא לחפש אותה שוב בערב, ואז הוא רואה אותה יוצאת מאחת החצרות עם אלטמן הקטן, אחד המציצים הקבועים במקלחות. אלטמן זה עתה סיים את טקס החניכה האולטימטיבי – הליכה לזונה, להפתעתו של גוטה (כנראה שקבל את עצתו של אלי, שנדהם מאברו הגדול – "מה לעשות?     לדחוף!"). להשלמת הטקס, אלטמן הקטן מבקש מגוטה סיגריה. גוטה שואל את רותי הזונה, "נו, איך הילד" והיא עונה "איזה ילד – זה ילד זה?"
    גם בסרט אסקימו לימון (בועז דווידזון) משנת 1978, צחי, יודלה ומומו הולכים לזונה לטקס המעבר מילדות לבגרות. אלא שבגלל שהזונה (אופליה שטהל "אני מגמרת") היא רק חובבת, כדבריהם, היא אינה גובה מהם אתנן.
    גם בסוסעץ, סרטו של יקי יושע מאותה השנה בשחור לבן, מופיעה זונה, הפעם זונת רחוב. נדב סוסעץ (שמוליק קראוס) יושב בבית קפה, ואנסברג (גדליה בסר) חברו התמהוני, מצטרף אליו. אנסברג סופר משגלים (אצלו זה נשמע מסגלים) בתל אביב ובקו החוף מתל אביב ליפו. "שבע שנים אני עורך את המחקר הזה, ואני רוצה להגיד לך, שכמות המסגלים רק הולכת וגדלה" הוא מפריע לזונת רחוב בשידוליה, ("עזוב אותה, היא לא מוסרית") והיא מכה אותו מכות נמרצות. אח"כ הוא אומר לנדב "האהבה מתה, זה מה שקרה כאן. בכל העיר לא יקום מצפונאי ויוציא אותה מהבוץ".
    יקי יושע עשה גם את הסרט "רחוב ללא מוצא" המבוסס על סיפור אמיתי. צוות טלוויזיה בראשות יהורם גאון וגילה אלמגור, שמחליט לעשות סרט על זונת רחוב הרוצה להשתקם. (ענת עצמון). צוות הצילום מנצל את אליס (ענת עצמון) לצרכיו בדיוק כמו הלקוחות, כשהוא זונח אותה לבסוף, היא קופצת לכביש ומתאבדת. בסרט יש קטע נוגע ללב ובו חנה מרון, כזונה קשישה המנצלת את המעצר של הזונות הצעירות ובאה לעשות כמה לירות, כדי שתוכל לקנות בפלות לבת שלה, אותה היא נוסעת לבקר. הזנות כמקור הכנסה זמין ומהיר, למרות המחירים שהיא גובה, ובשל כך הקושי הרב לעזוב את הזנות. גם בסרט זה יש ניסיון להחליף זהות, להיראות אחרת בעבודה ומחוץ לעבודה – אליס שנקראה בעבר עליזה, לובשת פאה ארוכה כשהיא נוסעת עם צוות הצילום לבקר את הוריה.
    ב2004 נעשו שלושה סרטים על זנות בישראל, "הארץ המובטחת" בעל השם האירוני, שנעשה ע"י עמוס גיתאי, מראה בתחילתו שיירת גמלים ההולכת בלילה, והמטען שהשיירה נושאת הוא נשים צעירות ממזרח אירופה, המוברחות לארץ כדי לעסוק בזנות, פעמים רבות ללא ידיעתן או בחירתן. כבר בתחילת הסרט אחת הנשים נאנסת ע"י בדואי העוסק בהברחתה, ההמשך לא יהיה יותר טוב.
    הסרט "אור" של קרן ידעיה, בימאית שהתבטאה פעמים רבות נגד הזנות. בתפקיד הראשי רונית אלקבץ, היא סיפרה שבמהלך ההתכוננות לתפקיד היא הזניחה את עצמה במשך כשנה כדי להכנס לדמותה של רותי, זונת רחוב שלמרות המאמצים העילאיים של בתה אור (דאנה איבגי), לא יוצאת ממעגל הזנות.
    אור היא קרן האור של אמה, רותי, העוסקת בזנות, מוכה, נפצעת, מנסה לפרקים, רק בגלל מאמציה של בתה לעבוד בעבודות אחרות, ומיד חוזרת לזנות. אור היא נערה חרוצה שבדיוק נמצאת בגיל בו מתוודעים למיניות. היא עובדת בכל מיני עבודות פשוטות כדי להתפרנס, שוטפת כלים במסעדה וכו'. לאט לאט, היא מגלה שיש דרכים קלות יותר להשיג כסף. ההידרדרות שלה הדרגתית, אחד השלבים בהידרדרות הוא השלב בו אמו של חבר שלה, השכנה שלהם, מדברת עם רותי, למרות ההיכרות רבת השנים היא לא רוצה שבנה יצא עם אור, כי לאור יצא שם של נערה מתירנית . בשלב הבא היא נכנסת לביתו של בעל הבית להן הן חייבות כסף עבור השכירות, מורידה את החזיה, והוא מוותר להן על שכר הדירה. אחר כך היא מספרת על כך לחברותיה. השלב האחרון, היא מתקבלת למכון ליווי (מילה מכובסת לבית זונות) "סקסלוסיבי", משנה את שמה וזהותה מאור לסיון (שם ישראלי כזה – אומרת בעלת המכון) ונוסעת אל לקוחות. הסרט קשה לצפייה, רותי האם, נראית כמקרה אבוד, היא לא תיחלץ מהזנות, אבל במקום שבתה תחלץ אותה, היא נשאבה לחיים הללו, וכעת היא דור שני לזנות. בעל מכון הזנות, נכנס ויוצא מהפריים ומדבר עם אשתו, ולא רואים את פניו, בדיוק כמו לקוח. הזנות (לא כולה) עוברת מהרחוב לבתים, יש כעין "עליה בדרגה" רותי הייתה זונת רחוב ואילו אור עובדת ב"מכון ליווי", עם זוהר מזויף.
    בסוף הסרט, אור מוזמנת למסיבת רווקים יחד עם "נערת ליווי" נוספת. יש ניגוד עצום בין המוסיקה הקצבית והשמחה במסיבה לבין פניה המאופרות בכבדות והעצובות של אור. (הכיף של האחד, הוא הסבל של האחר), הן מתבקשות לשעשע את החתן ביחידות, ואח"כ את מי מהרווקים שירצה בכך, האתנן, 1000 ₪ כבר סוכם. בסוף הסרט, כמו אנטואן דואנל, הגיבור ב"400 המלקות" של פרנסואה טריפו, אור מביטה בנו, הצופים, הלקוחות, במבט ארוך ומתריס.
     
    הסרט השלישי שנעשה ב2004 ומוטיב הזנות מופיע בו, הוא "שנת אפס" של יוסף פיצ'חזדה. בסרט מראים את חוסר הברירה של אנה, אם חד הורית, שמקום העבודה שלה נסגר, ואין לה כסף לתשלום שכר דירה. (היא גם מוטרדת מינית ע"י המעסיק), לחבר שלה אין כסף להלוות לה, סוכן הנדל"ן מוציא את חפציה מהדירה ומאיים שיחזיר לה את הרהיטים רק כשתשלם את החוב של 4 חודשים, היא הולכת אל הבנק, ומבקשת עוד הלוואה, אבל פקיד הבנק (אוהד קנולר) אומר לה ש"זאת בעיה", באותן מילים משתמש הפקיד בלשכת האבטלה (יוסוף אבו ורדה), האומר לה שתתחיל לקבל אבטלה רק אחרי שלושה חודשים, ושאין לו בשבילה עבודה. בשיחה עם ידיד שלה היא אומרת שהיא הולכת להפוך למישהי אחרת. הלקוח הראשון שלה הוא גבר צולע האוסף אותה ברחוב. מאוחר יותר היא שוכבת עם מנהל תחנת הרדיו, סוטה האוהב משחקי כח. גם בסרט זה, השחקנית, מישירה מבט אלינו, הצופים, לקוחות אפשריים, שניות ארוכות של מבט של אשה שלא הייתה לה ברירה אלא לעסוק בזנות.
    הסרט לא זכה להצלחה לה היה ראוי, יוצר הסרט הבליע את דעתו האירונית על זנות בדיאלוג בין רובינזון (עזרא כפרי) לאדי, המטפל העיוור (מוני מושונוב) – "אתה עושה לי טוב, אני משלם לך, ואתה חי מזה, היא עושה לך טוב, אולי אפילו טוב מאד, והיא חיה מזה".
    לסיכום, זנות היא נושא מעניין לסרטי קולנוע, הזונה נמצאת בשולי החברה, ומאתגרת את החשיבה שלנו על זוגיות, אהבה, יחסים. תוך תשלום מחיר אישי כבד. ב"אוזן השלישית" יש אף קטגוריה מובחנת לסרטי זנות. ברוב הסרטים שהופקו בישראל זונות לא מוצגות בייצוג ההוליוודי המוכר ("אשה יפה""אירמה לה דוס") של נשים צעירות, טובות לב, העוסקות במקצוע סקסי. בחלקם מראים, וגם זאת באופן חלקי, את ההידרדרות לזנות כמוצא אחרון במקרה של מחסור כלכלי, את הקושי להיחלץ ממעגל הזנות, ואת הסכנות הרבות האורבות לעוסקות במקצוע זה – מחלות מין, אונס, אלימות, ואף רצח, התמכרות לאלכוהול וסמים, המאפשרים בריחה ממציאות כואבת, וכן נידוי חברתי.
     
    אסנת פיינזילבר ברדה – מרצה לקולנוע

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל