כותרות TheMarker >
    ';

    החיים כאמנות

    ארכיון

    0

    אלונה ריעני, 30 למותה

    12 תגובות   יום חמישי, 6/9/12, 13:55

     

     

     

     

                    אלונה ריעני, אהובה, 30 למותה

     

     

     


     

     

     

    יש לפעמים הרגשה נזרקת מתוך ידיעה נואשת- נחרצת בדמיי זיכרונות אל צללים ורוח קרירה

    בשעות כבדות של עצב.

    שואלים אותי עלייך,

    שאת שחרית העלה בצמרת,,

    גאונך הבלתי נשבר,,

    קולך – הדם בתרועה

    עד המרחבים הכבים

    כך ציירתי אותך

    ייסורים של צבעיי השמן

    הבד הנושם את אני העורג

    גוזר שתיקה בשדות אש

    והנה את עץ וגם שיח רוטש

    וערוות גן הרחם

     

    פועים פעמונים

    בשמיים – מילותייך

    שירייך,,

    ובכל דור ודור

    את

    משוררת

    מרעידה הסח השמיים

    בראשי

    מרעידה את קן הציפור

    בצל ובאור

    משכבר הימים,,

     

     

     

     

    חברייך, אוהבייך, כולם כינוך לוני

    ואני לא יכולתי, אל אף בקשותייך החוזרות ונשנות.

    אלונה

    כל כך התאים לך השם...

    חזקה, עוצמתית וגאה,,

     

     

    בהיותנו יישובים על מרפסת גבוהה, לוגמים מכוס הקפה, משוחחים,

    ועוד כוס קפה,,

    ועתה הדמיון קופא.

    זאת רק הדעת שתופסת את החלל והזמן הסובבים אותך.

    את נהר העולה על גדות מחלתך – מכאובייך

    ובא לי לפרק את כל צירופיי המילים

    לעשותם משהו,

    משהו ענק,

    כפי שידעת את כה טוב להדיר את מגור המוות.

    ואת מרעידה אותי בעוצמה כה גדולה,

    כשאינך פוחדת מהמוות, שהרי את שרויה בתוך האני מאמין,

    האני מאמין כתולדה של קבלת הארעיות הגשמית.

    ומה פחות ערכה של הארעיות הגשמית לעומת השירה שאינה נכתבת.

    ואת הרי מקדשת חייך לשיעבוד הכתוב למטרה מעוגנת בהבנה עמוקה את

    כוליות הישויות והאירועים החובטים בך, ונולדים מתוכך בחיבור חותך של

    שירה אישית ולאומית

     

     

     

    "על המדרגה העליונה יושבת נשיקת המלאכית,

    ובחלום של יער מטולטל נוצות רועדות בחצות הלב

    אני מטפס ומטפס במעלה המדרגות

    בתוך לבן בין המילים,

    בתוך עוצמת הניחומים שלי

    היא מופיעה,

    ברת אמירה בלתי סופית

    מטווה לי דרך ענווה

    מפייסת לי איזון בין תוכו של העולם

    לזה המדובר

    ואני כבר לא בוכה

    רק קצת אולי,,"

     

     

     

     

    גם לאורך תקופת מחלתך הסופנית את עוגן, מקום של יציבות,,

    אישה יפה, כל כך יפה, בת 42 שנה היית, כמדומני, כשפגשתיך לראשונה

     

     

    תבונתך, רגישותך ידעה להכיל בחיבוק אוהב את החיוניות התיאטרלית של מראות היום – יום

    הניבטים אל מרפסתך הגבוהה,

    ואני, מן הגודש הפוביסטי אצלי, אל שחרור הצבע במילים וביניהן,

    היא ההתלהבות הטהורה שאת נוסכת בי,

    ואני חש כאדם שגילה את האור שבפיסוק המלבין את החושך

    בסיגנון כתיבה המהרהר בציפיות מן החוף הזה של ים הולך ונעלם.

     

     

     

     

    אני מעלה את הוד פנייך מולי באוויר השקוף, והעצב צף מתוך היופי הנדיר הזה.

    געגועיי אלייך מלטפים רוח, מעוגנים בערפל, ואז אני חושב שלכל דבר אין גבול.

    משוררת המודעת לעצמה מתוך כאב המטעין את תעצומות הנפש, ואלה פורצות מתוך האיסורים,

    מחדשות את הצמצום אשר נראה כבלתי אפשרי בהכלה טוטאלית את הסובייקטיביות של ההוויה,

    ולעזאזל עם דלקת הפרקים ארוכת השנים, ולעזאזל עם הסרטן הזה שעושק את היופי וההוד הנפלא הזה!

     

     

     

    את מתבוננת בבוז בכאבים המהלכים בתוכך, זוללים את קיבתך,

    את רואה צללים חולפים מעלייך, מערבלים מילים תלויות באוויר,

    מחשיכים שירה שאינה נכתבת בין גן העדן והשאול,

    והימים מתכווצים אצלי בתוך הלחישות,

    נושמים שעות הולכות ומתפלשות במחלה.

    אוי אלונה, עוד מעט יכוסו בתכריכים המים המתלחשים מתוכך,,

     

     

     

    "הרחם שלך בי כואבת

    את כל השנים הנלחשות

    בשינה צרודה"

     

     

     

    כעת, כששבת לשמיים, את מקושטת לי בפרחים הכי יפים.

    אולי את נודדת בין הכוכבים, לוחשת לי בחשיכה "היי חבר שלי,

    בוביק (כפי שנהגת לכנות אותי),

    אל תפחד ואל תבכה כי חזרתי לארצי, והכול פתוח בים הזה שאני בו

    אוניה ששטה במהירות הרוח הפואטית הכי יפה שלא השכלתי להוריד אל הנייר,

    בעולם רב הכאבים,

    ואני ידיים מלטפות וזרועות מחממות,

    עכשיו אני נשימה שקטה."

     

     

     

    "שלא תעיז לבכות בלוויה שלי!"

    אמרת לי, כחודש טרם שהלכת...

    אז אני רוצה שתדעי שהצלחתי בגדול,

    כי כשהרגשתי שזה מתקרב, פסעתי כעשרים פסיעות הצידה,

    אולי קצת יותר, והטיתי את ראשי גבוה לשמיים,

    ובעזרת המאמץ של הצוואר והעורקים בלמתי את ההתפרצות.

    וקצת רטיבות זולגת על הלחיים, זה לא נחשב,,

     

     

     

    מן ידידות כזאת דיסקרטית זו הייתה...

     

    מן חלום כזה מעורר – כמו נולדנו בזמן אחר

    והוא היה אוקיינוס שהחביא את מערבולת הלידה של

    אהבה בלתי אפשרית,

    ועכשיו אני בוכה, פותח את הברז ומרכין ראשי תחתיו

    והנה יוצאות זורמות להן הנימפות מתוכו

    במילים כל כך מדויקות,

    שוטפות אותי

    ואנו יחד ממריאים,,

     

     

     

     

     

     

     

     

    שילבתי כאן קטעי משפטים שנאמרו בשיחות בינינו,

    הרהורים ותובנות שלי מתוך שיחות עימה,

    דברים שכתבתי על נייר מידי פעם לאחר פגישות איתה, ואיגדתי,

    וטקסטים שיריים שכתבתי, הקשורים בה.

     

    שירים  בבלוג שלי אשר קשורים באלונה :

     

    "תנוח דעתך"

    "חנות הירקות בפרדייס/בום טרח אישה אישה"

    "על המדרגה העליונה"

    "אוכל"

    "מי פלאים מנושקים"

    "משוררים"

    "מהבטן עד השמש"

    "במרחב של הציפורים הרעבות"

    "הרחם שלך בי כואבת"

     

     

     

    אלונה ידעה לומר את האמת המדויקת בפנים,

    מבלי להחמיר ומבלי לגרוע,

    ולא חשת פגוע מפני שלא הייתה שיפוטיות ולא הייתה הערה

    הייתה רק הארה,,

     

     

    במספר מקרים כאשר היה ראשי נתון במחשבות על כוס קפה איתה,

    הייתה היא מפתחת במילים את מחשבתי, כאילו קראה אותה מתוך מוחי

     

     

    אדם נדיר הייתה אלונה, ועודנה,

    אי שם,,

     

    אוהב אותך מעומק נשמתי

    אלונה יקרה,

    תמיד,,

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/10/15 08:28:

      שנה טובה באיחור ידידי היקר, כל כך מרגש וכואב כתבת. כשרון אמיתי אתה.
      שמחתי לבקר בדף שלך
      שרה קונפורטי

        20/2/14 13:36:
      את השפעתה העמוקה של אלונה עלי, ורגשותיי אליה כאדם וכמשוררת, ניתן לראות בבלוג שלה, בתגובתי לשירה : ״עוד רגע יתגלה״
        10/3/13 02:10:

      וואו רק עכשיו אני רואה את דבריך המופלאים. אולי כי כשקרה האסון הצפוי מראש היינו בחו"ל למשך למעלה מחודש.

       

      ולאן נעלמת אתה?

        31/1/13 13:45:

      דויד כל כך מרגש

      נותרתי ללא מילים

      עם יופי וגם כאב, דרכך

      כי אותה לא הכרתי.

        21/1/13 00:03:
      יהי זכרה ברוך.
        20/1/13 23:51:

      הבלוג של לוני
      יהי זכרה ברוך
      http://cafe.themarker.com/user/357258/

        20/1/13 23:50:
      יָנוּאָר (לחודש ינואר, פברואר 2007) אַף אֶחָד לֹא יִזְכֹּר שֶׁהָיִינו כָּאן, יָנוּאָר. שֶׁהָיִינוּ מְהַלְּכִים בֵּין הַטִּפּוֹת וְהַגֶּחָלִים מְיַדִּים אַבְנֵי-חֵן עַל דֵּצֶמְבֶּר הַמַּר. שֶׁהַתְּשׁוּבָה הָיְתָה תְּלוּיָה מֵעַל רֹאשֵׁנו כְּקֶרַע-בָּרָק, כְּאוֹתָהּ שְּׁאֵלָה שֶׁלֹּא תִּשָּׁאֵל לְעוֹלָם. הַיֵּשׁ עוֹד מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נִמְלַטְנוּ אֲלֵיהֶם בְּעוֹר שִׁנֵּינוּ, יָנוּאָר? מֵחָרוֹן הָרַעַם שֶׁנָּקַשׁ בַּצִּירִים. מֵאַנְקַת-הַקֵּץ הַמִּסְתַּעֶרֶת לְהַבְעִיר בַּחֲדָרִים. וּמִן הַהִרְהוּרִים נַסְנוּ אַנָּה וְשָׁמָּה וְהָלְאָה מִכָּאן. וּמִנֶּגֶד עָמַד לוֹ הַתֹּם קָפוּא כְּבָרָד, נוֹטֵר רַחֲמִים. הַתֹּם, שֶׁאֵין זוּלָתוֹ לְקָרֵב אוֹתָנוּ שׁוּב מִן הַסּוֹף אֶל הַהַתְחָלָה יָנוּאָר הַמּוּגָף, יָנוּאָר הָאוֹסֵר וְחוֹמֵק אֶת יָמָיו, כַּמָּה אַתָּה דּוֹמֶה לִי.
        2/1/13 08:01:
      מילותיך נוגעות . התרגשתי מאוד, דויד . יהי זכרה ברוך
        22/12/12 02:13:
      כמה שמילותייך מרגשות, דוד
        17/11/12 12:14:
      אשה נדירה . יהי זכרה ברוך.
        7/9/12 18:26:

      דויד יקר,

      כל כך נוגע וחודר לב- ההספד המיוחד הזה שלך לאלונה.

      כה מורגשת האהבה בניכם,

      כה מיוחד הקשר

      רקמת חיים מלאה ומעשירה.
      יהי זכרה ברוך:-))

      ואתה- הנשאר -

      חזק לבך ואמץ

        7/9/12 02:58:

      בכיתי איתך.

      על אלונה אישה שלא היכרתי והגוף מתכווץ למראה הקשר המיוחד הזה והאישה הנדירה.

      וחשבתי על כל השירים שקראתי שניכתבו בהשראתה ועוד יותר התכווצתי.ונותרתי דוממת

      עם תמונה של שניכם ישובים על המרפסת מדברים או שוקטים מהמילה שקט.

      פרופיל

      David Leviathan
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין