רוצו ל"חוות החיות" תאטרון אמיתי ומשחק וירטואוזי
כשעשיתי את דרכי אל תיאטרון הסמטה, מרחק דקה וחצי נסיעה מהבית שלי, ניסיתי להבין איך אני הולכת לראות את הרומן של אורוול "חוות החיות" מבוצע על ידי שחקן בודד אחד. בלתי אפשרי החלטתי ויחד עם זה מעניין אולי יותר משום כך.
ההצגה מתקיימת בקומה השנייה של בנין הסמטה. מרפסת מקסימה הקרועה אל מפרץ יפו מקדמת את פני, כעשרים וחמישה אנשים, זה פחות או יותר גודלו של הקהל, נצמדים אל שפת המעקה מתמכרים לרוח הים החמימה, מתפעלים מבתיה של יפו ומיופיו של המפרץ.
האולם עצמו חדר , במה חשופה במרכזה תיק ג'יימס בונד, מספר פנסים ומכונת עשן. יש בנזירות הזאת, בחפות מכל אחיזת עיניים, משהו מהפנט. האם האמת האמיתית תוצג כהווייתה בעוד מעט קט ?
ניר מנקי, השחקן הכי מוכשר שיש נכנס אל הבמה, ומאותו רגע, בהרף עין הוא מציג את כל חיות החווה, לרבות דמות המספר בוירטואוזיות שאני מתגעגעת אליה מיד כשנגרמת ההצגה. איזה כישרון, איזה יכולות, איזה צניעות ואיזה מניפת ביצועים.
הבמאי,רן שחף יוצר מעין מסגרות לתמונות ההתרחשות בעזרת תאורה מדהימה, מכונת עשן ומוסיקה מהממת.
המשל של חוות החיות נכון למציאות שלנו יותר מאי פעם. גם אנחנו, כמו החיות, הבנו את המסר הציוני היינו עבדיו של הפריץ, בנינו לנו ארץ שלנו. עשינו ואנחנו עושים כל העת שגיאות במפת הערכים,מפת היסוד של עצמאותנו , עד שאני שואלת את עצמי איפה אני חיה בעצם. האם אני יכולה בכלל לזהות את ערכי הציונות על קיר הפייסבוק של האומה בת ה-60 פלוס. האם יחרב הבית שוב בגלל שנאת חינם ?
אני בטוחה שכל מי שיראה את יצירתו המעובדת של אורוול שנכתבה בראשית המאה הקודמת,יזדהה עם עכשוויותה כל אחד בהתאמה למחשבותיו.
אני מאיצה בכם לראות את ההצגה כי היא תיאטרון במיטבו. |
