קיסריה. אין ספק שגם המקום עצמו תורם לעוצמת החוויה. המבנה המרשים, הגודל, הבמה המושקעת, הסאונד המטורף וכמובן כיפת השמיים - שמיכה מלאת כוכבים ששומרת על אינטימיות . והנה -הוא עולה. בקטן, אין קולות תרועה, אין הקדמות מתחנפות, לא אפקטים דרמטיים של תאורה, פשוט נכנס, עם הרבה צניעות וים של כריזמה. משהו בשקט הזה כבר גורם לי להבין שזה יום מיוחד.

שעה וחצי אחרי -יכולתי להגיד שזו אחת ההופעות הטובות ביותר שראיתי, וראיתי. 

הנאה  צרופה. רגעי אושר אמיתיים. נקיים.

זה היה מסוג האירועים האלה שמתגנבים לשגרה, ככה בדרך אגב : "יש כרטיסים. את בעניין?" המחיר טוב, התאריך פנוי, יש סיטר לקטנים. "מתאים!" .

והנה אני בקיסריה ,יחפה, עשרות מטרים ממרכז הבמה , לא יכולה להפסיק לנוע ,לרקוד ,להתפעל.

לא שהכרתי את כל המילים, גם לא את כל השירים ,אבל כשהלב והגוף נפעמים - זו אומנות. כלי הנשיפה מעיפים אותי למחוזות אחרים וההרמוניה האנושית גורמת לי לדמוע.

אומנות טובה, מכל סוג - ציור, ריקוד, כתיבה, מוסיקה משאירה קסם, שובל שהוא מעבר למראה העיניים או לנשמע באוזניים , מעבר לצורה על הבד , למילים או לצלילים. אי אפשר להסביר, רק להרגיש. בגוף. בלב.

מעטים יכולים לשיר את אותו שיר כל כך הרבה פעמים ,על כל כך הרבה במות ועדיין לרגש עד דמעות ,כאילו הרגע הוא נכתב . רך ומדוייק. פורט על מיתרי ליבי , פונה אל נשמתי. כובש אותי.

גאון מוסיקלי, בכישרון אדיר הוא מחבר מילים יחד , עוטף אותם במנגינות ויוצר מופת. אומנות משובחת שגורמת לך להרגיש מכושף ימים אחר כך.

כזה הוא עידן רייכל.