צנעת הליל מלאה בך.

אין בה דבר צנוע, 

ולא פטמותייך הקורסות למגעי, 

זוכרות את אריגי החנק ההדוקים.

האוויר הדחוס של ספטמבר, 

נשען בלית ברירה אל הקיר, 

את הקלילות שאינני מעז לנשום,

אני השחור שאינך מעזה לבחון. 

אנו נסתרים היטב מהעין, 

קולות מלחששים בין הרהיטים, 

אני מתרסק בקלות רבה, 

את מרשה לי להראות לך את הרסיסים. 

צנעת הליל מלאה בי. 

אני מרשה לעצמי להזיל נוזלים אחרים, 

את משתעשעת בי עוד רגע, מעט לפני השחר,  

לפני שבדידותי תרקיע שחקים.