דו"ח העוני  שפורסם לאחרונה על ידי עמותת "לתת" וברוב אדיבותה הרבה .היווה נושא חדשותי לאורך כל הבוקר ברדיו. המגישה דנה באריכות וראיינה דמויות שונות בתחום הכלכלי וביקשה הסבר לתופעה ומשמעות הדו"ח .אך נימנעה משאלות מתחיבות אילו באמת רצתה מידע כלשהו בנושא. "לתת "והעומדים בראשה כך נאמר מאגדים כמאה וחמישים עמותות הדואגות לצרכי מעוטי היכולת ו"דואגת" לעניים שבעם.לדעתי מרבית המודעות הקוראות לציבור לתרום כספים למען ילדים רעבים הן יותר מודעות שדואגות לראשי העמותות העוסקות בכך מזכירותיהם ונשיאי העמותות השונות.ובעלי תפקידים אחרים ושכרם המנופח.שמהווה כ 85 אחוז מסך כל תקציביהן של העמותות. ורק לאחר כל זאת הם יפרישו משהו אמיתי לטובת המסכנים באמת.באחד הראיונות ששודרו ברשת ב'  שמענו על גובה שכרו של מנכ"ל "לתת" שהיא העמותה הנתפסת כעוזרת ממש לעניים ובכן השכר השנתי של האיש העומד בראש אירגון היתנדבותי נטו הוא  685 אלף שקל .ממש שכר עניים וזו רק דוגמה לעוולות הנעשות בשם הנדבנות הטהורה ורבת הפירסום שכל העמותות ממהרות לנצל חגים ומועדים כדי לעורר את עם ישראל לתרום .שלא לדבר על מוצרים שפג תוקפם ומיועדים לזריקה לאשפה. מה יותר טוב מלזכות בתהילה והפרסום במקום להטיל סחורה פגומה לאשפתות מחלקים אותה לעניים שממילא לא בודקים תאריכים ובודאי לא תוקף של מוצרים מחמת המחסור. שמענו גם על עמותות מטעם מפעילהן שאינן רשומות בשום מקום ואין עליהן שום בקרה כלל.עכשיו צא ולמד מה שכרם של כל ראשי העמותות מזכירותיהם וריכביהם וכל בעלי התפקידים הנילווים המתחייבים מתוקף החוק בכל קיום של עמותה שצריכים ככל שהבנתי מגעת להיות שיבעה אנשים שונים. וגם אם חלקם עובדים בהתנדבות ,וחייבים לציין כי יש גם כאלה. הרי רובם בעלי שכר שהוא בדרך כלל גבוה.עובדות אלה מצביעות על עגמומיתו של מצב ההתרמה שמהווה כר נרחב לכל מיני "רוכבים על הגל" שאין להם ולא כלום עם תרומה אמיתית לעניים ונצרכים. תרומתי הצנועה כפי שהיא מתבטאת בשורות שכתבתי לפני שנים. ואני מוצא שהן עדין תקפות ונכונות גם לעת הזו כי רעב הוא מצב קיומי שאסור שיהיה בארץ בה שולטות משפחות ספורות על מרבית הכלכלה הארצית ושום דבר לא יכול לשנותה . הפתרון מרומז בשורות הבאות וזוהי קריאת אזהרה לשאננים שבינינו

       

             ילדים רעבים בישראל...

ויהי היום, ונעור בשעת בוקר מוקדמת,

כשחמה מקדם עולה, ככלה ענוגה ואודמת.
יצאנו עם שחר לשוט בתוככי רחובות ישראל,
כשבליבנו תהיה וחקר ,מבטינו דורש ושואל.
תרנו בינות לבתים, בכל רחוב ושכונה.
הרחקנו כיתתנו רגלים, בכל זוית ופינה.
פנינו קדמה וימה, סטינו צפון ודרום.
העפנו מבט בוהה, לקריות המדע שברום.
הסכתנו אוזנים כלות, לקול הלמות קורנסים,
ואתרי יוקרה מיתמרים,שעל פיגומיהם מטפסים.
עובדים מאומות ולשונות, בכל מבטא ושפה.
בליל עמים וגויים, מקצה תבל עד סופה.
והקול של ,ענות גבורה, שאת הלב מרחיבה,
ומשרה בטחון ביצירה, מרנינה נשמה בחדוה.
ראינו מדינה מתפתחת,הניבנת בתנופה שעימה,
זרועות לכל עבר שולחת, וליבנו החסיר פעימה.
מרכזי מסחר סואנים, רוחשי תכונה ואדם,
גורדי שחקים בבניה, ומוסדות ציבור לצידם.
תהליך טבעי מתפתח, צומח כמו מאליו
כתשתית ומסד יצוק למדינה המוקמת עליו
נשאנו זקפנו הראש ,ובלב גאוה למכביר.
שאלנו הולכים לתומם,שיואילו לכל להסביר.
איך מדוע ולמה?.היאך קרה וכיצד?.
איכה זה רבים וטובים?. למעצבה נותרו מהצד
אחוז ילדים רעבים עולה משנה לשנה.
וככל שתוסיף להביט, מתכערת יותר התמונה.
אנשים הלומי עיוורון, מישירים לפנים המבט.
ארשת פניהם לחוצה,וליבך בעצב נצבט.
ואז התהיה הגוברת,מציבה מולך שאלה.
צפה מולך מיתדפקת ,אל מול הגיגך עולה.
האם הפכנו עורנו.? ואדם לאדם הוא זאב,
ובדהרת מאוצינו קדימה, הותרנו אחרינו רעב.
פנינו אלי סימטאות, עוטות עליבות באין אור,
ראינו זבי חוטם לרוב,יחפים רועדים מהקור.
מבטם בוהה לחלל,בחיפוש לזיק של תקוה,
איבדו אמונם זה מכבר, באין מנוחה ושלוה.
שאלנו אותם ילדים, היש ביניכם רעב?
הביטו בנו סולדים, בחימה שפוכה וכאב.
ויגש מבינותם צעיר, נשא קולו ויאמר.
רעב? מי רעב? הרעב מזמן פה נגמר.
שאו רגליכם נא וסורו,מזמן פסקתם להיות,

עבורינו אינכם קיימים, אותנו דימיתם חיות.
רצתם בנתיב הזהב,כל איש עשה לביתו
דרכתם על גוויותינו גבר כפי יכולתו.
נטשתם פצועים וחולים,ולא סבתם אחור,
היקשחתם ליבכם לחלש, בן מיעוטים או שחור.
העליתם תמיד על הנס,כל בחור מצליחן.
קדתם לאליל הכסף, כי הוא היה המבחן.
גאים יהירים וזקופים, רצתם אלי הצלחה,
בהיתם בנחשלים מאחור,בבדיחות דעת זחוחה
מדושני עונג מבלים עיתכם בנעימים
ובליבנו תיסכול מצטבר, ואנו כה ניזעמים
כשל כוחנו מכבר להכיל כאב החרון
תרים נושאים עיניים ,באין מענה ופיתרון.

אזי כלבה רותחת נחשול הזעם יפרוץ
וגורל שאננים על ערשותם יחרוץ.
על רעב אתם שואלים, ואנו בני אשפתות.
אל דברים נואלים, לא נחוש להתפתות.
כנראה ודאי שכחתם, מדרש חז"ל המוקדם.

כי לא על הלחם רק ובלבד יחיה האדם