כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מי שעומד מאחורי ומלפני הוא העומד..חת שתייםשלוש סטופ אאא..דום

    0

    ראשנים (נכתב מזמן)

    7 תגובות   יום שבת, 8/9/12, 22:09

    מיס פיגי הגיעה הבוקר בטיסה מאל.איי. היא הגיעה לצורך סידרת צילומים ותשהה בעיר כמה ימים. בדרך משדה התעופה כשישבה במונית תהתה אם תמצא בחדרה שבמלון הודעה מקרמיט, או אולי אפילו פרחים. היא ידעה, שהוא יודע שהיא מגיעה לעיר, לא היה שום ספק, אך משנכנסה לחדר מצאה אותו ריק במובן של מסודר מקופל מוחלק שקט יבש וחשוך. כמעט סטרילי. היא הניחה את תיקי היד שלה על גבי שולחן הכתיבה, הרימה את השפופרת וחייגה 0 לקבלה. הבחור שהיה שם במשמרת התנצל, לא התקבלו עבורה שום הודעות. פיגי אמרה שהיא מבינה וניתקה. אחר כך, תוך הטיות ראש עדינות פתחה את סוגרי העגילים והסירה אותם, וחלצה את נעלי הטניס שלה, וניגשה למשוך בחבלים שיסיטו את מערכת הווילונות שכיסו את הויטרינה וחנקו את החדר. היא ברכה על מעט האור שנכנס אך לא התעכבה להשקיף החוצה, הנוף מהסוויטה הזאת מוכר לה, כרגע עד מיאוס. היא פרקה את המזוודות, והתקלחה באריכות כשדלת חדר האמבטיה נותרת פתוחה למקרה שיצלצל הטלפון. היא לא שמעה אותו מצלצל, למרות זאת, כשחזרה לחדר האורחים חייגה לקבלה שוב, רק כדי להיות בטוחה. הפעם ענתה לה בחורה צעירה, היא אישרה שאיש לא חיפש את פיגי ולפני שניתקה שאלה: "משהו נוסף גברת מיס פיגי?" ופיגי אמרה שכן והזכירה לה לא לשכוח את ארוחת הערב הקבועה בזמן הקבוע. והבחורה אמרה: "כמובן שלא, גברת מיס פיגי" והשיחה נותקה ופיגי הוציאה מארנק היד שלה את הכרטיס עם פרטי ההתקשרות של קרמיט ופרשה את עצמה לאורך כורסא בעיצוב לכאורה אוריינטלי במעיין תנוחת ונוס כשלגופה חלוק הנסיעות שלה שהיה בעצם גרסה קצרצרה ועשוית סאטן של קימונו. לחלוק היה גם מחשוף עמוק ממנו בצבץ חלק די גדול של שדיה המופלאים באנושיותם, שסידר לה, (למורת רוחו של ג'ים), ד"ר ד. מורדוך, המנתח הפלסטי מספר אחד בבברלי הילס, ואולי אפילו בכל אל איי. פיגי הביטה בטלוויזיה שדלקה מושתקת, ואצבעותיה מיששו וליטפו את פני הכרטיס של קרמיט שהיו בעלי טקסטורה מלוטשת ומוחלקת, והמחשבות שלה כאילו ניזונו מהפעולה הזו בכוח וודו. היא לא הייתה מסוגלת או לא רצתה להבין למה לא שמעה מקרמיט עד עכשיו. הערב עוד צעיר אבל ההזדקנות היא עניין חפוז והיא ניסתה לדמיין ועל ידי כך לנחש מהם הסיכויים שלה לבלות אתו את הלילה, או לפחות את הערב , וגילתה שהם שקולים לחמישים חמישים. אפשרות של מפגש עם קרמיט הלילה, היא בסבירות זהה לסיכויי קריסה לתהומות של שינה עם טעם של דמעות בפה. חמישים חמישים זה אומר שאחרי כל השנים שעברו, עדיין אין לה שמץ של מושג איפה עומד הקשר שלהם, והיא שמה לב שהמחשבה הזאת גורמת לנחיריים שלה להתעגל ולהתרחב ולרטוט קצת מעבר לרגיל, וככה נראית אצלה התחלה של התקף זעם. אבל היא מיד נרגעת מכיוון שהיא מבינה ואומרת לעצמה גם הפעם, שדווקא השנים הרבות שעברו הן שייצרו את הדינמיקה הזו ביניהם, כאשר היא מחזרת אחריו מתוך שלמות מסוימת עם עצמה והוא בתפקיד המתחבט התמידי. היא מניחה שהוא רוצה אבל לא יודע שהוא רוצה, והיא לעולם לא הייתה מבזה את עצמה באופן הזה אם הייתה לו, או שהיה רוצה שתהיה לו מישהי אחרת.

    פיגי מעודדת יותר, היא מרימה את השפופרת ומתחילה לחייג ואז בדיוק נשמע צלצול פעמון הדלת. היא קוראת בקול "יבוא" ומתוך הרגל היא שולחת אצבע להרחיב עוד קצת את מחשוף הקימונו שלה. הדלת נפתחת בטריקה ולאחר פאוזה של כשנייה מתגלגלת לתוך החדר בציוצי חריקה עגלת מזון נמוכה, אחריה נכנס בחור גמלוני ופרוע בלורית, הוא מנווט את העגלה ביד אחת עד שנעצר בין הכורסא לשידת הטלוויזיה, מתיישר, מחליק קפלים דימיוניים בבגדיו ומכריז: "ארוחת הערב שלך, גברת מיס פיגי". מגש ארוחת הערב של פיגי מכוסה במכסה ספרי כסוף ומבריק שמחזיר השתקפות הפוכה מעוותת ומוקטנת, ופיגי מזהה במרכזה את דמותה שלה ככתם נאה, אי קטן וססגוני באוקיינוס השמרני והאפרורי של החדר. היא מודה לו והוא שואל אותה "תרצי משהו נוסף גברת מיס פיגי?” , אבל היא לא עונה, היא כולה ממוקדת בנסיון לא מוצלח לקרוא את שמו מעל גבי תג זהוב שמוצמד לדש הוסט שלו. הוא עוזר לה: "ג'וש לשירותך גבירתי” ופיגי מושיטה זרוע מתפנקת ומצביעה על השולחן: "תהיה מתוק ג'וש ותביא לי את הארנק מהשולחן שם..” והוא מושיט לה את התיק ארנק, ופיגי מפשפשת בתוכו עד שיוצא שטר כלשהו והיא מסתכלת לראות שהסכום לא גבוה או נמוך מידי, ומגישה לו אותו מקופל בין שתי אצבעות: "זה בשבילך, איש צעיר". הוא מחייך ומודה לה ושוב שואל אם תרצה משהו נוסף והיא אומרת שבינתיים היא מסודרת, אבל כשהוא כבר מחוץ לחדר ממש לפני שהוא סוגר אחריו את הדלת הוא שומע אותה קוראת " ג'וש?..” והוא מיד עושה שני צעדים אחורה:”כן גברת מיס פיגי?..” היא מכחכחת בגרונה קלות ואז שואלת אותו אם הוא חושב שהיא מושכת. ג'וש לא נראה נבוך, אולי מעט מופתע: “טוב, אני מניח שבשביל חבובה את בכלל לא רעה.." והוא מצליח לחמוק אל מעבר לדלת מאית שנייה לפני שנעל הבית הקטנה אך המחודדת של פיגי פוגעת בה ברעש של חבטה אלימה.

    הנחיריים שלה רוטטות ומורחבות עד מאד, והיא קמה ומתחילה להסתובב בחדר בחוסר מנוחה ובצליעה גרוטסקית כשכף רגלה הטלפית האחת יחפה ואילו השנייה עדיין נתונה בכפכף עקב מחודד ומעוטר בחיריון פרווה קטן. היא מרימה את המכסה מעל המגש כדי להציץ בארוחה המסתתרת מתחת ומורידה אותו חזרה, אין לה תיאבון. השמיים כבר חשוכים כמעט לגמרי, בטלוויזיה משדרים פרסומות של המבורגרים וביטוחי בריאות והתמונות מתחלפות במהירות מבחילה. פיגי מבינה שאין זמן אחר להתקשר לקרמיט. היא מחייגת למספר שרשום בכרטיס וממהרת להשתעל פעמיים אבל אחרי מספר צלצולים עונה לה המשיבון, אז היא משאירה הודעה לקונית ועליזה, ובפיזור דעת איטי מניחה את השפופרת חזרה.

    אחר כך הכל נהיה חשוך יותר. היא נעמדה בלב מעוך מול הויטרינה, אמרה לעצמה שהיא ורד שחור ובכתה בכי נטול מלודרמות, דמעות נושרות נטו. מבעד לדמעות העיר ריצדה לה באורות נעים ונייחים. היא תהתה היכן נמצא קרמיט בשנייה זו ממש, חושבת שהיה נחמד אילו הייתה מתגבשת עננה לבנה לצורת חץ ומצביעה על מיקומו המדוייק של קרמיט במרחב, והיא משוכנעת שפיזית הוא קרוב עד אירוניה. פיגי הסיתה את דלת ההזזה של הויטרינה, מעבר לה היה מעקה ביטחון שהגיע לה כמעט לגובה הצוואר. היא נאחזה במעקה, רכנה אל מעבר לו ככל שיכלה, וצעקה אל מול הרוח החזקה והמקפיאה: קרמיייייט!! איפה אתההה?? איפה אתה בן זונה ירוק ועלוב שכמוך!!!!!!!!! והיא הסירה מרגלה את כפכף העקב הנותר ויידתה אותו אל מחוץ לחלון, רחוק ולמטה, בכוח שכמעט תלש את זרוע הספוג ולבד שלה מהמקום, "אני אוהבת אותך קרמיט...” היא יבבה...

     

                                                                                            *********

     

    קרמיט כמעט נדרס בפעם השנייה היום. הוא יצא מהבית בשעות הבוקר המאוחרות, מתחת לבית שחיו הייתה תחובה ערמת ניירות לא כרוכה שהייתה תסריט לסרט בשם "עשו" אבל קרמיט איבד את רוב התסריט כשכמעט נדרס בפעם הראשונה, וכעת, נותרו בידיו מספר דפים עלוב והוא בדק ומצא שאין שום רצף ביניהם, אז הוא קיפל אותם ותחב לאחד הכיסים של המעיל. היה לו מעיל רוח ארוך בצבע בז' עם כפתורים גדולים ועגולים, והוא הרגיש שחסרה לו מגבעת, למעשה, הוא הרגיש עירום בלי מגבעת. קרמיט מעולם לא היה טיפוס של גחמות ולא הייתה שום דרך שבה הוא יכול להסביר את הרצון הפתאומי אך הכל כך עז שלו להתחיל להסתובב עם מגבעת דיק טרייסי לראשו. הוא מטפס את השדרה החמישית מכיוון מזרח נושבות רוחות חסרות רחמים ודשי המעיל שלו מתנופפים בפראות כאזני פיל אפריקני מרוגש. הצעדים שלו ענקיים ומהירים, כאילו תכליתיים אבל אין לו מושג לאן הוא רוצה להגיע ואז הוא מבין שיותר מאשר משוטט, הוא בעצם נמלט. אנשים שחולפים על פניו לרוב מזהים אותו ולוטשים בו מבטים. חוץ מהחבר'ה הצעירים שעוד היו קטנים מידי או אפילו לא נולדו בתקופה שהוא היה כוכב גדול. קרמיט של היום מעדיף חיים שקטים יותר, כמעט מבודדים. כבר שנים הוא עובד בתור יועץ אומנותי פרילנס, למרות שהוא עדיין מקבל פה ושם הצעות להשתתף בתכניות ובסרטים, הנה, רק אמש הוא קיבל מידיד ותיק שלו רולף, את התסריט של "עשו", "רק תציץ בזה בנאדם" ביקש רולף, וקרמיט הבטיח להציץ אבל זה היה לפני שדפי התסריט התפזרו והתעופפו כמו להקת שחפים מנייר.

    בפינה עם רחוב שלושים וארבע הוא נכנס לסניף של דאנקן דונטס, משלם על רול קינמון וכוס תה ירוק והולך לשבת מול החלון. חלקים של עיתונים יומיים פזורים על הדלפק אבל קרמיט מעדיף לחלום וללמוד. הוא בוהה החוצה לרחוב, אנשים ממהרים בראשים מורכנים מפאת הרוח המטורפת, והוא רואה איך הכל מתעופף ומתערבל, ניירות ועלים ושקיות. בשמי הערב העננים שטים במהירות של פריגאטות שרודף אחריהן צי של פיראטים, וקרמיט שתמיד היה בו משהו קצת רגיש לא יכול שלא לנסות לדמיין בהם צורות. מרחוק הוא מבחין בזוג הצריחים הקהים של הוולדורף וזו הזדמנות בשבילו להתוודות בינו לבינו שפיגי כבר כמה ימים, מאז ששמע שהיא מגיעה לעיר למעשה, יושבת ושוכבת ועומדת לו בראש ועושה שם אקרובטיקה כמו שרק היא יודעת והוא אפילו לא ראה אותה ולא דיבר איתה כבר קרוב לשנה. הוא דמיין את פיגי בסוויטה שלה במלון, רולים בשיער וחלוק, יושבת ברגליים משוכלות ומזפזפת תוכניות בטלוויזיה או בוחנת את ציפורניה בזמן שהיא משוחחת בטלפון ומארגנת פגישות ואירועים עם כל מיני סוכנים שלה.

    חבורת תיכוניסטיות שיושבות באחד השולחנות משמאלו כנראה מזהות אותו. הן לא מפסיקות לנעוץ בו מבטים מלווים בצחקוקים נכלוליים, עם יד שמסתירה את הפה. לבסוף אחת מהן מרימה את קולה: "קרמיט, תעשה לי ילד..” ואז נוחרת פעמיים בחיקוי של חזירה, וכל החבורה המטופשת כולה מוצאת את ההלצה מאד שנונה ומצחיקה וזה כבר מבריח אותו חזרה אל פורענות מזג האוויר שבחוץ. הוא מתחיל לצעוד מזרחה. אילו הייתה לו מגבעת דיק טרייסי הוא היה צריך להמשיך להסתובב כשהוא תומך בה עם יד אחת על הראש, קרוב ולדאי שכבר היה מאבד אותה לרוח. ככה הוא חופשי ללכת עם הידיים בכיסים, משוטט, או נמלט או מה שלא יהיה. ההתעמתות עם המחשבות על פיגי הותירה אותו מבולבל כמו ילד ששואלים אותו איזה סנדביץ' הוא רוצה היום לבית ספר. הוא לא רוצה את פיגי והיא מחכה לו בסיבוב בכל פעם מחדש, אבל הוא יודע שביום שיגיע לפנייה ופיגי לא תהיה שם, הוא ירגיש כאילו שחתכו לו איבר, כאילו תלשו לו ריאה או את הלב, ותוך כדי הליכה הוא משרטט לעצמו בראש שרטוט סכימטי של ההיכרות ארוכת השנים איתה, ומנסה ללמוד באיחור, איך אישה כמו מיס פיגי הופכת להיות חלק מהוויה הקיומית של טיפוס מורכב כמוהו. הוא מרגיש כאילו הייקום בכבודו ובעצמו רימה אותו בכך שמתוך ההכלאה הבלתי הגיונית הזו שלו ושל פיגי, הצליחו להווצר חיים ללא סיכויי הווצרות, וכל מה שהוא רצה זה בסך הכל להנות קצת. ריח חזק של דגה נישא באוויר וקרמיט הולך כמו בטראנס כשהוא טורח להרים את הראש רק בשביל לחצות כבישים. אולי הוא יחזור לדירה שלו לנגן קצת בפסנתר, בכל זאת, אולי פיגי תתקשר או כבר התקשרה. הוא יכול גם לקחת מונית לברוקלין הייטס ולבקר את גונזו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/12/12 12:23:

      פוסט מעניין ומלמד אהבתי ...התקשורת לעיתים יכולה להיות קטלנית זהירות

        2/12/12 12:55:
      אחחחחחח תקשורת תקשורת. כמה שונים היו חיינו אילו פעלנו שאלנו אמרנו במקום להניח הנחות לשער השערות לצפות שיבינו מה אנחנו רוצים
        23/10/12 07:58:
      כבוד למגזר..:)
        10/9/12 22:00:
      פחחחחח, לפחות קרמיט יוצא לרחוב בתקוה להתקל בה. היא, הטמבלית הגמורה, יושבת על משמניה, טלף על טלף, ומזפזפת בשלט. מה, כבר אין לה סלולר?
        10/9/12 18:44:

      צטט: יעל מ 2012-09-09 20:27:57

      :))) לו קרמיט היה מעריך קצת יותר את פיגי...

       

      אני הייתי מרחיקה ואומרת שאין ספק שהקרמיט הזה הוא חתיכת אידיוט

        9/9/12 21:01:
      אי אפשר לככב פעמיים. :-(
        9/9/12 20:27:
      :))) לו קרמיט היה מעריך קצת יותר את פיגי...

      תגיות

      פרופיל

      samanta shual
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין