השבוע הסתכלתי על הפרסומת של גידי גוב לבזק "מרגישים בבית גם מחוץ לבית" , שמציגה כיצד הוא מתנהג במסעדה כאילו הוא בבית עד ש"מעירים אותו בקריאה" והוא פוגש את המציאות. מעבר לכך שגידי גוב מצחיק אותי במימיקה שלו, זה גרם לי לראות שוב כיצד הטכנולוגיה יוצרת לנו מציאות חדשה בכל פעם מחדש בעוד אנחנו מנסים בהתמדה לסגל מחדש את התפישה וההרגלים החדשים באותו הקצב. אנחנו נמצאים בעידן של שפע ותשוקות (חומריות) וטכנולוגיה שיוצרת טשטוש גבולות . אנחנו נמצאים בעידן בו אין פרשנות אחת אלא היא משתנה בכל רגע (אתם זוכרים שפעם בזק היתה חברת טלפון קווי שלעיתים חיכינו להתקנת קו 7 שנים.) אז לא פלא שנהיה קשה יותר ויותר לשים גבולות במציאות משתנה שכזו: - גבולות מתי נגמר הבית ומתחילה העבודה ולהיפך
- גבולות בין הורות, זוגיות ומשפחתיות
- גבולות שנותנים להרגיש מתי אני אהיה מרוצה ומסופק ממה שהשגתי, קניתי, בניתי?
- גבולות להגדרה מה חיוני למחיה שלי ומה מותרות?
אז לפי מה נקבע את גבולות שלנו? מה נקודת ההתייחסות לפיה נגזור את הציפיות שלנו לחיינו? לעצמנו? נשווה לחברים? נשווה למשפחה? נשווה לקולגות? לשכנים? או אולי נשווה מול עצמנו ? נסתכל איפה היינו והאם התקדמנו ?
חישבו איך זה היה מרגיש אם היינו קובעים קריטריונים שיתנו לנו את המדד בו נהיה נאמנים לעצמנו ומי שאנחנו רוצים להיות? בכל פעם שאנחנו חשים תסכול נשאל עצמנו: "האם אני מתוסכל מול המציאות שלי או למול הציפיות שלי ממנה ? בעידן של שפע אין סופי וטשטוש גבולות יש לנו אחריות גדולה מתמיד לבחור!!! תיהנו מהשפע ותיצרו את המציאות שלכם ולא את זו שמשודרת לכם ע"י הסביבה.
מזמינה אתכם לבחור בחירות שיהיו נאמנות ערכים וייצרו משמעות עבורכם. קבלו השראה מבחוץ אך תתאימו אותה לעצמכם ותפעלו משם. תייצרו את הגבולות שיתאמו להגדרות שלכם לעצמכם, לחייכם, לקריירה , למשפחתיות שלכם ובכלל. שנה טובה
|