כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    "לשחוט את הפרה הקדושה" הזו של ראש השנה

    93 תגובות   יום ראשון, 9/9/12, 22:00

    ''

     

    "לשחוט את הפרה הקדושה" הזו של ראש השנה

     

    כל שנה יש לי הרגשה שאני קצת כזה "בולעת צפרדע". ככה זה מרגיש לי בפנים בלב, ודווקא בשל אהבתי לבעלי חיים באשר הם, אני עושה שימוש בביטוי הזה, להבהיר עד כמה המעשה עצמו מאוס בעיני. 

     

    המצב הזה, שאדם חייב לבלוע את איך שהוא מרגיש, ובו זמנית לחייך, לאחל תפוח בדבש וכנ"ל. השתוללות רבתי של: פוצי מוצי קוצי, שנות טובות, ברכות, נצנצים ענקיים, דבש נשפך כמים' והסכרת בשמיים, משהו בדומה למה שכתב עליו ארז ב "מתוקי רעב" על אותה תופעה בשטח אחר לגמרי.

     

    לא אוהבת מצבים כאלה, ואני בטוחה שאינני יחידה. כל ראש השנה חוזר התהליך, של ארוחות-אסיפות מסורתיות משפחתיות שיוצאות כבר מכל החורים, וכולם מחניקים בפנים איזה צפרדע קטנה, שוחקים שיניים, ומצטרפים לחגיגת הפוצי קוצי והדבש נשפך כמים, שנה מתוקה מדבש, נצנצים וכאלה....

     

    ראש השנה במיוחד אינו חג "מתוק מדבש" במשפחתנו, ואפילו זה שובר כאן מוסכמות, מנהגים, והעמדת פנים של שנים, החלטתי להפסיק לבלוע את הצפרדע הזו, ולתת לכך ביטוי ואפילו פומבי, למרות שבו זמנית עדיין מאחלת לכולם במיוחד לאהובי כולם שנה טובה בריאה ומחויכת, אבל בלי "צפרדעים".

     

    לפני שנים ביום ששי, ברגע כניסת השבת ממש, אז ערב ראש השנה, נהרג בן דודי האהוב בתאונת אופנוע נוראה. לכתו מאתנו מאז ועד היום השפיע קשות בדרכים שונות על כל אחד ואחד במשפחה בצורה בלתי ניתנת לשיעור.

    אבי האהוב נפרד מאתנו שנים אח"כ, בתזמון מצמרר של אותו תאריך בדיוק, אותו יום, אותה שעה, גם - ערב ראש השנה.

    מאז הלכו מאתנו עוד אהובים עלינו בסמיכות לראש השנה: כלבי הראשון עליו השלום, כלבתי הקודמת זצ"ל, ולפני כמה ימים ממש, הלכה לעולמה בפתאומיות שקשה להשלים אתה, אישה צעירה אהובה עלי מאד, שהייתה מוערכת מאד בחוג מכרנו ובמשפחה, מאז די בהכחשה.

    וכעת, בחודש האחרון אני נלחמת יום יום, בחירוף נפש, על כל פיסה מאיכות חייו של כלבי החולה כי זה מה שנשאר, ומודה על כל יום שהוא אתי.

     

    הסיבות אינן קלות, והמוסכמות, איחולי ראש השנה שהשתרשו במחוזותינו מבלי להיות מודעים שלא אצל כולם זה כך, ולהבין, וקבל שיש מי שזה שונה עבורו – אינם מוסיפים.

     

    משערת שישנם עוד מי שבאירועי שמחה, בחגים, או ראש השנה, יש להם אבן עצב ותוגה גדולה בלב, בפנים, והם לא מודים או אפילו לא מודעים שאצלם זה לפעמים לא שמח בכלל.

    הבן אדם מוצא את עצמו מאחל בחצי חיוך, כי לא נעים להודות שאצלך זה לא מתוק בדבש בכלל אלא כואב.

     

    שנה אחר שנה בהגיע ראש השנה, או חג זה או אחר, אתה עם האבן שלך בלב. הקונצנזוס הכללי הזה מוסיף לך עוד אבן, ונדמה שאין מקום להכיל את כולן, כבד מדי.

     

    אז אני מורידה מעצמי כמה אבנים קטנות, לפחות מבחינת העמדת הפנים של "הכול דבש של ראש השנה", ומאחלת ומייחלת לכולם כפי שאומר הביטוי המקורי (שכעת יותר מתמיד אני מבינה משמעותו): "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה"

    ''   ''   ''  ''    

    דרג את התוכן:

      תגובות (93)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/10/12 19:19:

      תודה חברים , שנה טובה לכולכם, שמחתי לראות את העקבות שהשארתם.
      ולגבי אוכל וחגיגות, אין בעיה שזה מרכז חגיגה, רק שלא ישכחו שזה לא העיקר,,,,שיש עוד הרבה סיבות נוספות....מגניב

      שתהיה לך ולבני משפחתך שנה נפלאה. ותודה על מי שאת, חברתי היקרה
        18/9/12 21:17:
      ובכל זאת..... שתהייה לך שנה טובה. רוני (-:{
        16/9/12 15:34:
      אני למדתי מהנסיבות שהחיים הם לא רק שמחות או רק כאב וזה מתערבב כל כך שהכאב לא צריך להרוס את השמחה או את החג וההפך גם ,אמא שלי לימדה אותי את הסוד הזה ,כשאני ילדתי את בני ,בבית חולים אחר אחי בנה גסס ,והיא ידעה לבקר אותי ולשמוח איתי ולמחרת לבקר אותו ולבכות אותו. ואף אחד לא יכול להאשים אותה בצביעות
        15/9/12 22:49:
      אוכל תמיד היה מרכז כל חגיגה בעולם. בעצם: למה לא?
        15/9/12 17:15:
      בוןבון יקירה..אכן לרבים רבים מאיתנו יש קשר לשכול ועצב בתקופת החגים או בסמוך לה (גם לנו!) ועם זאת בתוך כל העצב מותר וגם רצוי לאחל שנה טובה ולנסות לשמוח ולקוות לטוב..מאחל לך ולמשפחתך רק בשורות טובות ושנה נהדרת!
        15/9/12 14:25:
      שנה טובה ומתוקה! תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה!
        15/9/12 11:36:

      היות והחיים על פני האדמה הם שינוי אחד מתמשך

      צריך להשתדל למצות את הטוב מכל מצב

      אז יקירה לקראת חילופי המשמרות של השנים הנמנות

      מאחלת לך שנה חדשה נפלאה

      שנה שבה תהיינה לך סיבות טובות לכתוב לנו פוסטים ברוח אופטימית וטובהחיוך

        14/9/12 20:21:

      צטט: אסתי הורן 2012-09-12 10:24:41

      גם סבתי נפטרה יומיים אחרי ראש השנה, אבל אצלנו מקובל גם לדבר על זה ולהיות עצובים, אף אחד לא מצפה דווקא לשמחה וחיוכים, וזה בהחלט משחרר ומקל.

      נכון.

      שנה טווובבבבההההה חברה 

        14/9/12 20:20:

      צטט: itzikyy 2012-09-14 16:22:38

      מזכיר במובן מסוים את יום העצמאות והמשפחות השכולות, שאמורות לשמוח כמה שעות אחרי הביקור בקבר (?)
      תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה..

      אמן. בארצנו הקטנה הכאובה השמחה הולכת יד ביד עם השכול והעצב. 

        14/9/12 20:19:

      צטט: עצבן 2012-09-14 08:38:05

      החיים מספקים לנו הרבה סיבות מדוע לא לשמוח - אבל לא הייתי הופך זאת לאידיאולוגיה.

      דווקא משום שלעתים נראה שהשמחה הופכת למשימה בלתי אפשרית הייתי מציע לאמץ את אמרתו בנושא של הברסלבי (אם הגיע את צרה...).

      כמובן ששמחה על פי הנחייה היא דבר מופרך - אבל אולי צריך להתחיל מהתובנה ששימחה היא לא דבר מגונה, ואולי צריך לפרה הזאת להמשיך ללחך עשב?

      אולי. תודה לנקודת מבט חיובית

      שנה טובה לך 

        14/9/12 20:18:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-09-13 18:04:10

      לפני כמה ימים התארחתי במלון חמישה כוכבים בוולפסון להשגחה. משם דרך האייפון קראתי את הפוסט שלך ונהנתי לקרוא את מחשבותייך. לא הצלחתי לככב מהאייפון שמחה שעכשיו זה ניתן לי גם להגיב כמו שאני אוהבת. הרגשות שלנו אינם תלויים בסביבה המרוחקת לנו אלא בסביבה התומכת שלנו. כשאנחנו שמחים השמחה עולה על גדותיה וכנ"ל כשיש עצב הכתיבה או הציור משחררים את הסיטואציה. מאחלת לך שנה טובה בונבוניית קסומה, עשייה ברוכה ופוסטים מעניינים כפי שאת תמיד כותבת. בריאות טובה והצלחה בכל.

      תודה רבה יהודית שמחה מאד לראותך מבקרת אצלי וגם משאירה עקבות. את מוזמנת תמיד.

      שנה טובה פוריה בריאה ומוצלחת לך ולמשפחתך. 

        14/9/12 20:16:

      צטט: ארזעמירן 2012-09-12 08:44:53

      תודה על האזכור :) אני מתעב-חגים ידוע. לא מתאימה לי הדביקות המשפחתית המאולצת והריקה מתוכן. לא מתחבר לאספקט הדתי, לא למסורת וגם לא להזדמנות לפגוש את המשפחה (המטורללת) שלי בנסיבות לחוצות ולוחצות. מאז שסבתא שלי איננה, גם האוכל הוא כבר לא סיבה מספיק טובה.

      וואלה. לכל אחד הטירלול המשפחתי שלו אני רואה.

      שנה טובה ארז יקר 

        14/9/12 20:15:

      צטט: Lola Bar 2012-09-11 19:40:52

      אני מבינה את הרגשתך בגלל הטרגדיות שקרו סמוך לראש השנה. באותה מידה יכלו לקרות בחג אחר ואז היה משתנה אולי מושא הרתיעה. 

      למרבה הצער ועל מנת לקבל פרופורציות, לפני תקופות החגים מחלקות בתי החולים מתמלאות באנשים שאין להם עם מי להיות בחג, ובאנשים שמשפחותיהן אינן רוצות לטפל בהם וזה עצוב.

      לחגוג או לא עם בני משפחה קרובים-רחוקים, הרי זו בחירתו של כל אחד.

      ולמרות הכל, אני מאחלת לך שנה טובה!

      לולה

       

      תודה. שנה טובה לולה 

        14/9/12 20:15:

      צטט: ron294 2012-09-11 18:43:02

      נמשיך כעדר קרנפים ודובים מבוייתים להתגולל על זרמי הדבש והרימון. לכבוד אלה שהמציאו את החגים החדשים, דנקנר ולהקת ערפדיו, לכבודם נתבשם ונתרחץ עם מיטב הבשמים והסבונים של רשת סופר-פארם, לכבודם ולכבוד קופת השרצים שלהם נחבוש כובעים של קש סיניים, נלבש חולצה לבנה וגם חצאית ארוכה וצנועה וננצור לשוננו מידבר ביקורת וכל זה לכבוד המסורת היהודית ולתפארת ממשלת ישראל. ראש השנה כיום הכיפורים ושאר חגי תשרי הם חגים מחודשים זיוף היסטורי וקונספירציה, חגים של צריכה ראוותנית ומיותרת ושל זלילה מחליאה, חגי ניצול ההמונים על ידי קומץ של עבריינים חסרי בושה ומצפון, זיופים של הרבנות המושחתת, פשוט הולדתו של חטא גדול נגד בריאות הגוף, הנפש וחשבון הבנק. הכל חוגגים לטובת הקפיטליזם החזירי, הכל מצוי בחוט הדק בין בדייה ובדיחה. מישהו מושחת וטפל דאג מאז שנות התשעים האחרונות, הוא ושריו ופקידיו, לנהל את חיינו על פי צוויו, הוא גם כיום ממשיך לערבב את כל המלכויות וממשיך לעודד המוני עם ישראל, תמימים ומתוסכלים ,לנבור סביב פחי האשפה. ומאז ועד היום בני האדם הפסיקו להתפנות לשמוע את עצמם ולו לרגע של הגיון וצלילות דעת. אני כמובן אמשיך לאמר ולשאת את כל תפילותיי ללא כל צורך במקדש ובאף שיר מעלות לתפארת עם ישראל המתנוון. מעניין, פתאום לקראת החגים, מחירי הירקות ושאר מוצרי היסוד עולים ב200% בנימוקים של משבר מזון בינלאומי  ומליוני הפריירים ימשיכו להיסחט כמו לימונים. כמה שהשמחות היהודיות הללו הן מדומות ולא הכרחיות . וראי הפלא איך כולם משתגעים סביב פולחן עגל הזהב.

       

       

      תודה רון. כן, רבים הפסיקו בעצם לנהוג לפי המשמעות האמיתית של החגים וחוגגים את השטויות סביב עד לכדי פולחן.הסנני

       

        14/9/12 20:13:

      צטט: נהר גועש 2012-09-11 18:39:24

      אחרי כל הטרגדיות האלה..עכשיו באמת מגיעה לך שנה טובה כמו שצריך..מאחלת לך כזו בכל זאת.

      תודה, החל משנה הבאה כנראה.... השנה הזו לא תמה עדיין. בוכה

        14/9/12 20:12:

      צטט: Lisi-strata 2012-09-11 08:57:36

      ראש השנה היהודי הוא רק תאריך - וגם הוא השתנה -

      הלא פעם ראש השנה היה דווקא בפסח, עם תחילת האביב - הרבה יותר הגיוני.

      עמים ודתות אחרות חוגגים את ראשית שנתם במועדים אחרים גם, כידוע

      ולכן לא צריך לשים על זה את כל הכובד - אבנים או ברכות וכו.

      זהו עוד חג.

      לנו יש שניים גדולים כאלה שמעיקים על משפחות - פסח וראש השנה.

      לנוצרים אותו הדבר בחג המולד -

      שמעתי סיפורי זוועה על ה"משפחתיות" באירועים כאלה - גם עשו על זה סרטים...

      אז כמו כל דבר בחיים - לקחת ולתת במידה. גם זה יעבור.

       

      אבל, כמובן - שתהיה שנה טובה

      ALL YEAR ROUND נשיקה

       

      ''

       

      תודה רבה. בהחלט, שנה טובה לכולנו כולל חברנו השעירים כולם.

       

       

        14/9/12 20:11:

      צטט: עודד אל-יגון 2012-09-10 22:29:48

      זה נחמד לאחל לאהובינו (ולעוד כל מיני כאלה "שמוכרחים") "שנה טובה", אבל יש לנו נטייה מוגזמת להשתגע.

       

      צודק בהחלט. בחגים אכן קיימת הנטיה בעם ובארץ שלנו להשתגע בנושא.

        14/9/12 20:09:

      צטט: נעה אל-יגון 2012-09-10 21:54:14

      שונאת את הביטוי "חיים דבש" או "הכל דבש" .. דבש הוא דביק ומתוק מידיי ומה שמתוק מידיי מושך טפילים...

      וואלה, איזו תגובה , חבל"ז, מעולם לא חשבתי כך בחדות כזו על הקטע הזה. כל כך נכון.... 

      תודה

        14/9/12 20:08:

      צטט: טונקס 2012-09-10 20:58:43

      בחגים הצורך בהעמדת פנים, שקיים גם במשפחות הנפלאות ביותר בדרך כלל, במידה כזאת או אחרת גובר מאוד, ואם יש מישהו חולה, ובמיוחד בעל חיים שזה משהו שלא כולם מוכנים להבין - זה מגביר מאוד את העומס על מי שנמצא במתח גם ככה בגלל הנסיבות. מעניין שגם לי מתו אהובים עלי ממש בפרוס החגים. חברי הטוב שמעון נפטר בחנוכה, והחתול האהוב שלי נאנו, אחרי שנים רבות של מחלת לב וטיפולים, מת בערב פסח, יונתן בערב ראש השנה וגם דינה. ולא הלכתי אז לליל הסדר כי לא היה לי כוח להעמיד פנים. הלוואי שלולי ירגיש טוב, ואת תעשי מה שהכי נוח לך ומי שיבין יבין, ומי שלא - בעיה שלו

      תודה טונקסי. כל אחד וה"חג שלו" אני רואה.... 

        14/9/12 20:07:

      צטט: deltag 2012-09-10 19:27:54

      ליבי איתך.....שנה טובה לך אישה מדהימה!

       

      תודה, שנה טובה בריאה ומחייכת יותר לך וליקירייך

      חיבוק ענק בקווצ' ממני
        14/9/12 16:22:

      מזכיר במובן מסוים את יום העצמאות והמשפחות השכולות, שאמורות לשמוח כמה שעות אחרי הביקור בקבר (?)
      תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה..

        14/9/12 14:56:
      שתהיה לך שנה שתנתק ממך את כל הארועים מראש השנה, החיים יפים הבה ונתרכז בהם, שנה טובה
      שנה טובה ומתוקה.. ושנזכה לשמוח! :)
        14/9/12 08:38:

      החיים מספקים לנו הרבה סיבות מדוע לא לשמוח - אבל לא הייתי הופך זאת לאידיאולוגיה.

       

      דווקא משום שלעתים נראה שהשמחה הופכת למשימה בלתי אפשרית הייתי מציע לאמץ את אמרתו בנושא של הברסלבי (אם הגיע את צרה...).

       

      כמובן ששמחה על פי הנחייה היא דבר מופרך - אבל אולי צריך להתחיל מהתובנה ששימחה היא לא דבר מגונה, ואולי צריך לפרה הזאת להמשיך ללחך עשב?

        13/9/12 18:17:
      חגים אצל מרבית מהאנשים יוצרים לחץ..משפחה ואנשים שקצת שוכחים אותנו במהלך השנה.. השנה במקרה הייתה חתונה משפחתית בתחילת החודש והרגשתי שהחג השנה יותר רגוע..שנה נפלאה
      לפני כמה ימים התארחתי במלון חמישה כוכבים בוולפסון להשגחה. משם דרך האייפון קראתי את הפוסט שלך ונהנתי לקרוא את מחשבותייך. לא הצלחתי לככב מהאייפון שמחה שעכשיו זה ניתן לי גם להגיב כמו שאני אוהבת. הרגשות שלנו אינם תלויים בסביבה המרוחקת לנו אלא בסביבה התומכת שלנו. כשאנחנו שמחים השמחה עולה על גדותיה וכנ"ל כשיש עצב הכתיבה או הציור משחררים את הסיטואציה. מאחלת לך שנה טובה בונבוניית קסומה, עשייה ברוכה ופוסטים מעניינים כפי שאת תמיד כותבת. בריאות טובה והצלחה בכל.
      הרגשות שלנו לא תלויים במועדים בלוח השנה...
        12/9/12 23:53:
      תודה לשית וף חג שמח.
        12/9/12 22:27:

      צטט: Jes_ie 2012-09-10 13:02:25

      החגים שלנו הם לא חגים שמחים.

      כמי שלא מאמינה קשה לי כפליים לחגוג אותם

      אולם למזלי התברכתי במשפחה (לפחות זו המיידית) נפלאה

      ובאמת כיף ושמח לנו להיות ביחד גם בחגים ובכלל

      ולכן מוכנה לעבור את הסיוט הזה עימם רק בראש השנה ובפסח.

      בשאר ה"חגים" כולם כבר התרגלו שאיני משתתפת.

      לפני שנתיים עזבו את הארץ אחי הצעיר ומשפחתו

      ומאז קצת עצוב לנו כשאנחנו מתכנסים בלעדיו

      השנה התגשמה לי משאלה קטנה ואני חוגגת גם כאן

      וגם שם (טורונטו עירי המאמצת) והאושר הוא עד הגג

      ואותך אני אוהבת ולכן מאחלת לך את כל האושר שבעולם גם בשנה הזו

      ושולחת לך חיבוק מנחם כי אני יודעת כמה זה קשה להתמודד עם בעל חיים אהוב וחולה

      חזקי ואימצי ותמשיכי לכתוב לנו.

      --

      אוהבת את החגים, הם טובים ושמחים לי, דיברתי בעיקר על ראש השנה.

      גם אני אוהבת אותך, מאחלת לך טוב ויותר טוב לשנה הבאה.

      תודה לחיבוק, תכיני עוד הרבה, אזדקק לכולם.

       

      '' 

        12/9/12 22:22:

      צטט: sbhsport 2012-09-10 12:24:39

      אכן, החיים קשים, אגב, לא פגשתי עם אחר שמתלונן עד כמה קשים ימי החג שלו, זאת כמובן מבלי להתייחס לנסיבות האישיות המצערות שחווית. שנה של דבש, ג'ינג'ית.

       

      החגים אינם קשים לי, הם טובים לי מאד, ראש השנה קשה לי בשל הנסיבות.

      ''

      שנה טובה, כנראה שזה עם של פולנים.....קריצה

        12/9/12 22:20:

      צטט: אריאל, חיפה 2012-09-10 12:14:38

      האמירות הבנאליות הן לא פעם גם הנכונות. ("החיים נמשכים") מסיבה משפחתית, כשמה כן היא. זו ההזדמנות לפגוש את המשפחה, לשמור על קשרים ולחזקם. אז מי שכל המשפחה מעצבנת אותו - באמת אין סיבה שישתתף. בעצמו לא יהנה - ורק יקלקל לכולם. אבל אם האנשים בסדר - אז מנהלים את המפגש, וזהו. לא חייבים להעמיד פנים. ניתן לספר בדיוק את התחושות. הרי מי שמת - מת לכל המשפחה, לא רק לך, ואת האבל על בעלי החיים שלך שמתו, גם המשפחה אמורה להבין. אז לא חייבים לעשות פרצוף שמח, אבל כולנו בני אדם, והמשפחה לא תתקשה להבין ולתמוך.

      המשפחה אכן מבינה ותומכת, היא כולה כואבת את אותו כאב, והמעמסה של ראש השנה מבחינה רגשית לא קל לכולם. ובכל זאת הוא מעמסה, שמחים שהוא עובר. 

       

      ''

        12/9/12 22:18:

      צטט: דוקטורלאה 2012-09-10 12:05:29

      החגים היהודיים הם מעמסה גדולה , נפשית ופיסית. לכל חג יש את "הפרנסה" שלו. וכל זאת בלי קשר לאירועים פרטיים שבמקרה ארעו בחג זה או אחר, וקשה לקיים יום זיכרון דווקא שהכל שמחים וחוגגים. כשהייתי ילדה התפלאתי שאמי נאנחת "שיעברו כבר החגים", אני כל כך נהניתי מהם. כשהקמתי משפחה, נזכרתי בדברי אמי והזדהיתי איתה בלי ערעור. החגים הם באמת לנהנים. אלה שבאים אל המוכן, ה"פועלים" נהנים פחות. הוצאות כספיות, עבודה מרובה, והעיקר - חרדה , שהכל יהיה בסדר! פעם שלחתי המון כרטיסי ברכה וכתבתי כמיטב יכולתי, אחר כך היו טלפונים בלי סוף, היום - כמעט אין שום דבר. השכנים ברחוב מניעים ראשם ואומרים: "שנה טובה." כאן הזדמנות לאחל לך וליקיריך שנה טובה.

       

      אינני מדברת על טרחה מבחינה זו, אלא על מעמסה נפשית גדולה וקשה מזו. כאן את מדברת על טרחה שכשעוברים החגים עוברת הטרחה. אני מדברת על מעמסה רגשית שנשארת בהחלט להמשך החיים. אנו לוקחים אתנו את אלה שאינם אתנו שאהבנו כל חיינו, לא ניתן להפסיק להרגיש רק בגלל שהם אינם כאן יותר.

      שנה טובה דוקטורלאה, בריאות, וחיוכים ונחת לרוב.

       

      ''

        12/9/12 22:15:

      צטט: mzukan 2012-09-10 11:48:31

      מאחל החלמה לכלבך, שלא ידע חולי וסבל , ואני מקוה שהקוד הזה של קטסטרופה בראש השנה יאבד מתוקפו בחלוף השנה הזו, בכל אופן שתהיה השנה הבאה שנה טובה במיוחד, שנה טובה לך בונבונייטה בידידות ובהערכה , אשר

       

      תודה, שנה טובה בריאות וחיוך לכולכם.

      ''

        12/9/12 22:14:

      צטט: קוביקוב 2012-09-10 11:43:13

      שנה טובה. בלי צפרדעים ובלי נעליים. פשוט שתהיה שנה טובה.

       

      תזהר, אני עוד עלולה להתחיל לחשוב שאתה איש נחמד. טוב לא יצא מזה.....

       

      ''

        12/9/12 21:27:
      שנה של ברכות לך, יקירה. שנה של בריאות. קבלי חיבוק :-)
        12/9/12 10:24:
      גם סבתי נפטרה יומיים אחרי ראש השנה, אבל אצלנו מקובל גם לדבר על זה ולהיות עצובים, אף אחד לא מצפה דווקא לשמחה וחיוכים, וזה בהחלט משחרר ומקל.
        12/9/12 10:03:

      ובכל זאת, שתהיה שנה נפלאה ומתוקה...חיוך

        12/9/12 09:17:

      צטט: רומפיפיה 2012-09-12 09:13:11

      צטט: bonbonyetta 2012-09-11 23:09:29

      צטט: רומפיפיה 2012-09-10 09:37:21

      בונבונייטה יקרה לי מאד                                           כנראה שבאמת מאד אם את ממשיכה עם הכחול

      אי אפשר שלא להסכים איתך.                                   אפשר, תנסי, תראי קצת רצון טוב, לא יזיק

      וכל בית נושא עמו את הכאבים,                                 נכון, עדיין אין זה מפחית את הכאב שלך, של משפחתך.

      את הזכרונות

      ועדיין ממשיכים הלאה,

      נאספים בני המשפחה המאד קרובים.

      אוכלים יחד מספרים בלי קולות צהלולים.

      אבל בהחלט ממשיכים הלאה כי זו דרך החיים.                 לפעמים כי אין ברירה

      כך יקרה גם לאחר שאנחנו נעבור לעולם טוב יותר:)))

      איזה מהכלבים שלך חולה?                                         לולי

      מה אומר דוד רופא?                                                 שכל יום שהוא אתי לומר תודה, ואני אומרת כל יום.

      ובכל זאת מאחלת לך אהובה שלי

      שנה טובה מזו שהיתה

      והמון בריאות ואהבה גדולה.                                      תודה חברה, גם לך, לכם

       

      כמה את מרגשת עם

      חוש ההומור המטורף הזה שלך

      האנרגיות הנהדרות.

      צר לי על לולי... זוכרת את הכאב

      הזה שובו שוב ושוב..

      ולמרות הכל אנחנו ממשיכים ומאמצים

      וזאת מפני שאנחנו כל כך אוהבים אותם...

      אנחנו נותנים להם בית והם מוסיפים לנו

      כל כך הרבה אהבה ואושר...

      קבלי חיבוק מרסק עצמות:))))

        12/9/12 09:13:

      צטט: bonbonyetta 2012-09-11 23:09:29

      צטט: רומפיפיה 2012-09-10 09:37:21

      בונבונייטה יקרה לי מאד                                           כנראה שבאמת מאד אם את ממשיכה עם הכחול

      אי אפשר שלא להסכים איתך.                                   אפשר, תנסי, תראי קצת רצון טוב, לא יזיק

      וכל בית נושא עמו את הכאבים,                                 נכון, עדיין אין זה מפחית את הכאב שלך, של משפחתך.

      את הזכרונות

      ועדיין ממשיכים הלאה,

      נאספים בני המשפחה המאד קרובים.

      אוכלים יחד מספרים בלי קולות צהלולים.

      אבל בהחלט ממשיכים הלאה כי זו דרך החיים.                 לפעמים כי אין ברירה

      כך יקרה גם לאחר שאנחנו נעבור לעולם טוב יותר:)))

      איזה מהכלבים שלך חולה?                                         לולי

      מה אומר דוד רופא?                                                 שכל יום שהוא אתי לומר תודה, ואני אומרת כל יום.

      ובכל זאת מאחלת לך אהובה שלי

      שנה טובה מזו שהיתה

      והמון בריאות ואהבה גדולה.                                      תודה חברה, גם לך, לכם

       

       

        12/9/12 08:44:
      תודה על האזכור :) אני מתעב-חגים ידוע. לא מתאימה לי הדביקות המשפחתית המאולצת והריקה מתוכן. לא מתחבר לאספקט הדתי, לא למסורת וגם לא להזדמנות לפגוש את המשפחה (המטורללת) שלי בנסיבות לחוצות ולוחצות. מאז שסבתא שלי איננה, גם האוכל הוא כבר לא סיבה מספיק טובה.
        12/9/12 07:23:

      צטט: bonbonyetta 2012-09-11 23:04:15

      צטט: מרב 1956 2012-09-10 05:43:08

      אוהבת את האותנטיות שלך.

      ואת השיתוף.

      אני  מזדה איתך מאוד.

      מאז שהקיבוץ חדל לחגוג במשותף, בחדר האוכל את החגים,

      גם במשפחתי אין חגים (כמו אצל הרוב, כמו שמקובל).

      במקום עבודה למשל, בעת הרמת כוסית לחג,

      אני עושה זאת בחירוק שיניים ובחיוך מלאכותי.

       

      אני נזכרת עכשיו שאבי נפטר בחג, ונקבר ביום הולדתי.

      אך אין לזה כל קשר.

      וואלה אם מרימים אצלך כוסית בעבודה, יש עבורך פטנט, אני עושה ככה כל פעם שיכולה. אל תרימי כוסית אחת תרימי 5, אח"כ כבר החיוך יהיה שפוך לך על הפנים טבעי, וכולך תהיי זחוחה לחלוטין בצורה אותנתית לגמרי. אם ארים ואלגום, כן , זה יכול להיות, אך אני רק מרימה. ומורידה. לא שותה. 

      ''''

       

       

        11/9/12 23:09:

      צטט: רומפיפיה 2012-09-10 09:37:21

      בונבונייטה יקרה לי מאד                                           כנראה שבאמת מאד אם את ממשיכה עם הכחול

      אי אפשר שלא להסכים איתך.                                   אפשר, תנסי, תראי קצת רצון טוב, לא יזיק

      וכל בית נושא עמו את הכאבים,                                 נכון, עדיין אין זה מפחית את הכאב שלך, של משפחתך.

      את הזכרונות

      ועדיין ממשיכים הלאה,

      נאספים בני המשפחה המאד קרובים.

      אוכלים יחד מספרים בלי קולות צהלולים.

      אבל בהחלט ממשיכים הלאה כי זו דרך החיים.                 לפעמים כי אין ברירה

      כך יקרה גם לאחר שאנחנו נעבור לעולם טוב יותר:)))

      איזה מהכלבים שלך חולה?                                         לולי

      מה אומר דוד רופא?                                                 שכל יום שהוא אתי לומר תודה, ואני אומרת כל יום.

      ובכל זאת מאחלת לך אהובה שלי

      שנה טובה מזו שהיתה

      והמון בריאות ואהבה גדולה.                                      תודה חברה, גם לך, לכם

       

       

        11/9/12 23:05:

      צטט: א ח א ב 2012-09-10 08:35:30

      ובכל זאת...שנה טוב :) גם אם החג לא כל כך שמח.

       

      בטוח, תודה, גם לך

        11/9/12 23:04:

      צטט: מרב 1956 2012-09-10 05:43:08

      אוהבת את האותנטיות שלך.

      ואת השיתוף.

      אני  מזדה איתך מאוד.

      מאז שהקיבוץ חדל לחגוג במשותף, בחדר האוכל את החגים,

      גם במשפחתי אין חגים (כמו אצל הרוב, כמו שמקובל).

      במקום עבודה למשל, בעת הרמת כוסית לחג,

      אני עושה זאת בחירוק שיניים ובחיוך מלאכותי.

       

      אני נזכרת עכשיו שאבי נפטר בחג, ונקבר ביום הולדתי.

      אך אין לזה כל קשר.

      וואלה אם מרימים אצלך כוסית בעבודה, יש עבורך פטנט, אני עושה ככה כל פעם שיכולה. אל תרימי כוסית אחת תרימי 5, אח"כ כבר החיוך יהיה שפוך לך על הפנים טבעי, וכולך תהיי זחוחה לחלוטין בצורה אותנתית לגמרי.

       

      ''''

       

        11/9/12 23:01:

      צטט: שלויימה 2012-09-10 04:58:50

      אני לא יכול שלא לאחל לך שנה טובה - צמחונית.

      תודה שלויימה יקר, שנה טובה צמחונית לכולם ללא קשר לטעמם במזון.  

      ''

        11/9/12 22:59:

      צטט: ~בועז22~ 2012-09-09 23:12:52

      פעם, כשהתא המשפחתי (המורחב...) עוד

      תיפקד ולו רק משום נוכחותם של זקני השבט

      אשר ברוב חוכמה ותבונה ידעו להשקיט כול ריב

      בעודו באיבו, אז כול ארוחה משפחתית בגין חג

      כול-שהוא, הייתה חגיגה של ממש..., ALAS, היום

      הם אינם עוד..., ונותר רק פסטיבל הקוצ'י-מוצ'י...,

      לחלוטין - מיותר.

        

      ובכול זאת, יקירתי,

      אני מאחל לך שנים טובות רבות!

      (-:

      מה לעשות אני הופכת משנה לשנה יותר רגישה ואלרגית לפסטיבלי פוציקוצי למיניהם....

      תודה, גם לך 

      ''

        11/9/12 22:57:

      צטט: מריה קזחוב(מנצ'וריה) 2012-09-09 22:35:14

      בכל מקום שבו שוחטים פרות קדושות, (סימבולית...) או מונעים מאנשים לטבוע בבור של דבש ושמן זית, אני מצטרפת בהתלהבות.

      שנה טוֹוָה אשליות 

       

      שמחה לביקורך מריה קזחוב, את אורחת רצויה, והתגובות שלך ירויות ישר מהמותן.

      ''

        11/9/12 19:40:

      אני מבינה את הרגשתך בגלל הטרגדיות שקרו סמוך לראש השנה. באותה מידה יכלו לקרות בחג אחר ואז היה משתנה אולי מושא הרתיעה. 

      למרבה הצער ועל מנת לקבל פרופורציות, לפני תקופות החגים מחלקות בתי החולים מתמלאות באנשים שאין להם עם מי להיות בחג, ובאנשים שמשפחותיהן אינן רוצות לטפל בהם וזה עצוב.

      לחגוג או לא עם בני משפחה קרובים-רחוקים, הרי זו בחירתו של כל אחד.

      ולמרות הכל, אני מאחלת לך שנה טובה!

      לולה

       

        11/9/12 19:33:

      צטט: yonbir 2012-09-09 22:15:38

      בונבונייטה יקירתי, אני חושב בדיוק כמוך, אמנם לא בגין הנסיבות הטרגיות שנחתו עלייך ועל משפחתך, אבל כל אחד וסיבותיו.

      ובשל כך חיברתי את אותה "שנה טובה" שפרסמתי כאן בקפה, וזה לא ממש קשור למותם של סבי וסבתי זכרונם לברכה שהלכו לעולמם גם כן בערב ראש השנה ובהפרש של שש שנים בדיוק.

      הרי היא שנית:

      בסוף אלול אורבות הן לי

      בתא המכתבים

      עטות עלי לכשאפתח

      תיבת האי-מיילים

      כי בפתחה של עוד שנה

      לכל אחד בוער

      מעוד ברכת שנה טובה

      מהר להיפטר

      ורק היום, חצוף פרחים

      זקור, ולבן קומה

      את גזר דיני צרב גם הוא

      חצב בן יממה

      את ערוותו חשף מולי

      היתל בזיקנתי,

      נותרה לך שנה פחות

      ירה בפרצופי.

       

      -------  

       

      תודה חבר שיוצא לחופשה,

      לא יודעת מה אעשה בהעדרך,

      בטוח ארגיש ונרגיש בחסרונך,

      תגובה חמה מילה אוהדת וטובה.

       

      אתה בסדר אתה,

      לכן למרות הכל אושרה חופשתך,

      זכור מדי פעם לתת הצצה,

      לכתוב חוויות לשלוח תמונה,

      רק כדי שנתפוצץ מקינאה....

       

      נסיעה טובה וחזרה

      בילוי נעים, ודרך צלחה.

       

      ''

       

        11/9/12 19:27:
      שנה טובה בונבונייטה המקסימה ין שמחה בריאות והצלחה מהלב ירין
        11/9/12 18:43:

      נמשיך כעדר קרנפים ודובים מבוייתים להתגולל על זרמי הדבש והרימון. לכבוד אלה שהמציאו את החגים החדשים, דנקנר ולהקת ערפדיו, לכבודם נתבשם ונתרחץ עם מיטב הבשמים והסבונים של רשת סופר-פארם, לכבודם ולכבוד קופת השרצים שלהם נחבוש כובעים של קש סיניים, נלבש חולצה לבנה וגם חצאית ארוכה וצנועה וננצור לשוננו מידבר ביקורת וכל זה לכבוד המסורת היהודית ולתפארת ממשלת ישראל. ראש השנה כיום הכיפורים ושאר חגי תשרי הם חגים מחודשים זיוף היסטורי וקונספירציה, חגים של צריכה ראוותנית ומיותרת ושל זלילה מחליאה, חגי ניצול ההמונים על ידי קומץ של עבריינים חסרי בושה ומצפון, זיופים של הרבנות המושחתת, פשוט הולדתו של חטא גדול נגד בריאות הגוף, הנפש וחשבון הבנק. הכל חוגגים לטובת הקפיטליזם החזירי, הכל מצוי בחוט הדק בין בדייה ובדיחה. מישהו מושחת וטפל דאג מאז שנות התשעים האחרונות, הוא ושריו ופקידיו, לנהל את חיינו על פי צוויו, הוא גם כיום ממשיך לערבב את כל המלכויות וממשיך לעודד המוני עם ישראל, תמימים ומתוסכלים ,לנבור סביב פחי האשפה. ומאז ועד היום בני האדם הפסיקו להתפנות לשמוע את עצמם ולו לרגע של הגיון וצלילות דעת. אני כמובן אמשיך לאמר ולשאת את כל תפילותיי ללא כל צורך במקדש ובאף שיר מעלות לתפארת עם ישראל המתנוון. מעניין, פתאום לקראת החגים, מחירי הירקות ושאר מוצרי היסוד עולים ב200% בנימוקים של משבר מזון בינלאומי  ומליוני הפריירים ימשיכו להיסחט כמו לימונים. כמה שהשמחות היהודיות הללו הן מדומות ולא הכרחיות . וראי הפלא איך כולם משתגעים סביב פולחן עגל הזהב.

        11/9/12 18:39:
      אחרי כל הטרגדיות האלה..עכשיו באמת מגיעה לך שנה טובה כמו שצריך..מאחלת לך כזו בכל זאת.
        11/9/12 08:57:

      ראש השנה היהודי הוא רק תאריך - וגם הוא השתנה -

      הלא פעם ראש השנה היה דווקא בפסח, עם תחילת האביב - הרבה יותר הגיוני.

      עמים ודתות אחרות חוגגים את ראשית שנתם במועדים אחרים גם, כידוע

      ולכן לא צריך לשים על זה את כל הכובד - אבנים או ברכות וכו.

      זהו עוד חג.

      לנו יש שניים גדולים כאלה שמעיקים על משפחות - פסח וראש השנה.

      לנוצרים אותו הדבר בחג המולד -

      שמעתי סיפורי זוועה על ה"משפחתיות" באירועים כאלה - גם עשו על זה סרטים...

      אז כמו כל דבר בחיים - לקחת ולתת במידה. גם זה יעבור.

       

      אבל, כמובן - שתהיה שנה טובה

      ALL YEAR ROUND נשיקה

       

      ''

        11/9/12 06:00:
      ש נ ה ט ו ב ה
        11/9/12 00:34:
      תודה שהזמנת אותי, אני אלך לאט ואקרא את שכתבת.
        10/9/12 23:07:
      משפחתיות אפשר ליהיות אמיתי ולאהוב.
        10/9/12 23:07:

      אני מצטערת לשמוע על סמיכות האירועים.

      השמחה המדומה או המעושה מה עושה לה -
      קיים אצל רוב האנשים, נדמה לי:)
      והראייה - האנשים הרבים שנמלטים בטיסה לאיזו אגדה לשעה.

      נהניתי לקרוא

      ועל אף הכול לשנה טובה!

        10/9/12 22:34:
      שנה טובה אישה מקסימה :-)
        10/9/12 22:29:
      זה נחמד לאחל לאהובינו (ולעוד כל מיני כאלה "שמוכרחים") "שנה טובה", אבל יש לנו נטייה מוגזמת להשתגע.
        10/9/12 22:29:
      זה נחמד לאחל לאהובינו (ולעוד כל מיני כאלה "שמוכרחים") "שנה טובה", אבל יש לנו נטייה מוגזמת להשתגע.
        10/9/12 21:54:
      שונאת את הביטוי "חיים דבש" או "הכל דבש" .. דבש הוא דביק ומתוק מידיי ומה שמתוק מידיי מושך טפילים...
        10/9/12 21:45:
      כמה שפחות אבנים בשנה הבאה. נדמה לי שההרגשה שלך אופינית להרבה אנשים בתקופה של חגים, לאו דווקא ראש השנה. וחוץ מזה לפעמים מוך שלא לשמה, בא לשמה.
        10/9/12 21:00:
      מאחלת לך שנה טובה ומתוקה באווירה אופטימית ושונה צחיתוש
        10/9/12 20:58:
      בחגים הצורך בהעמדת פנים, שקיים גם במשפחות הנפלאות ביותר בדרך כלל, במידה כזאת או אחרת גובר מאוד, ואם יש מישהו חולה, ובמיוחד בעל חיים שזה משהו שלא כולם מוכנים להבין - זה מגביר מאוד את העומס על מי שנמצא במתח גם ככה בגלל הנסיבות. מעניין שגם לי מתו אהובים עלי ממש בפרוס החגים. חברי הטוב שמעון נפטר בחנוכה, והחתול האהוב שלי נאנו, אחרי שנים רבות של מחלת לב וטיפולים, מת בערב פסח, יונתן בערב ראש השנה וגם דינה. ולא הלכתי אז לליל הסדר כי לא היה לי כוח להעמיד פנים. הלוואי שלולי ירגיש טוב, ואת תעשי מה שהכי נוח לך ומי שיבין יבין, ומי שלא - בעיה שלו
        10/9/12 19:27:
      ליבי איתך.....שנה טובה לך אישה מדהימה!
        10/9/12 17:25:
      אמן, שהאל יחדש עלינו שנה זו לטובה לחיים ולזכות. שנמצא את אלה שפיהם וליבם שווים. שנה טובה
        10/9/12 17:14:
      שנה טובה ומתוקה לך יקירה. מאחלת לך שלא תדעי עוד צער ודאבה סמוך לראש השנה ובכלל. טלי
        10/9/12 17:12:
      המאמץ לחייך בתוך המשפחה עלול לפעמים לקרוע את הלסת...

      http://cafe.themarker.com/image/2716117/

      מבינה ללבך, בונבונייטה יקרה.



      אצלי בנוסף ל8,8 , היום בו אבי נהרג בתאונה, יום הכיפורים הוא החג המרבה זוועה. מניחה שרבים מבני גילי שותפים לכך, המחזור של מלחמת יום הכיפורים.

      ומאחלת שנה טובה.

        10/9/12 14:04:
      שנה טובה ומתוקה עם הרבה בריאות והצלחה!!
        10/9/12 13:56:
      שנה טובה ובשורות טובות
        10/9/12 13:53:
      תודה רבה, ושנה טובה לך ולשלך.
        10/9/12 13:02:

      החגים שלנו הם לא חגים שמחים.

      כמי שלא מאמינה קשה לי כפליים לחגוג אותם

      אולם למזלי התברכתי במשפחה (לפחות זו המיידית) נפלאה

      ובאמת כיף ושמח לנו להיות ביחד גם בחגים ובכלל

      ולכן מוכנה לעבור את הסיוט הזה עימם רק בראש השנה ובפסח.

      בשאר ה"חגים" כולם כבר התרגלו שאיני משתתפת.

      לפני שנתיים עזבו את הארץ אחי הצעיר ומשפחתו

      ומאז קצת עצוב לנו כשאנחנו מתכנסים בלעדיו

      השנה התגשמה לי משאלה קטנה ואני חוגגת גם כאן

      וגם שם (טורונטו עירי המאמצת) והאושר הוא עד הגג

      ואותך אני אוהבת ולכן מאחלת לך את כל האושר שבעולם גם בשנה הזו

      ושולחת לך חיבוק מנחם כי אני יודעת כמה זה קשה להתמודד עם בעל חיים אהוב וחולה

      חזקי ואימצי ותמשיכי לכתוב לנו.

        10/9/12 12:24:
      אכן, החיים קשים, אגב, לא פגשתי עם אחר שמתלונן עד כמה קשים ימי החג שלו, זאת כמובן מבלי להתייחס לנסיבות האישיות המצערות שחווית. שנה של דבש, ג'ינג'ית.
        10/9/12 12:14:
      האמירות הבנאליות הן לא פעם גם הנכונות. ("החיים נמשכים") מסיבה משפחתית, כשמה כן היא. זו ההזדמנות לפגוש את המשפחה, לשמור על קשרים ולחזקם. אז מי שכל המשפחה מעצבנת אותו - באמת אין סיבה שישתתף. בעצמו לא יהנה - ורק יקלקל לכולם. אבל אם האנשים בסדר - אז מנהלים את המפגש, וזהו. לא חייבים להעמיד פנים. ניתן לספר בדיוק את התחושות. הרי מי שמת - מת לכל המשפחה, לא רק לך, ואת האבל על בעלי החיים שלך שמתו, גם המשפחה אמורה להבין. אז לא חייבים לעשות פרצוף שמח, אבל כולנו בני אדם, והמשפחה לא תתקשה להבין ולתמוך.
        10/9/12 12:05:
      החגים היהודיים הם מעמסה גדולה , נפשית ופיסית. לכל חג יש את "הפרנסה" שלו. וכל זאת בלי קשר לאירועים פרטיים שבמקרה ארעו בחג זה או אחר, וקשה לקיים יום זיכרון דווקא שהכל שמחים וחוגגים. כשהייתי ילדה התפלאתי שאמי נאנחת "שיעברו כבר החגים", אני כל כך נהניתי מהם. כשהקמתי משפחה, נזכרתי בדברי אמי והזדהיתי איתה בלי ערעור. החגים הם באמת לנהנים. אלה שבאים אל המוכן, ה"פועלים" נהנים פחות. הוצאות כספיות, עבודה מרובה, והעיקר - חרדה , שהכל יהיה בסדר! פעם שלחתי המון כרטיסי ברכה וכתבתי כמיטב יכולתי, אחר כך היו טלפונים בלי סוף, היום - כמעט אין שום דבר. השכנים ברחוב מניעים ראשם ואומרים: "שנה טובה." כאן הזדמנות לאחל לך וליקיריך שנה טובה.
        10/9/12 11:48:
      מאחל החלמה לכלבך, שלא ידע חולי וסבל , ואני מקוה שהקוד הזה של קטסטרופה בראש השנה יאבד מתוקפו בחלוף השנה הזו, בכל אופן שתהיה השנה הבאה שנה טובה במיוחד, שנה טובה לך בונבונייטה בידידות ובהערכה , אשר
        10/9/12 11:43:
      שנה טובה. בלי צפרדעים ובלי נעליים. פשוט שתהיה שנה טובה.
        10/9/12 11:35:
      נכון מאוד. ואני בכלל לא אוהב דבש, ולא אוהב ארוחות חד ענקיות וכל הטקסיות הזו. שנה טובה לך.
        10/9/12 11:25:
      נכון, לא רק שלא הכל דבש, לפעמים זה כואב מאוד... מאחלת בכל זאת- שנה מאושרת וקלה יותר!
        10/9/12 11:16:
      שנה טובה!
        10/9/12 10:04:
      אמן!!!!
        10/9/12 10:02:
      שנה טובה בריאה ושווה לכל חי ונפש *
        10/9/12 09:37:

      בונבונייטה יקרה לי מאד

      אי אפשר שלא להסכים איתך.

      וכל בית נושא עמו את הכאבים,

      את הזכרונות

      ועדיין ממשיכים הלאה,

      נאספים בני המשפחה המאד קרובים.

      אוכלים יחד מספרים בלי קולות צהלולים.

      אבל בהחלט ממשיכים הלאה כי זו דרך החיים. 

      כך יקרה גם לאחר שאנחנו נעבור לעולם טוב יותר:)))

      איזה מהכלבים שלך חולה?

      מה אומר דוד רופא?

      ובכל זאת מאחלת לך אהובה שלי

      שנה טובה מזו שהיתה

      והמון בריאות ואהבה גדולה.

        10/9/12 08:35:
      ובכל זאת...שנה טוב :) גם אם החג לא כל כך שמח.
        10/9/12 05:43:

      אוהבת את האותנטיות שלך.

      ואת השיתוף.

      אני  מזדה איתך מאוד.

      מאז שהקיבוץ חדל לחגוג במשותף, בחדר האוכל את החגים,

      גם במשפחתי אין חגים (כמו אצל הרוב, כמו שמקובל).

      במקום עבודה למשל, בעת הרמת כוסית לחג,

      אני עושה זאת בחירוק שיניים ובחיוך מלאכותי.

       

      אני נזכרת עכשיו שאבי נפטר בחג, ונקבר ביום הולדתי.

      אך אין לזה כל קשר.

        10/9/12 04:58:
      אני לא יכול שלא לאחל לך שנה טובה - צמחונית.
        9/9/12 23:16:
      להוריד מעצמי אבנים זו משימה טובה. שתהיה לך שנה טובה כזאת קלה בלי מישקל עודף....:}
        9/9/12 23:12:

      פעם, כשהתא המשפחתי (המורחב...) עוד

      תיפקד ולו רק משום נוכחותם של זקני השבט

      אשר ברוב חוכמה ותבונה ידעו להשקיט כול ריב

      בעודו באיבו, אז כול ארוחה משפחתית בגין חג

      כול-שהוא, הייתה חגיגה של ממש..., ALAS, היום

      הם אינם עוד..., ונותר רק פסטיבל הקוצ'י-מוצ'י...,

      לחלוטין - מיותר.

        

      ובכול זאת, יקירתי,

      אני מאחל לך שנים טובות רבות!

      (-:

      בכל מקום שבו שוחטים פרות קדושות, (סימבולית...) או מונעים מאנשים לטבוע בבור של דבש ושמן זית, אני מצטרפת בהתלהבות.

      שנה טוֹוָה אשליות 

        9/9/12 22:15:

      בונבונייטה יקירתי, אני חושב בדיוק כמוך, אמנם לא בגין הנסיבות הטרגיות שנחתו עלייך ועל משפחתך, אבל כל אחד וסיבותיו.

      ובשל כך חיברתי את אותה "שנה טובה" שפרסמתי כאן בקפה, וזה לא ממש קשור למותם של סבי וסבתי זכרונם לברכה שהלכו לעולמם גם כן בערב ראש השנה ובהפרש של שש שנים בדיוק.


      הרי היא שנית:

       

       

      בסוף אלול אורבות הן לי

      בתא המכתבים

      עטות עלי לכשאפתח

      תיבת האי-מיילים

       

      כי בפתחה של עוד שנה

      לכל אחד בוער

      מעוד ברכת שנה טובה

      מהר להיפטר

       

      ורק היום, חצוף פרחים

      זקור, ולבן קומה

      את גזר דיני צרב גם הוא

      חצב בן יממה

       

      את ערוותו חשף מולי

      היתל בזיקנתי,

      נותרה לך שנה פחות

      ירה בפרצופי.

       

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין