כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
ספור מתנה ל-2008 (סומרסט מוהם)
שבת בבוקר החלטתי סוף סוף שהגיע הזמן לפנק את האוטו בסדור הניירת הזרוקה בתוכו, שהרי גננת היא גננת, לא הבנתי מה פרץ הבלבוסטיות הזאת שנחתה עלי, עד שהתגלגל לידי הספור הבא מתחת לספסל הימני:
שמש הכנסייה - סומרסט מוהם
יום אחד קרא הכומר של כנסיית סנט ג'ורג' לשמש הכנסייה שלו והודיע לו בצער רב שמועצת הקהילה החליטה שלא יתכן ששמש הכנסייה אינו יודע קרוא וכתוב. הכומר הציע לשמש שילמד, אך השמש אמר שהוא זקן מדי ושאינו יכול לעמוד במשימה. בצער רב נאלץ הכומר לפטר את השמש המסור והשמש המפוטר יצא מהכנסייה אבל וחפוי ראש. כל עולמו חרב עליו ולא ידע אנה יפנה, מה ייעשה ואיך יתפרנס.
במר ליבו רצה להדליק סיגריה והנה אין בכיסו סיגריות. חיפש חנות לממכר טבק ולתדהמתו גילה שבכל השכונה אין אף חנות כזאת. ואז גמלה בליבו ההחלטה. במעט הכסף שקיבל כפיצויי פיטורין שכר חנות קטנה, קנה כמה קרטונים של סיגריות וגפרורים והחל במקצועו החדש - מוכר סיגריות.
בכסף הראשון שנכנס קנה עוד סחורה והעסק התחיל לשגשג.
לאחר מספר חודשים הרחיב את ההיצע בחנותו, מכר גם מקטרות וטבק ולאחר מכן גם עיתונים וגלויות. לאחר שנה התברר שהקופה מלאה, הוא שכר עוד חנות בשכונה אחרת וגם החנות השניה שלו שגשגה והכניסה עוד כספים.
בתום עשר שנים היה בעל שרשרת חנויות בכל העיר.
יום אחד נכנס לסניף הבנק שבו הכניס את כספו. מנהל הבנק קרא לו לשיחה ואמר: "אדוני, יש לך כל כך הרבה כסף בחשבון העובר ושב שלך... יש לי הצעות להשקעת כספך. אנא קרא חוברת זו ובחר לך את אפיק ההשקעה הנראה לך ביותר".
"אינני יכול לקרוא" ענה האיש.
"מנהל הבנק לא הבין והציע לו את משקפי הקריאה שלו.
"לא", אמר המליונר, "אני פשוט אינני יודע לקרוא, אף פעם לא למדתי".
"אדוני", אמר מנהל הבנק הנדהם, "עם כישרון פיננסי כמו שלך קשה לי לשער איפה היית היום לו ידעת קרוא וכתוב"
"אני יודע איפה", אמר המליונר בשלווה, "הייתי שמש בכנסיית סנט ג'ורג' עד עצם היום הזה".
וכמו שנאמר... הכל לטובה... ואין מקריות בחיים... מה שצריך לקרות זה מה שיקרה... אני מאחלת לי ולכולנו שתהיה שנה מלאה בהזדמנויות, שלא נפספס אותן, שנראה את האור ונהייה כמה שיותר אופטימיים.
גילה
|
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה בועז על הסיפור...
אין כמו סיפור של מוהם לפתוח בו את היום............
תודה שהבאת יקירה,
ואמא שלי היתה אומרת "כל סוף הוא התחלה חדשה, ואין סיכוי בלי סיכון"....
הוי,
כל כך יפה!!
כל כך נפל לי בזמן...
פשוט תודה לך!
יפה לך יפית...
כל מה שנותן לנו חומר למחשבה...
הוא רווח נקי..:))) תודה כמובן..
מקסים:-)
תודה, גילוש -
* כמובן!
עובר אורח הולך על מדרכה ומבחין בגבר העומד
ומביט על בניין רב-קומות ומעשן סיגר.
"סליחה, איזה סיגר זה?", הוא שואל,
"קוהיבה!", הייתה התשובה,
"וואו, סיגר יקר! לא?", הוא ממשיך לשאול,
"כן. בערך 100 דולר...",
"וכמה כאלו אתה מעשן ביום?", ממשיך לחקור,
"חמש..., בערך...",
"חמש??? וכמה שנים אתה כבר מעשן אותם?", החקירה נמשכת...
"מעל עשרים שנה...",
האיש נדהם ומשתתק. עורך במוחו חישוב מהיר וחוזר להגיב:
"אתה יודע? חישבתי כמה כסף בזבזת על הסיגרים הללו !!!
אם היית חוסך את הכסף הזה היית יכול..., היית יכול להיות
הבעלים של הבניין הזה!!!", הוא אומר באומץ.
"זה בסדר. אני כבר הבעלים שלו...", הייתה התשובה...
איזה סיפור מדהים, נותן חומר למחשבה , אהבתי וכיכבתי
יפית
ספור נפלא -
תודה לך...
הכרתי את הסיפור הזה ובכל זאת מאד נהניתי לקראו שנית.
יופי שהבאת.
בהחלט עופרה,
תודה ומייד כשזה יקרה אני מבטיחה לשתף... שם הרשומה יהיה "איך שגלגל מסתובב לו..."
יום מופלא,
גילה
השנה הזאת תהיה טובה!
לכולנו -
גילה
סיפור מקסים!
נותן תקווה לשנה החדשה.
שנה נפלאה :-)
זה הכל ענין תיזמון ופרספקטיבה...
כל הזמן קורים לנו דברים...כאלה וכאלה... אנחנו צריכים בזמן אמת (הנחתה) לזכור שסוף של דבר אחד הוא תמיד הזדמנות להתחלה של משהו אחר...
תודה על התגובה,
גילה
תודה
המשיכי להתחזק ולצמוח
אולי אם היה יודע קרוא וכתוב הוא היה נשאר כל חייו שמש בכנסיה ואולי אם היה יודע קרוא וכתוב מלכתחילה לא היה הולך לשמש בתפקיד שמש בכנסייה אלא מפתח את כישוריו בטרם היותו איש זקן ויכול היה ליהנות יותר מפירות הצלחתו הפיננסית.
סיפור מעניין. לא ידעתי שזה של מוהם.
סיפור יפה ומרגש.
לעולם אין לדעת לאן החיים מובילים. דברים שנראים לנו "רעים" הופכים ל"טובים".
באהבה
עופרה