אני חוזרת אליך, אהבה שלי, מההרים האדומים, חורטת בדיו נחושת את כל ההרגלים, כל מי שיזדמן יוכל לראות שגיאות וטעויות שהשארתי מאחור וגם אם יעבור עשור, זה ישאר, חקוק על הסלעים עדות האבנים שהייתי כאן היום, שהקצתי מחלום מפחיד ומאיים וכל חלק שבער בי מרגיש עכשיו שלם.
אני חוזרת אליך, אהבה שלי, מההרים האדומים, קמטים מצויירים שנחרטו לי בגוף, טיפת זיעה תלויה בקצה תלתל חצוף יעידו שעברתי כאן פצועה מדממת אף פעם לא הכרת אותי באמת נלחמת וכעת מיותר... בחרב החדה עם הלהב הקר תסמן בי שייכות זה לא טעות, זה מדויק, זה הזמן להמציא מחדש את חוקי המשחק.
אני חוזרת אליך, אהבה שלי, מההרים האדומים, חרוטה רהוטה, אף פעם לא הרגשתי כל כך נקיה טהורה מרוקנת מכל מה שהיה, השמש השורפת צרבה בי את ציבעה, הכתימה את עורי, עוטפת, מרגיעה, ברור לי שמעכשיו ולתמיד הכל יהיה אחרת...
אני חוזרת אליך, אהבה שלי, מחוברת !
|
ארלקינו55
בתגובה על לילית (החלק השני)
שיני זאב
בתגובה על לילית. סיפור אמיתי.
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואני אהבתי
"להניח" את שלושת הבתית
אחד על השני
כשיקופיות
כמה יפה נראה כך ההבדל
בין בית לבית
כמה מובן כך
בית הסיום
בין כל הרוחות שנשבו סביבך, החיבור הזה הוא הכוח החזק שבכולן, זה הנשגב הזה, זה הנבצר מדעת, זה המרטיט את השפתיים, והוא האהבה לה את מתחברת. בראשית השיר נשמעת כאילו היית על ערש-דווי, כזאת פרועת שיער, חורקת וגוועת. ואז בא חיבור האהבה המניק והמטיב, כל כך הרבה מנוח.
שיר מרגש, שיר של סתיו רוגע, נוגע כמו תפילה מתממשת. אהבתי מאוד.
אשוב לככב לך מיד עם חלוף היממה האחרונה.