הפוסטים של מונה,

נכתבים לעצמה

נכתבים עבורה

נכתבים תוך שיוט בעולם אחר.

כל פוסט הוא חלום של אסוציאציה

היזכרות ברגש

שוב ושוב רגש-

שזורק את מונה

מפה לשם

מחלום אחד לאסוציאציה אחרת.

והיא..

והם.. לא מבינים מה רוצה האישה..

הילדה.. הברנשית.. המתחסדת..

מה היא רוצה גאד- דאמט?!! ולמה היא כזו פיוטית...

מונה מחוייכת. צוחקת.. מתגלגלת מאושר.

הצליחה להביא את היקום לשטות בעצמו.

היקום לא מבין את מונה.

רק כמה מעטים.

כמה אנשים בודדים.

ומונה מתנהלת היטב בעולם המעש.

אלא שכשמתחילה לדבר נפש מאבדת את האנשים.

אבל לגביהם ממילא לא הסתקרנה

אלא עניינו אותה האנשים השקופים

אותם מעטים שלא בוחרים צבע

אנשים מעטים שיודעים להתמזג עם החיים כמו מים.

והם,

לא רק שלא הולכים לאיבוד,

אלא נצמדים חזק יותר, קרוב יותר למונה.

מונה,

מגיעה לפתחם של מילים, 

שוב-

ושוב-

ושוב.

אין תכלית.

אין יעד.

רק שיוט.

למידה

חתירה

מיצוי של העצמי והנפש. 

מה שגוזל הרבה שעות של פנאי,

ומביא את האישה שוב ושוב למילים של אחרים,

ותורות של אחרים, ואמונות, וכל מה שניתן ללמוד על העולם 

שבחרה לעצמה מונה. 

וכעת,

יש גם פנים לאישה

ורקע שחור

ומילים

הרבה מילים שלחה לאוויר העולם בארבע השנים האחרונות.

מילים. שנאגדו. נערמו. הצטברו בדף הזה שלה בדה מרקר

ואלמלא המקום הזה ספק אם הייתה מרגישה בנוח לכתוב בכל מקום אחר

יש משהו..בדה מרקר הזה

בן זוג אחרון,  4 שנים הגיע מפה

היה הדבר הכי קרוב לנפש 

הוא יכל היה להיות כזה רק אחרי שקרא דברים של מונה

שחיבר מילים לקול

שחיבר אח"כ קול למגע

האטיות הזו

צעד אחר צעד

קצב שקט

מילים שקטות

מרחפות

לא נוגעות

ננעצות בבשר-

מהאמת שבהן

כל אלו מתאימים לאנשים מסויימים

לא לכולם

רק אנשים שהם

פייטנים בנפשם

מאוהבים ועורגים לנפש

למילה הכתובה

למה שנמסר בין השורות

לדרך העקיפה

האלגנטית

המסקרנת

המטריפה

רק הם יצליחו להבין מיהי מונה

לשנה חדשה מונה תבקש-

את היכולת לשמר את התשוקה (העצמית- זו שאיננה תלויה במין)

לחיי שנה גדושה בחיים.

מונה