כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    פייס-טוק 4 ( Facetalk) - למה את מעוותת ומכערת את עצמך???

    11 תגובות   יום רביעי, 12/9/12, 01:08

    פייס-טוק  4 ( Facetalk) -

    למה את מעוותת את עצמך?

    מתוך אוסף השאלות שאני נשאלת בהקשר של ציורי דיוקן

     

    מי שעוקב אחר רשימותיי יודע שפצחתי בסדרת 'פייסטוק'  Facetalk . עד כה כבר הפקתי את פייסטוק 1, פייסטוק 2, פייסטוק 3 - ועוד ידי נטויה, או אם לומר זאת בהקשר זה, אז עוד פני נטויות, או במילים אחרות פני לעוד רשימות.....


    כן, אלה הן רשימות שמספרות על 'שיחות פנים''פנים מדברות', או לחילופין 'דיבורים על פנים', פנים מבפנים ופנים מבחוץ, ובקיצור ענייני פנים.


    סדרת ציורי הדיוקן שלי, שחלקן הגדול נוצר למטרה מאד מסויימת, הפכו להיות מקור לסדרה גדולה יותר של שאלות. וכידוע, אני אוהבת מאד את השאלות האלה ( גם אם הן נשמעות מתריסות), משום שדרכן ובאמצעותן אני יכולה להעביר את משנתי, ולומר מה שיש לי לומר בהקשר זה של ציור דיוקן עצמי. שהרי את המחקר עשיתי לא בשביל לדעת על עצמי, או רק על עצמי, אלא בשביל להבין את התופעה וממנה לגזור גם על אחרים.


    אז השאלות נמשכות, נושכות, ממשיכות ומחלחלות. וכל שאלה כזאת, היא מתנה. כי היא מזמנת תשובות. אני חייבת לציין שלעתים השאלות דומות זו לזו, אבל בכל פעם שאני נשאלת אני אומרת עוד משהו, או אומרת את זה קצת אחרת, או מחזקת דבר שכבר נאמר. זה הפייסטוק. זה מה שזה - ואותו אני מביאה לכאן בנאמנות ובדייקנות.


    והנה השאלה הבאה שנשאלה מפי מי שעוקבת בדריכות אחר הציורים שלי ושאר החומרים שאני כותבת, מציגה ומפרסמת. וכשהתעכבה במיוחד על עבודה מסויימת ( שאותה אראה מיד בהמשך).

     

     

    "מדוע את מכערת ומעוותת את עצמך בדיוקנאות שלך? אני מכירה את פניך מתמונתך ומקטעי הווידאו שלך, ויודעת שיש לך פנים יפות. אז גם אני שאלתי את עצמי - מדוע לעוות ולכער אותן?"

     

    כך היא כתבה לי בתגובה על רשימה שהצגתי בבלוג שלי. אחת שעוקבת באופן רצוף אחר הרשימות שלי ואחר הציורים כמובן. והפעם היא התכוונה לציור הזה ( ציור שצוייר מזמן ב - 2004 ביום שכנראה היה יום עצבני.....) 

     

    ''

     

       מתוך סדרת דיוקן עצמי ( למחקר) - נורית צדרבוים 2004

     

    ואני שואלת, שוב אני שואלת בפעם המי יודע מה, ובכל פעם אני שואלת זאת בוריאציה אחרת:


    "האם באמת אנשים לא יודעים לעשות את ההפרדה בין אני הפיזית לבין ציור"?


    "האם באמת אנשים חושבים שאני חושבת שאני מעוותת את פני שלי"?


    "האם אנשים לא מבינים שבעיני גם מה שנראה אולי כפנים לא יפות, יכול להיות דווקא ציור יפה מאד"?


    "ולמה לעזאזל היא/ם לא שואלת/ים אותי 'תגידי למה הפנים בציור מעוותות'?


    "האם הם לא מבינים ששם זה ציור, וכאן זו אני, ואני לא יכולה לעשות לעצמי פנים אחרות ממה שיש לי. אבל אני כן יכולה לעשות ציור ושם לעוות ביודעין ושלא ביודעין כל מה שאני רוצה"?

     

    לא, הם לא מבינים.

     

    הפנים הפיזיות שלי, אלה שאני פוגשת ליד המראה הם רק מקור ההשראה שלי ליצירה ולציור (מה לעשות, אותי מעניינת הנפש, והנפש נקראת לדעתי דרך הפנים. זאת אפשר גם ללמוד מעצם המילה פנים שהיא גם חוץ וגם פנים). מעניינת אותי נפש האדם בכלל, ואני משתמשת ב'עצמי' על מנת לדעת עליה יותר.

     

    למה?

     

    כי אדם קרוב אצל עצמו.

     

    למה עוד?

     

    כי אני הכי זמינה לעצמי בשביל לעשות מחקר רציף.

     

    למה עוד?

     

    כי למדתי מהגדולים ביותר. יונג, למשל, כאשר הוא רצה לחקור את נפש האדם על פי שיטתו, התאמן קודם כל על עצמו במשך חמש שנים.

     

    אז יש מי שחושב שהתוצר (הציור) מראה שאני מעוותת את עצמי.

    אני לא חושבת כך.

    אני מתבוננת בעצמי מזוויות שונות, ומה שאני רואה באותו זמן, ואיך שאני מביאה את עצמי באותו יום - זה מה שיוצא. וכשאני אומרת 'רואה' צריך להבין שצייר (מהסוג שלי - אקפרסיבי) רואה את הדבר החיצוני, אבל ראייתו מכוונת פנימה. צייר, כמו שאומר פונטי הפילוסוף הוא זה שיודע לראות 'את מה שסמוי במעבה הדברים הגלויים'. כלומר, מסתכל על הגלוי וחושף את הנסתר.

     

    שיהיה ברור לגמרי שאינני באה למפגש הזה - המפגש שלי עם עצמי - ואשר בו מתקיימת שיחה באמצעות שפת הציור, בידיעה ש "היום אני הולכת לעוות לי את הצורה". לא ממש לא. אני באה בלי לדעת מה יהיה ומה יצא. משתמשת בכישורים ובמיומנויות שלי, ומה שיוצא מספר לי ומראה לי את עצמו.

     

    עכשיו, כשהוא כבר יצא - נשאר לי לחקור, מה אמרתי כאן. אז אם אני רוצה אני חוקרת, ואם לא אז לא.

     

    אבל, חשוב לי לציין. אני לא חושבת שעיוותתי את עצמי. אני כן חושבת שציירתי ציור שאני שימשתי לו מודל כשעמדתי מול מראה, והציור שציירתי משקף בטח משהו מ'עצמי', מ'עצמי' באותו יום, באותו זמן. משהו אולי מהלך רוחי הפנימי. שהרי הציור, לפחות על פי גישתי, יותר ממה שהוא מעתיק את המציאות הפיזית החיצונית, הוא משמש כלי לתאר מציאות נפשית פנימית. הפנים - כלשונן כן הם - הם מציגות מצב חיצוני אך הן נושאים עמן הרבה פְּנִים.

     

    אני יודעת שמיד יהיו כאלה שיקראו ויאמרו לי "תמיד יש בדיוקן משהו מעצמך' - ואני יודעת שהם גם יהיו צודקים. אבל אני מזכירה שלא על זה אני מדברת כאן. אני מדברת על עצם השאלה שלרוב מנוסחת כך "למה עשית לעצמך פנים כאלה וכאלה".כאן ברשימה זו אני מתעכבת על עניין ההפרדה. היכולת להפריד בין ה'עצמי' הגופני - אני הפיזית כאן, ובין הדימוי שמצוייר על הנייר שהוא רק דימוי, ואשר הוא פרשנות מסויימת לדבר שאני התבוננתי בו בזמן ציור (והדבר הזה היה כמובן דמותי).

     

    וכדי שיהיה ברור אחת ולתמיד אסביר בסיפור קצר שהוא מאין משל.


    פעם הרציתי לתלמידים בשיעור אמנות, בזמן שהייתי ראש החוג לאמנות במכללת הגליל המערבי. הצגתי סדרה שלמה של עבודות רפרודוקציות שעסקו בנושא 'כסא'. ציורים של ציירים שונים שעסקו בנושא כסא, צילומי פסלים שעסקו בנושא זה, ועוד. התערוכה הייתה על הקיר והסטודנטים הביטו. השאלה הראשונה שלי הייתה "מה זה"? ומיד, סטודנטית אחת קפצה ואמרה לי 'כסא'. כאילו, זה הכי ברור בעולם שהיא רואה כסא.

    שתקתי רגע ואז אמרתי לה "אז אולי תשבי עליו".

    היה שקט בכתה, ודקה אחרי זה כולם התפוצצו מצחוק.

    פתאום היה ברור לכולם שמה שהם רואים זה לא כסא. כסא, כסאות היו בחדר . אבל על הקיר היתה סדרה שלמה של 'דימויים של כסא'. - וזה בדיוק ההבדל. שם היה צילום, ציור, פסל - כולם היו תלויים על הקיר כדימוי. משהו שמדמה כסא. אבל לא כסא אמיתי שאפשר לשבת עליו.


    ובזה בדיוק העניין. על זה אני מדברת.

     

    הסתכלתי שוב על  הציור, מה שאתם קוראים לו 'עַצְמֵךְ' וקרצתי אליו/ה בחיוך. ונזכרתי שהיא אמרה לי בתחילת דבריה "אני יודעת שפנייך יפות".

     

    דווקא נחמד לקבל על הדרך מחמאה. אז מה אני אומר לה/לכם?

    אני אומר, "שלא כל מה שרואים, זה רק מה שיש?" והרי זה ברור, וזו גדולתה של מלאכת הציור, שבעיני זו חקירה בפני עצמה. מלאכת הציור יודעת לחשוף בדרך של נִרְאוּת גם את מה שלא רואים מיד.

     

    הנה למשל סרטון שבו ניתן לראות אותי מסבירה זאת.

     

    הנה הסרטון 'מה שרואים זה לא כל מה שיש'

     

    והנה עוד כמה מבטים של אותו ציור, מה שנקרא 'פרט'

     

    ''

                                    מתוך דיוקן עצמי - פרט - נורית צדרבוים 2004

     

     

    ''
                                מתוך דיוקן עצמי - פרט - נורית צדרבוים 2004

     

     

     

    © נורית צדרבוים

     



     


    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/9/12 12:35:
      ממש מעניין כיוון שאני עדיין לא ציירתי דיוקן שלי.
        14/9/12 00:25:

      צטט: זאב אילון 2012-09-13 12:52:38

      "זאת אינה מקטרת. זה ציור של מקטרת". אם אמנים רבים טרם הבינו את הרעיון, אז מה יגידו אזובי הקיר? שנה טובה

      יפה זאב. כה אמר מגריט. תודה על התגובה הקצרה והחכמה. שנה טובה גם לך.

        13/9/12 12:52:
      "זאת אינה מקטרת. זה ציור של מקטרת". אם אמנים רבים טרם הבינו את הרעיון, אז מה יגידו אזובי הקיר? שנה טובה
        13/9/12 11:23:

      צטט: מרינה ב.א. מנשרוב 2012-09-13 11:17:01

      יש יתרון בציור ריאליסטי, יותר בקטע של התעוד, נכון... אבל לא רק... אבל גם לאומנות אימפרסיוניסטית ואקספרסיוניסטית והמופשטת יש את כל אולם ההזדמנויות ועולם ההזדמנויות של הבעה עצמית ואין מכוער ויפה אלא את מה שהוא אומר ומייצג
      צפיתי בעבודותיך הן מרשימות בחשיבה המושקעת בהן
      להתעכב ולחשוב יחד איתך, זו ההזמנה שאני קוראת דרכן

      שנה טובה יקרה
      כל טוב
      בשורות טובות

      מרינה יקרה. אהבתי את ההרחבה ואת ההסבר שהבאת לכאן. והכי הכי אהבתי את "להתעכב ולחשוב יחד אתך, זו ההזמנה שאני קוראת דרכן". הפלאת לומר זאת. דייקת ואמרת זאת כל כך יפה. נכון. זו ההזמנה, וכל מי שמצטרף, קורא וחושב יחד אתי ומשתף תורם ומרחיב את היצירה ובשרו של עולם ממשיך לקרום עור וגידים. תודה לך יקירה, בשורות טובות ושנה טובה.

        13/9/12 11:20:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2012-09-12 05:00:07

      אמנות היא אמנות והיוצר הוא יוצר, לעולם אין זהות מוחלטת בין השניים. אז האני השירי שלי אומר לאניים הציוריים שלך - שנה טובה !!

      רותי יקרה. נכון ונכון ונכון!!!!!!!!!! לא רק שאין זהות מוחלטת, לא צריכה להיות. האמנות מביאה את הצד האחר, את האחוריים של המראה. ובכך היא משלימה. ושנה טובה יקירה.

        13/9/12 11:18:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-09-12 03:38:48

      שנה טובה נורית אפילו כשמעוותת את יפהפיה (:

      תודה רוניתי. שנה טובה ומצויינת גם לך. וכמובן תודה על המחמאה היפהפיה הזאת. ( שמעתי שגם מחמאות יכולות להיות יפהפיות). אז המון תודה.

        13/9/12 11:17:

      צטט: ג.ע. 2 2012-09-12 02:06:43

      נורית היקרה, קראתי היטב את הבלוג הזה. מכיוון שאני "חושדת" בך שהתכוונת אליי, אז אני חייבת להגיד שלא לתמונה זו התכוונתי (היא דווקא לא מעוותת "אותך" כל-כך ואני חושבת שאני רואה אותה בכלל פעם ראשונה). אבל בעיקרון, זה לא משנה את מה שאת רוצה להגיד. ובכן, אני באמת לומדת כאן דרכך להתבונן בעולם האומות הפלסטית בכלל ובעיקר בדיוקן עצמי כדרך לביטוי הנפש. כאדם מן הישוב שאין לא רקע באמנות הפלסטית לא היו לי את הכלים להתבונן כך על תמונות, ודרכך אני כל הזמן לומדת. לפני כן הייתי חושבת שמי שמצייר פנים שלא נראים דומים אפילו לפנים שאינם מוכרות לי, פשוט לפני-אדם, הוא לא צייר טוב. לא הסתכלתי על כך במובן של חקר הנפש, והיום אני יודעת שפני הדברים ממש לא כך. ואת צודקת, זה ממש דומה לתחומי אמנות אחרים. למשל בשירה (כששרים) יש המון דרכים להבעה באותו השיר, וכל אחד יכול להביע את השיר אחרת לגמרי. יש מי שירצה לשיר הכי פנימה, עמוק מתוך הנפש, יביע גם בפניו את מה שהמילים בעזרת המוסיקה עושות לו, ויש מי שירצה להפגין דווקא את מגוון הקולות והאפקטים שהוא ירצה לעשות ולעשות את הכל גדול ופומפוזי ועוד אלפי דרכי הבעה - בתווך. כך גם בכתיבת שיר - יש שירים בהם אנחנו גלויים יותר ורוצים לצעוק את הכל בבוטות מסוימת, יש שירים בהם אנחנו נביע את עצמנו תחת המון מטאפורות ודימויים, וכך גם נוכל לשמור על עצמנו יותר מחשיפה ומכך שכל אחד יוכל לדעת על מה כתבנו, וכו' וכו'. כבר אמרתי לך כמה פעמים שאני כל הזמן לומדת ממך ודרכך, אז אכן בהחלט למדתי גם בעניין זה. שתהיה לך שנה טובה ופורייה בכל תחומי עיסוקייך.

      גימל, והנה את שוב כאן. יש משהו ב"חשד" שלך אבל הוא רק חלקי. אני מדי פעם אוספת דברים שאנשים אמרו לי, ולפעמים גם מחברת בין האמירות. שהרי זה לא כל כך משנה מי אמר ואיך בדיוק. מה שמשנה מבחינתי שזו הזדמנות להציג שאלה, או נקודת מבט, ואחר כך להתייחס אליה כדי להרחיב את הדעת. אז בציטוט שלי יש משהו מדברייך, והם בטח נאמרו באיזה פעם, בהתייחס לאיזה ציור, וזה לא בהכרח דווקא לציור הזה כדברייך. וכצופה נאמנה וגם כקוראה נאמנה עם זכרון כל כך טוב, את צודקת. את הציור הזה עדיין לא ראית. ולדעתי גם ציור זה משקף איזשהו עיוות בפנים, ולכן שמתי אותו כאן ( אגב, הוספתי למטה עוד שתי עבודות שהם פרט מוגדל מתוך אותו ציור - תציצי). ובאשר לשאר דברייך. אני באמת, מאד מאד מאד שמחה לדעת שאת משתמשת ברשומות שלי ללמידה ומפיקה מהם עוד ידע ועוד תובנות. זה זכות הקיום של רשימות אלה. וכבר אמרתי לא פעם, מלבד העובדה האמיתית שכל אמן וכל יוצר רוצה לחשוף את יצירתו, אני בטח, שמחה עוד יותר והרבה יותר אם מישהו מפיק מזה תועלת, ידע והבנה. כמעט בשביל זה אני כאן. אז דברייך אלה משמחים אותי מאד. ואכן, נראה שאת באמת לומדת מזה על אמנות פלאסטית וזה נפלא. נפלא לי ונפלא לך ונפלא בכלל. וכמובן תודה על ההתייחסות הרצינית והעקבית.

      יש יתרון בציור ריאליסטי, יותר בקטע של התעוד, נכון... אבל לא רק... אבל גם לאומנות אימפרסיוניסטית ואקספרסיוניסטית והמופשטת יש את כל אולם ההזדמנויות ועולם ההזדמנויות של הבעה עצמית ואין מכוער ויפה אלא את מה שהוא אומר ומייצג
      צפיתי בעבודותיך הן מרשימות בחשיבה המושקעת בהן
      להתעכב ולחשוב יחד איתך, זו ההזמנה שאני קוראת דרכן

      שנה טובה יקרה
      כל טוב
      בשורות טובות

        12/9/12 05:00:
      אמנות היא אמנות והיוצר הוא יוצר, לעולם אין זהות מוחלטת בין השניים. אז האני השירי שלי אומר לאניים הציוריים שלך - שנה טובה !!
        12/9/12 03:38:
      שנה טובה נורית אפילו כשמעוותת את יפהפיה (:
        12/9/12 02:06:
      נורית היקרה, קראתי היטב את הבלוג הזה. מכיוון שאני "חושדת" בך שהתכוונת אליי, אז אני חייבת להגיד שלא לתמונה זו התכוונתי (היא דווקא לא מעוותת "אותך" כל-כך ואני חושבת שאני רואה אותה בכלל פעם ראשונה). אבל בעיקרון, זה לא משנה את מה שאת רוצה להגיד. ובכן, אני באמת לומדת כאן דרכך להתבונן בעולם האומות הפלסטית בכלל ובעיקר בדיוקן עצמי כדרך לביטוי הנפש. כאדם מן הישוב שאין לא רקע באמנות הפלסטית לא היו לי את הכלים להתבונן כך על תמונות, ודרכך אני כל הזמן לומדת. לפני כן הייתי חושבת שמי שמצייר פנים שלא נראים דומים אפילו לפנים שאינם מוכרות לי, פשוט לפני-אדם, הוא לא צייר טוב. לא הסתכלתי על כך במובן של חקר הנפש, והיום אני יודעת שפני הדברים ממש לא כך. ואת צודקת, זה ממש דומה לתחומי אמנות אחרים. למשל בשירה (כששרים) יש המון דרכים להבעה באותו השיר, וכל אחד יכול להביע את השיר אחרת לגמרי. יש מי שירצה לשיר הכי פנימה, עמוק מתוך הנפש, יביע גם בפניו את מה שהמילים בעזרת המוסיקה עושות לו, ויש מי שירצה להפגין דווקא את מגוון הקולות והאפקטים שהוא ירצה לעשות ולעשות את הכל גדול ופומפוזי ועוד אלפי דרכי הבעה - בתווך. כך גם בכתיבת שיר - יש שירים בהם אנחנו גלויים יותר ורוצים לצעוק את הכל בבוטות מסוימת, יש שירים בהם אנחנו נביע את עצמנו תחת המון מטאפורות ודימויים, וכך גם נוכל לשמור על עצמנו יותר מחשיפה ומכך שכל אחד יוכל לדעת על מה כתבנו, וכו' וכו'. כבר אמרתי לך כמה פעמים שאני כל הזמן לומדת ממך ודרכך, אז אכן בהחלט למדתי גם בעניין זה. שתהיה לך שנה טובה ופורייה בכל תחומי עיסוקייך.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין