אחת הזירות במאבק על זכותנו על הארץ עוסקת בשאלה מי היה כאן קודם אנו או הערבים. הויכוח המר (והעקר) הזה משכיח לגמרי את מי שללא כל ספק היו כאן לפנינו (היהודים והערבים כאחד) – המדובר כמובן בעובדי האלילים. לתפארת הוכחת בעלותנו על הארץ ולנוכח ראש השנה הבא עלינו לטובה אולי שווה להיזכר מעט בשורשנו.
החג "ראש השנה" כידוע אינו נזכר במקרא בשמו, אבל ניתן למצוא לו הד במונח "יום תרועה" (במדבר כ"ט) – מועד שנקבע לחודש השביעי. ועל שום מה חוגגים את ראש השנה דווקא בחודש השביעי? משני טעמים. הראשון - ראש השנה המקראי חל בחודש ניסן (כפי שניתן לראות בשמות י"ב). השני - חודשי השנה נקראו במקרא בפשטות בשמם המספרי (ראשון, שני וכך הלאה). השינוי לשנת הסתיו חל כמובן רק לאחר החזרה מגלות בבל (ויש הטוענים שהשינוי חל רק בתקופה ההלינסטית). כמו כן צוידו אבותינו בשמות בבליים לחודשים. חלק ניכר ניכר מהשמות הללו מתארים תופעות טבע המתאימות לתקופת השנה, אך חלק מהחודשים קרויים על שמם של אלילים בבלים (כמו תמוז ואדר).
אולי ההיטפלות לשמות החודשים יכולה להראות כקנטרנות, אבל מה בדבר מנהגי החג. אולי שווה להתחיל עם אותה "תרועה" שמצוינת במקרא שמעידה על המנהג החשוב של תקיעה בשופר. במאמר "ראש השנה בספרות המקראית ובשירה המסופוטמית" מנתחת ד"ר ציפי יבין את הזיקה בין התרבויות ומראה שמנהג התקיעה בשופר מקורו בתרבות המסופוטמית כדרך לחדש את המלכת המלך, שבאותן תרבויות תפקד גם כאל. יתר על כן על פי ד"ר יבין התרועה בשופר כמו ראש השנה היהודי עצמו היוו נקודת ציון, מעין טקסט של קבלה מחודשת של מלכות השם, באופן מאוד דומה לחגיגות האיכתו ראש השנה השומרי.
אך אם מנהג התקיעה בשופר בראש השנה מזכירה עד מאוד את התרבות הפאגאנית – מה לגבי הנוהג לבקש מחילה מהאל על חטאינו? כחלק מחגיגות ראש השנה המסופוטמי שנערכו 11 יום, היה המלך נכנס בדחילו ורחימו אל המקדש של האליל מרדוך ומתוודה על חטאיו (תוך עינוי פיזי) כדי לקבל את הגורל של האומה לשנה החדשה.
ומה לגבי עשרת הימים הנוראים בהם האל מחליט על גורלו של כל אדם בשנה הנכנסת. גם זה מזכיר לא מעט את ה"פורו" ההגרלות שהאלים הבבלים ערכו בראש השנה שלהם כדי להחליט מה יהיה גורלו של כל אדם (ועל שמו אנו חוגגים כמובן את חג הפורים).
ולמי שעדיין לא השתכנע צריך אולי להזכיר את שמו של אבי האלים הכנעני: "אל", ומה בדבר אל האדמה הכנעני "אדון" (המוכר יותר בגרסתו היוונית "אדוניס"), וכמובן שאסור לשכוח את האל היבוסי "שלם" שעירו עיר-שלם (או בגרסתנו "ירושלים”), משמשת כעיר הבירה של המונותאיזם. אבל זה כבר חלק מסיפור אחר.
נדמה לי שלאור כל זאת אין ספק שאנו היינו קודם (נו טוב עד שהערבים יתחילו לתעד את השורשים הפאגאנים שלהם).
שנה טובה |
תגובות (21)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
להלך שלום
יש רק את אלוהים ודברו,
כל השאר כמו כל הדתות יהודית , נוצרית , מוסלמית ואלילים ודברים אחרים הן המצאה של אנשים .
התנ"ך הוא הספר של כל ישראל – ישראל שלפני הגלויות והפילוגים, כמו גם של ישראל שיהיה. התנ"כ הוא הדבר שאלוהיך, אלוהי כל ילדיך, הוריש לך. הוא הספר היחיד שאלוהים חתם עליו בחותמו.
איך את מסבירה את קיום עם ישראל בארץ ישראל ? האם זה סתם מקרה ?
או התגשמות של ברית עולם שאלוהים כרת ברית עולם עם אברהם ,
שלושה היבטים לברית עם אברהם:
ברכת ישראל והתרבות זרעו ,
בראשית פרק יב' וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.
מתן ארץ ישראל
בראשית פרק יז ח' וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן, לַאֲחֻזַּת, עוֹלָם.
בחירת ישראל ככלי לגאולת האנושות
בראשית יב' ג' וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
אלוהים בחר בעם ישראל להיות לו עם סגולה , החלק הזה עדיין לא התממש היות ואנחנו כבודדים וכעם לא מחוברים לרוח אלוהים ,
היום זה דוגמא טובה להתרחקות זו , לאיך נהפך יום הזכרון שבתון זכרון תרועה., לשנה טובה ותפוח בדבש.
מה צריך לזכור ?? יש לזכור את התרועה=דבר אלוהים !!
בספר ויקרא פרק כג פסוק כג כתוב, "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כד דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן--זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ."
.
והעיקר...
"הופ-לה- הופ".
"קפיץ קפוץ".
מהתשע"ב - להתשע"ג.
הייתי לפני,
אהיה אחרי,
אני עכשיו,
וגם אחר כך.
כל הזמן בסרט נע.
נעה בכל הזמנים בלי גבול ומגבלה.
.
.
ניסחת זאת טוב ממני - אבל אני עדיין רוצה להאמין בקיומה של אפשרות שנוכל להישאר פה אחד ליד השני.
בהתייחס להולדת ישמעאל בנו של אברהם מהגר :כאשר נפטר אברהם, הוא נקבר במערת המכפלה בחברון על ידי שני בניו, יצחק וישמעאל.
למרות שהוא נודה עם אמו במדבר ונטען שהוא הגיע עד למכה בכל זאת נשמר הקשר עם אביו. מאיפה מתחילים לספור מי היה קודם? תלוי מה אנחנו קוראים ופרשנות של מי אנחנו מאמצים, לא?
לאור הסקירה הזאת, לא ברור למה יהודים מסורתיים מעדיפים להאמין שמוצאנו מהווילדע חייעס האלה ולא מרב יונק אצילי. :)
חוץ מזה, אני חושבת שבמרוצת השנים מתברר שהשאלה החשובה היא לא מי היה קודם, אלא מי יישאר אחר כך. לא ככה?