כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    ימים נוראים

    15 תגובות   יום חמישי, 13/9/12, 00:59

    נכנסתי למכונית והתנעתי. בעת הנהיגה הקפדתי לשמור על חלונות סגורים. ברמזורים הישרתי מבט באדיקות לפנים, שמא תפגע בי ברכה תועה. היססתי אם להדליק את הרדיו. שמעתי בעבודה על מקרים מזעזעים בהם אנשים ענו לברכות "שנה טובה" שהושמעו ברדיו ונכנסו ללופ אינסופי. בסוף הדלקתי.

     

    הקריין סיפר על שורת פיגועים של "מחתרת הקללות". לפי הדיווח, הטרוריסטים נוהגים להגיע לרבנים באמתלה של בקשת זיווג הגון, פרנסה או רפואה שלמה, וכשהרב נפרד מעליהם בלבביות הם מהממים אותו בקללה מחושבת במבטא גרוני ונעלמים מהשטח. עד כה אושפזו שישה רבנים עקב עוויתות קשות. לבדיקת הרופאים הם מגיבים במבטים חשדניים ובנהמות חד-הברתיות. כעת הם מטופלים בקוקטייל מסיבי של "יהודי לא מברך יהודי". טרם חל שיפור במצבם.

     

    החלפתי תחנה. אני מעט עצבני מאז הוצא נגדי צו מעצר בעוון עבירה על חוק ה"שנה טובה ומבורכת" התשח"ט, לפיו מחויב כל אזרח בהשמעת מכסת מינימום של ברכות "שנה טובה", מכסה הנקבעת על פי רמת הכנסה, מספר קרובים ומִפתח-לסת.

     

    מטעמי זהירות החניתי את מכוניתי במרחק מספר רחובות מבית החולים והלכתי ברגל. נכנסתי דרך המיון, מתחזה לנפגע אתרוג שגרתי. עברתי את המאבטח. איש לא זיהה אותי. עליתי במעלית לקומה הרביעית והגעתי לחדרו של אחי.

     

    עיניו בהו ללא נוע בנקודה אחת בקיר, אי-שם מימין לראשי. מפיו זב-הריר התמלט חלושות ביטוי אחד, שחזר על עצמו ללא הרף, כפעמיים בדקה. היה זה אותו הביטוי ששמעתי מפיו בכל פעם שהגעתי לבקרו בעשר השנים האחרונות, ללא שינוי: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו", מלווה בטיק עצבני בכתפו וברטט קל בזוית פיו.

     

    הוא לא שב לאיתנו מאז התקרית האומללה של חגי תש"ס, הידועה בשם "פיגוע הרימונים". בערב רה"ש התש"ס רץ לבית הכנסת בשכונתו כשהוא חמוש ברימונים והחל ליידות אותם לכל עבר. בהתחלה חשבו הנוכחים שמדובר במהתלה חביבה לכבוד החגים, אך משהתיז מיצם האדום של הרימונים והכתים את הטליתות הצחורות – ובידוע הוא שמיץ רימון לא יורד בכביסה – הבינו המתפללים את חומרת המצב. מספר גברים בעלי תושיה הסתערו עליו בצרורות ארוכים של "ותחזקנה ידיך" וביצעו בו סיכול ממוקד. הוא חטף 17 "לשנה טובה תכתבו ותחתמו" בכינון ישיר, פלוס שלושה "צום קל" זדוני מהעורף. לסיום דרכו עליו המנוולים עם "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". הוא היה בלבלוב עלומיו, אבל גם חזקים ממנו לא היו עומדים בזה. הזעיקו אותי ואת ההורים למיון, אבל כבר לא נותר הרבה מה לעשות.

     

    ישבתי על הכיסא מולו. עדכנתי אותו בשלומם של אשתי, הילדים, ההורים. מדי פעם נשמתי עמוק ושתקתי. הנחתי שהוא שומע. קיוויתי שהמילים חודרות את המחסום הבלתי נראה שבינו לבין העולם.

     

    לאחר כרבע שעה קמתי. תהיתי אם לנסות לנשקו על הלחי. לאחר מחשבה קלה נמלכתי בדעתי. עצרתי בעצמי מלאחל משהו לרגל החגים ופניתי ללכת. רק אז הבחנתי ברופא שעמד מאחורי. הוא היה איש צעיר ורזה עם מבט חודר. לא הכרתי אותו. קיוויתי שהוא בקיא בפרטי המקרה.

     

    "יש שיפור?" שאלתי.

     

    "לא", ענה הרופא, "לפי מה שרשום אצלי, אין שיפור מאז ראש השנה תשמ"ץ."

     

    לאחר רגע קל הוסיף באי-נחת: "שנה טובה וחג שמח".

     

    הבטתי בו ממושכות. הוא לא הסיר ממני את מבטו, כאילו ניסה להגיד לי משהו. ידעתי שאני מתחייב בנפשי אך לא יכולתי להתאפק:

     

    "אחי שוכב על ערש דווי", התזתי, "הוא מנפגעי טרור הברכות. אם אתה חייב, לפחות אל תדבר ככה בטווח שמיעה ממנו. קצת רגישות."

     

    הרופא השהה עלי את מבטו מעט. לאחר מכן הרכין ראשו והעמיד פנים שהוא רושם משהו בגליון שבידו:

     

    "זה לא היה על באמת", אמר בקול נמוך, "זה היה חיסון מוחלש, כדי לעזור לך בהמשך הדרך. כדי שתוכל לעמוד בכל ה... אתה יודע", סובב הרופא את כף ידו בתנועות רפות. "כדאי שתצא מיציאת החירום", הוסיף, "בלשי מחלקת 'כתיבה וחתימה טובה' מסתובבים ליד הכניסה הראשית. בהצלחה. ותיזהר."

     

    הנהנתי קפואות והשהיתי את מבטי עליו. הרופא הצעיר הזה לקח על עצמו סיכון גדול. אם הייתי בלש סמוי, הוא היה כבר בדרך לכלא. ובכל זאת הוא סמך עלי. אולי הוא חבר במחתרת הקללות, או לפחות אוהד.

     

    "אדם צריך להיות זהיר בימים האלה", הפטרתי. לאחר רגע הנהנתי: "תודה."

     

    "כדאי שתצא", שנה הרופא הצעיר בקול חסר-גוון. "מי יודע מתי הם יעלו לכאן." הוא שב והשפיל מבטו אל הגליון שבידו.

     

    חלפתי על פניו ויצאתי למסדרון. מביקורי הקודמים זכרתי שבהמשך, מצד שמאל, נמצאת מחלקת נפגעי "הושענא רבה", עם כל המראות המחרידים שלה. נשמתי עמוק, הבטתי ישר וצעדתי בתקיפות לכיוון יציאת החירום, בלי להביט שמאלה, בלי להביט לאחור.

     

    הגעתי בשלום לחנייה. בדקתי שאין חוטים חשודים באזור המנוע, נכנסתי למכונית והתנעתי.

     

    במבזק החצי דיווח הקריין כי לפי השמועות חל פילוג ב"מחתרת הקללות". לפי מקורות מודיעיניים במשטרה, מספר פעילים שהסתייגו מדרכה המיליטנטית של המחתרת פרשו. מספר קרבנות שהותקפו לאחר שברכו ב"שנה טובה" סיפרו כי התוקפים לא השתמשו בקללות סטנדרטיות אלא תקפו ב"נראה לך?" האירוני או ב"היית מת" הפושר. המשטרה מבקשת את עזרת הציבור. כל השומע תשובה לא סטנדרטית ל"שנה טובה" מתבקש לפנות לתחנת המשטרה הקרובה. עד כה נעצרו מספר חשודים לחקירה אך שוחררו משהובהר שהם תיירים שאינם דוברים את לשון הקודש, חרשים-אילמים או כבשים.

     

    הגעתי הביתה. ידעתי שעשיתי טעות ברגע שכיביתי את המנוע, אבל לא היתה דרך נסיגה. יצאתי מהמכונית. ראיתי את שוטרי משטרת הברכות יוצאים מאחורי פחי אשפה, עמודי רחוב ומכוניות חונות וקרבים לעברי. הם לא עשו כל מאמץ להסוות את עצמם, כאילו היו בטוחים בהצלחתם. הם באו מכל הכיוונים, חמושים מכף רגל ועד ראש בברכות מקרב לב לשנה החדשה. אבל הייתי מוכן לקראתם. לא לשווא התכוננתי לרגע הזה מאז הימים הנוראים תשפ"ד. לחצתי על אחד הלחצנים בשלט הרחוק של המכונית. הרמקולים הסמויים שהתקנתי בפינות הרחוב החלו לפעול. ברכות "שנה טובה" החלו לנסר לכל אורך הרחוב.

     

    רוב השוטרים התבלבלו. הם לא הבינו מאיפה זה בא להם. חסרי הנסיון שבהם הסתובבו זה כלפי זה בחדות, בברכות שלופות, והחלו לברך איש את רעהו. כפי שציפיתי, הם הסתבכו בלופ חגיגי. הם נוטרלו, הבחנתי בסיפוק, אבל ידעתי שעלי להמשיך בתכנית ההימלטות. למשימה כזו לא שולחים רק טירונים.

     

    ואכן, מספר שוטרים מנוסים המשיכו לפסוע לכיווני בנחישות, ברכותיהם מכוונות הישר לעברי. קפצתי מעבר לגדר של מגרש החנייה, אל מסלול המילוט שהכנתי מראש בגינה הציבורית, אך כמו שקורה בכל סרט רע, לא לקחתי בחשבון גורם אחד: את המזל המשוגע שמשחק לחובבנים טהורים.

     

    "שנה טובה ומבורכת!" שיגר לעברי שכני הקשיש שהיה בגינה בטיול עם כלבו. ניסיתי להתחמק אך הברכה היתה מכוונת בדיוק קטלני. היא פגעה בי בגבי, בין עצמות השכם. לא היה לי סיכוי. כאשר שוטרי משטרת הברכות הגיעו אלי עדיין הייתי מוטל על האדמה, נאבק על נשימתי. הדבר האחרון שנחרת בתודעתי לפני שאיבדתי את ההכרה היה רצף מהיר, יעיל ואלים של "תחזקנה ידיך", מעורב ברסס של "בשובך לציון ברחמים, אמן".

     

    וזהו. כעת אני עומד בבית הכנסת, עטוי בד ריטואלי לבן כאחי ומפזר על סביבותי שנות טובות ללא הכרה, ללא חוש ביקורת, ללא קמצוץ של טעם טוב. גם אני אוהב את האח הגדול.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/12 20:00:
      חחח...גדול((:
        17/9/12 10:44:
      "אבא תרחם.. אבא תרחם..." משעשע ומושחז. שנה טובה ומאושרת, שנה שמחה או לפחות מצחיקה, עם הרבה הומור (גם עצמי, זה בסדר) - העיקר שתמשיך... לשתף :-)
        15/9/12 17:27:

      צטט: יערה75 2012-09-13 01:55:11

      תנחומי, מי יתן ולא תדע עוד מטח ברכות שכזה לעולם.

      אה..כן- חג שמח ושנה טובה!

      (סליחה, לא התאפקתי)

       

       

       

      אהבתי.

        14/9/12 19:17:
      הוא לא אח, הוא אבא, אבל במקרה שלך זה לא חשוב. תקפיד על תרי"ג מצוות ועל מעשים טובים ואז לא תצטרך לחיות כמו עבריין נמלט שחי במחתרת. למה לך להסתבך עם משטרת ישראל? מה אתה רוצה לגמור כמו האלה מאריתריה? חג שמח וכשר!!
        14/9/12 19:11:
      תרגישו טוב :)
        14/9/12 15:51:
      אההה... איחלתי לחייל הצלחה בהמשך דרכו?
        14/9/12 07:04:

      חחח
      שלא תדע עוד סבל כזה!!!.

        13/9/12 23:35:

      במקום העבודה שלי נסתם כל שנה הדואל מברכות קיבוציות, עתירות מגהבייתים.

      לכל אחד כזה אני משיב "וגם לך, כמובן." - ומשמיד כדי לפנות מקום לאלבום הברכות הבא.

      את שולחי מכתבי השרשרת כבר הרתעתי לפני שנים, בתערובת של סרקאזם קר - ושפך מכתבי שרשרת משלי, אבל בשולחי הברכות אין לי לב לפגוע.

      אז השלמתי.

        13/9/12 16:12:
      איזה מתוק אתה.
        13/9/12 12:44:

      ''

        13/9/12 12:18:
      אצלנו בקיבוץ היה פעם מישהו שבכל פעם שהיו מברכים אותו בבוקר/ערב טוב שנה טובה היה עושה X טוב עולה כסף. ולא זו בלבד אלא שהיה מסתובב עם פנקס של הוראות קבע למוכ"ז ומסביר למברכים שלו זה עולה יותר. אחרי שהתחסן מפני ברכות סטנדרטיות התחיל להשיב באותו אופן גם לברכות לחגים. אחרי כמה "צום קל עולה כסף" ו"פסח שמח וכשר" תמורת תרומה של ח"י שקלים למחתרת, נעלנו עקבותיו. אומרים שכעת הוא גבאי בבית כנסת ואולי הוא סוכן כפול, או שמא משולש. בעיקרון כל מי ששולח לי דואר כחלק מרשימה של יותר מעשרה נמענים מועבר לרשימה שאליה אני עושה פורוורד אוטומטי לכל דואר שמגיע לתיקיית הספאם שלי. כי בסופו של דבר ה"ברכה" הכי טובה שאפשר לאחל לאדם כלשהו הביא שיהיה מוקף באנשים כמוהו.
        13/9/12 11:37:
      מבריק.
        13/9/12 08:16:

      ...

        13/9/12 05:35:
      ללמדך שישועת השם כהרף עין ובכל מחלקה יש ל'ו רופאים נסתרים ! צום קל ,ותחתם לטובה לשמנה הבאה.
        13/9/12 01:55:

      תנחומי, מי יתן ולא תדע עוד מטח ברכות שכזה לעולם.

      אה..כן- חג שמח ושנה טובה!

      (סליחה, לא התאפקתי)

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין