קרוב לודאי ,כי צוות הפיקוד שעמד בפני השאלה .כיצד לנהוג במטוסים? שקרבו בצורה מאיימת עוד בהיותם במרחק ביטחון.מהעיר.לגרום לירוטם או הפלתם על נוסעיהם אם צריך.כפי שהיה נוהג לבטח שליט רודן בלי הרבה נקיפות מצפון.ואילו במיקרה הזה ניצחה הדמוקרטיה במחיר דמים איום.החשש של מה יגידו ?וכיצד תישפוט ההיסטוריה את המבצעים פעילות כזו אם נאמר כי חמישה מטוסי בואינג על נוסעיהם הופלו בשמי ארה"ב.והאסון שהיתרחש לאחר מכן היה נימנע. אך את זאת לא היינו יודעים לבטח אף פעם.הנשיא היה מודח מכיסאו באופן מיידי כך נוצר המצב שבחללו פעלו המחבלים המטורפים .כי אין שום כינוי שיתאר את רישעותם.וחוסר יכולת להחליט בזמן היה המירווח לו היו זקוקים.וכך למעשה נגרם האסון הגדול ביותר בעת החדשה..המרצחים אומנם עשו את שלהם אך הטלטלה שאחזה בשילטון וההנהגה האמריקאיים,היתעוררו משלוותם והם כיום לבטח ערים יותר לבעיית המיתאבדים ברחובותינו. כיום יותר מעשור לאחר האסון הנורא על היתנערות המערב ורדיפת המרצחים ללא רחם.בצורה מסיבית וחסרת פשרות ואף שהיו הישיגים ניתן לטעון בביטחה כי יכולתם שלהמחבלים לפגוע לא פחתה,על אף המהלומות שספגו. ועם כך גדלה המסוכנות של מפגע יחיד שייכפה "אסון לאומי"המוני באתר כל שהוא.ואז נוכל "לבכות"להכות על חזותינו בצער ולזעוק "אשמנו" אכן נבואת אימים .מזעזעת. והלואי ואתבדה.כי ההומניזציה בה נוקט המערב לעת הזו אין לה מקום בחברה העכשווית בעולם המודרני. לפחות לא בתקופה הקרובה.כי קנאות דתית תהומית וחשוכה,המלווה בהבטחות לחיי עולם .הפורטת על מיתרים רגישים במוחות דלי החברה, והחינוך לשיטנה הנילווה אליהם לעבר כל מה שהוא שונה ואינו מייצג.חינוך זה שהוא מנת חלקם מילדות בה השינאה מוטמעת כלפי {השטן הגדול.ואחיו הקטן} הופכות את מעשה ההיתאבדות למשהו נאצל מרהיב ומעורר קינאה.התמיכה הכלכלית למשפחות הללו היא "זרז" ומניע למישפחות מוכות העוני בחברה המוסלמית שערך "חיי האדם" בטל בשישים מבחינתם.אלה הן אבני היסוד עליהן ומהן ניבנה הטרור,והמקור לזרם בלתי פוסק של מיתאבדים הנכונים למות למען הילה שהם מאמינים במהותה. ןהחיים עדיין המיתעתדים חוזים במו עיניהם בהערצה החברתית לה זוכים המיתאבדים לאחר מותם. וזה רק מוסיף לרצונם המסולף.ואף אחד מאותם מועמדים לא שואל את עצמו .מדוע מבין מאות המיתאבדים? לא נימצא אחד שהוא בן של איש ממובילי החברה הפלשתינאית.אלה המעודדים בדברי הלל ושבח את מעשה הזוועה ומייעצים אותו לאחרים אך לא לבני משפחותיהם. השורות להלן נכתבו בשבוע האסון בספטמבר 2001"מיגדלי התאומים"יום של צער יגון ועברה אבל תוגה אסון וצרה אפילה אופפת כהה ושחורה המות היכה ופצעיו חבורה העולם החופשי תר לעזרה ומטכס עיצה בשאלות חקירה הזעם גובר אף חלד חרה לתיאור הזוועה מחפשים אמירה שתשקף תחושה קודרת מרה ותבהיר לכל כי אפסה הברירה ולהנחית בטרור מכה אדירה שתמחה זיכרו ואינה מותירה אפשרות קיומו בשום דמות וצורה ביום בו זרוע האופל גברה על מצחי המחלצים זיעתם הקרה ודמעות כנהר על לחיהם ניגרה כשחידת המרצחים וזהותם לא פתורה ויד מדינות החופש קשורה בטרם תושלם ותמוצה חקירה יודעים בני עוולה, דרכם נגמרה נתיבם הוא דרך ללא חזרה כי הנה ניקבצה לקראתם החברה החופשית ברוחה איתנה לא שבורה הציבה לעצמה אתגר מטרה לאבד לחסל להצמית את הרע לקרב את היום בו עולם ייפרע ויקצץ למרצחים כנף ואברה עד הישמדם כי ליבו תבערה שתחסל נישמתם עד ריגבי עפרה כי אין מחילה, סליחה, כפרה לשונאי אנוש שנישמתם עכורה יש בם להלום עדי גמירה כי על תבל ומלואה הם היו לזרא יוסף |