http://www.furrygoat.com/Images/Misc/engineering.jpg

למרות שקורס כתיבה תמה וסדנת קיץ לסופרים צעירים בגיל 15 לא נכללים בקורות החיים שלי, את עולם הטכנולוגיה אני חווה בעיקר כמנהל טכנולוגי ופחות כמשתמש קצה (כולל המושג המוזר הזה שנקרא "רשתות חברתיות") , ותוך כתיבת הטקסט כאן אני לומד לתקתק עברית במקלדת בערך פעם ראשונה – החלטתי לעשות נסיון הרואי ולנסות לפנות בטור זה לקהל העסוק והלא מתוקשר ביותר לדעתי בעולם ההיי טק הישראלי (ואולי בעולם כולו) – מנהלי המו"פ. במחשבה שניה, אם אנחנו כל כך עסוקים, למה אני מתאמץ בכלל? טוב, את זה כבר נשפוט לפי כמות התגובות והעניין שלכם...

לפני שאספר קצת על מה הייתי רוצה לכסות בטור זה בעתיד, מספר מילים על עצמי: אני עובד בתעשיית ההי טק ב-14 שנים האחרונות. מילאתי קשת רחבה של תפקידי פיתוח וניהול שונים במרכזי הפיתוח של אינטל ומיקרוסופט בארץ וארה"ב. בשנה האחרונה אני מנהל המו"פ של חברת אסטיאה ומנהל סייט הפיתוח שלה בישראל (כרמיאל).

הרבה מהבאזז הסובב את עולם ההי טק הישראלי בשנים האחרונות (והגדל כמו פטריות אחרי גשם בריא) נסוב סביב עולם המשקיעים, היזמים, הטכנולוגיות והמוצרים. באזז זה מתבטא בתקשורת מסיבית ומשמש כר פורה לדיוני קהיליות חברתיות רבות המוקדשות לנושאים אלה. בדיקה מדגמית של הקהיליות הפופולריות ביותר כאן מאושש זאת בקלות – אחרי הכל כולנו רוצים להיות יזמים (אם אפשר בתחום הווב 2.0 בבקשה), לפרוץ את מחסומי ההשקעה של הקרנות הנודניקיות הגדולות ("מה כבר לא מקורי ברשת סמנטית חדשה שתוכל מתוך הקשרים של תמלילי השיחות של השבוע האחרון בין המנכ"ל, היזמים והבורד להסביר למנהל הפיתוח האומלל מה לעזאזל המוצר אמור לעשות בכלל ולפרש את חוש ההומור של המנכ"ל בשיחה האחרונה לגבי תאריכי היעד) ולפתוח חברת הזנק עם סניף מכירות בניו יורק וסניף פיתוח ברפובליקה הדומיניקנית, שבזינוק אדיר תיקח את היזמים והמשקיעים לעבר הזריחה הנכספת (או השקיעה הבלתי נעימה...).

אז כן, הרעיון והבאזז הראשוניים המלווים חברה בהקמה הם חשובים מאד. מאידך – הצורה שבה המוצר או הטכנולוגיה מפותחים, מהונדסים ומנוהלים לאורך זמן תקבע הרבה את הצלחת החברה וחשוב מכך, את יכולתה לצלוח את משבר הסטרטאפ ולגדול לחברה יציבה. ניהול המו"פ בחברה היציבה מציב בתורו אף הוא אתגרים קשים – איך להתייעל, איך לבנות קבוצה ודיסיפלינות בצורה נכונה, איך להגדיל את מורכבות המוצר מבלי להכפיל משאבי פיתוח בדרך ואיך לשמור רף איכות גבוה.

אתגר מרכזי בתפקידו של מנהל מו"פ מגיע מהמקום של ניהול שוטף של סיכונים בזמן מחזור פיתוח המוצר. בסופו של יום הרבה מההחלטות הניהוליות מנסות לאזן בין קודקודי השילוש הלא קדוש הבא: תכונות מוצר (פיצ'רים), אילוצי זמן ואיכות. בעוד כולם נוטים להסכים (בהתחלה בעיקר כמס שפתיים) שאיכות הוא עוגן המשולש – בפועל מנהל השיווק, ומנהל המוצר ימשכו באופן טבעי להגדלת עוגת התכונות ("אי אפשר למכור את המוצר כפי שהוא") ומנהל המו"פ ינסה להגדיל את כמות האיכות ביחידת זמן על ידי הפחתת כמות התכונות והפיתוח לגרסה הקרובה ולתחום אותן היטב מבחינה הנדסית על מנת להוריד דו-משמעויות ותסכולים עתידיים. וכן – כולם מתפשרים בסוף. כמובן שדוגמא זו היא כוללנית (יש שיאמרו כוללנית מדי) אך היא מדגימה את הדילמה האופינית. אם כן - מנהל המו"פ נמצא במקום מרכזי בצומת קבלת ההחלטות והביצוע כיוון שהוא חייב להיות מספיק מחובר לצד העסקי ואמור להעביר מוצר לא מוגדר היטב לפס ייצור הנדסי ומאידך הוא מבין את ההשלכות של זמן ואיכות ואמור בסופו של יום לשקלל הכל ולתת המלצות ביצוע המאזנות בין כל הגורמים הנ"ל.

כמו כן מנהל המו"פ צריך לתרגם באופן קבוע "רצונות, כוונות, ודרישות כלליות" מצוות ההנהלה שבו הוא חבר, ל-"שפת מו"פ" שאותה הוא צריך להוריד במורד הארגון שלו. כמובן שהתרגום ההפוך הכרחי לא פחות – "מנכ"ל: מה זאת אומרת איציק שיש כעת 100 באגים במודול ניהול ההתקנים, 20 בדרגה 2 ו- 70 test cases שנכשלו – אנחנו מוציאים גרסת ביתא ללקוח משוויצריה בשבוע הבא או לא??". שליטת בשפת העסק מחד ושפת ההנדסה מצד שני הוא קריטי ודורש מיומנות נרכשת (וסבלנות של ברזל).

על מנת לאפשר לו כל זאת, מנהל המו"פ חייב להסתמך על ארגון מאוזן וחזק הכולל פיתוח (development), בקרת איכות (QA), production, תיעוד, וכן ניהול תכנית מוצר (program management) המחבר בין עולם הדרישות העסקיות ועולם התכן ההנדסי.