היום השמיעו את 'נטלי' של ז'ילבר בקו ברדיו.  נטלי, המדברת גבוהה במהפכת אוקטובר, וז'ילבר החרמן שרק מחכה לסיום הסיור במוזילאום של לנין כדי שיוכל להקסים אותה על ספל שוקולד בקפה פושקין.

 וחשבתי לי על אותה נטלי, מה קרה לה מאז אותה פגישה סוערת עם השנסונר הצרפתי חם המזג, בכיכר האדומה קרת השלג...

ובכן, ז'ילבר השרמן הלך לעולם שכולו נטליות, ונטלי עברה לאשדוד. במקום ז'ילבר יש לה כנראה את ז'אקו, במקום מהפכה יש לה באוקטובר שמש קופחת, ובמקום שבו עמד קפה פושקין עומדת לה גאה ויציבה מכולת יבגני.

במקום מסיבות סוערות במעונות הסטודנטים ודיונים על ערבות אוקראינה ושדרות האליזה, מנקה נטליה את מסדרונות האוניברסיטה והיא חולמת כעת להשיא את בתה, אורית (א.ק.א סווטלנה), עם בחור נאה, רצוי מרובע ד', מזדאיסט, ורצוי שידע לצטט את פושקין. אבל גם אבי ביטר ילך במידה והמזדה תהיה מהסוג הששי ולא השלישי.

מדי פעם היא מהרהרת בז'ילבר ומנסה לדמיין את עצמה כגב' נטלי בקו, עושה אשנטה'ים לכל מיני בקואים אחרים בשד' אליזאים או רובעים שבע- עשריים, ודוהרת לה במכונית ספורט פתוחה בשיערה המתנפנף כמשל לשיר נוגה ממונטנגרו.

 אבל סה"כ טוב לה לנטלי בן דוד. היא לא מתעצבת, לא מתהרהרת, לא נופלת עליה תוגה נוסטלגית. היא לא גב' בקו, אבל היא חיה לכמה ימים את החלום. נגמר, זהו. עכשיו המזדה.