השעה שנת 2008 וכמעט שלוש שעות, והחלום -מתגשם לו.

אני כאן, בדירה  החדשה שלי במושב בני-ציון.

חיכיתי לזה חודשים. ייחלתי לזה שבועות. אני חיה את זה כמעט 100 שעות.

אחרי חודש מטורף, של בעיות משפחתיות לעייפה, של התמודדויות בלתי שפויות בעליל, של קשיים בלתי פוסקים, של נתינה חסרת גבולות – היקום החליט להעניק לי את מתנתו. דירה כמו שבדיוק תיארתי לי בדמיוני.

דירת שני חדרים, משופצת, מרווחת, פינת זולה ירוקה בכניסה לבית, עצי תפוזים, אשכוליות ותותים מפוזרים להם סביב ביתי, דלת לבנה ונקייה, שקט ושלווה, חניה צמודה.

קיר אחד של הסלון וקיר אחד של חדר השינה שלי, החלטתי לצבוע בכחול. את שאר הקירות בלבן.

הכחול עושה לי נעים, חם.

מחר, כמו בכל בוקר, בארבעת הימים האחרונים, אני אקטוף תפוזים מהעצים ואסחוט אותם למיץ תפוזים מטורף וטרי. פריגת איבדו לקוחה, זה בטוח.

אני עייפה עכשיו. חייבת לישון. יש לי ים סיפורים מהשבוע האחרון.

פשוט לא ייאמן איך דברים מסתדרים בזמן הנכון.

גם עבודה חדשה בפתח.

גם היא מה שייחלתי לעצמי. מה שחלמתי כבר תקופה ארוכה.

אבל זה, כבר בהמשך. 

נשיקות לשנה החדשה וחיבוק ענק למי שמרגיש צורך בחיבוק,

אוהבת,

שרונה.