כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בארץ זבת חלב ודבש

    אכפת לי ולכן אעסוק בענייני דיומא. אין לי ארץ אחרת ואנסה להשפיע במעט מזעייר.

    תמצאו אותי בעיקר באקטואליה גם אם יש לי דעה וידיעה בתחומים אחרים.

    כל אשר יאמר להלן, רק האמת ואין מבלעדה. בנימוס, בכבוד לזולת, ללא פשרות ובמכוון כדי לתקן כל עוולה.

    ארכיון

    המדינה ונבחריה אחראים לחולשת התגמולים מים המלח

    2 תגובות   יום שבת, 15/9/12, 10:00

    אני ממש לא אוהב את העובדה, שמתיי מעט נהנים ממשאב יחודי, שהוא מאוצרות הטבע הבודדים של מדינת ישראל.

    בכתבה בסוף השבוע בעיתון הארץ (מאבק התגמולים-הסודות של מפעלי ים המלח, מאת רויטל חובל 14.9.2012) מתואר הליך גישור המתנהל בין המדינה לכימיקלים לישראל על גובה תשלום התגמולים.

     

    מאידך, מה לנו להלין על בעלי השליטה שמנצלים את חולשתו של המחוקק ואינם משלמים את מקסימום הכסף  האפשרי, כי הכשל נמצא לא רק בחולשת הסכם התגמולים אלא, גם בהטבות המס, בריכוזיות ובפרמידות השליטה.


    מה אומרים כי"ל? יש סופיות בחוק, שער המפעל. מה אומרת המדינה? יש סופיות במוצר (תהליך העיבוד האחרון).


    לצערי, כנראה שכי"ל צודק. אם נלך אחורה לשנת החקיקה 1961 תרכובות ברום ואחרים עדיין לא היו קיימים. איני מכיר את החוק, אבל ספק אם התייחסו לערך מוסף בבעלות שונה.


    חשוב להבין את ההיסטוריה. המפעל הראשוני היה מפעלי ים המלח. הם כרו את האשלג ומכרו אותו. זה היה המוצר. אחר כך החלו בפיתוח מוצרים עדיין בחצר המפעל ועל פי החוק שילמו תגמולים בשער המפעל. הבעלים, הייתה המדינה.


    המדינה הקימה את כי"ל ב 1968 ופיתחה מוצרים נלווים ויצקה להם חברות שיצרו מוצרים שונים. את המפעלים פרסה המדינה ברחבי הנגב ובשערי באר שבע.


    הכשל הראשוני שמפעלי ים המלח הפכו לאחת החברות של כי"ל. והשאלה מדוע המושג שער המפעל, לא הועתק ממפעלי ים המלח לכי"ל?


    ביסוד הדברים הרושם הוא, שהמדינה רימתה את עצמה. אלא שבימים ההם עד שכי"ל הפכה ציבורית, למדינה לא היה חשוב מהיכן הכסף מגיע אלא העיקר שהוא מגיע.


    וכאן הכשל הנוסף, המבנה הפרמידיאלי. אילו היה איסור בחוק על יותר משכבה אחת, מפעלי ים המלח היו מוכרים את המוצר במחיר הגבוה ביותר הניתן. והתגמולים, היו בהתאם.

     

    שחברה היא נדבך בפירמידה, ראש הפירמידה מתמחר את העלויות בכל רובד לפי שיקוליו הוא. שהייתה המדינה הבעלים ניחא. שהציבור הוא הבעלים ולא באמת הציבור אלא מעטים מתוכו, אזי קיום הסכם התגמולים הוא מאד בעייתי בהיבט התרומה הכספית.


    המחוקק תמיד לקה בחולשת הדעת. היו רק מעטים שהיו מתוחכמים דיים להבין את הטריקים והשטיקים כמו שפירא, שחל ואולמרט שניצלו את העובדה, שניתן לנהל שתי מערכות חיים במקביל, גם ח"כ וגם איש עסקים ועו"ד.

    האחרים אז ובוודאי היום, כלל אינם מבינים את שורש הדברים. בציניות של היום, בעלי השליטה מממנים את הפריימריז של הנבחרים ואלו משיבים להם בהעדר חקיקה מתאימה לתיקון המעוות.


    תוסיפו על כך מדיניות ניאו ליברלית מתמשכת בדור האחרון שביבי הוא הנציג הקיצוני שבה, שבמקום לחפות על מיעוט התמלוגים במיסוי כבד כמס חברות, מס על דיבידנד ומס על משכורות עתק, הוא מקל על בעלי השליטה ככל האפשר בקיצוץ מיסוי בכל מימד אפשרי.


    כואב? מאד! ניתן לתיקון? לא, עד סיום ההסכם! לכן, אסור לוותר לכי"ל על אגורה בתיקון הנזקים שנגרמו לים המלח בשל ניצול כריית האשלג. כאן המדינה צריכה לאכוף את החוק מבלי למצמץ.


    שנה טובה, 



    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/10/12 16:24:

      צטט: דור-ים 2012-10-23 12:53:51

      צודק לגמרי, אבל צדק מזמן לא משחק תפקיד במדינתנו.

      תודה על ההתייחסות!

       

        23/10/12 12:53:
      צודק לגמרי, אבל צדק מזמן לא משחק תפקיד במדינתנו.