0
אני לא מאמינה באלוהים. אז מה אם נולדתי בארץ הזו, אני גם לא באה להתווכח עם מי שמאמין שיש אלוהים, עם מי שהולך לבית כנסת ומתפלל ואוכל כשר וצם ביום כיפור או סתם לא משרת בצבא ההגנה אלא רק בצבא האל ולא! אין פה כתיבה פוליטית, יש פה כתיבה אישית נורא.
אני לא מאמינה בחגים ולא מאמינה בחגיגות קולקטיביות, אני אשה אחת, פרטית בהחלט, אפילו את יום ההולדת שלי אני לא אוהבת לחגוג, בכל מקרה לא תמיד ולא בכל שנה, כך שזה קצת מוזר לי שכל שנה כמעט, כשמגיע ראש השנה היהודי אני קצת עסוקה בסיכומי שנה.
זה קורה לי פעמיים. פעם בראש השנה האזרחי ופעם בראש השנה היהודי. אולי יש איזה צורך כזה מובנה עמוק בגנום האנושי לערוך סיכומים, לסגור את מה שהיה ולקוות להתחלות חדשות. התחלות טובות יותר, חלקות יותר, זורמות יותר, כמה שאני לא חיה בשלום עם המילה "זרימה".
אני כמעט מתענגת על האפשרות לאחל לכל מי שאני מכירה בעבודה "שנה טובה", והשנה, יש במילים תוכן יותר עמוק מאשר בשנים קודמות, אין במילים אמירה נבובה, כמו בשאלה המטופשת שלא מחכה לתשובה - השאלה של "מה שלומך?"
יצא לכם פעם להקשיב לתשובה, כששאלתם מישהו "מה שלומך" אני עניתי פעם את האמת לאמיתה. זה היה ביום שהרגשתי רע מאד, עניתי "נורא" ופתחתי בפירוט של כל התחלואים שהיו לי באותו יום. הצד השני, מי ששאלה אותי לא שמעה דבר וחצי דבר... וזה לא מוזר כלל ועיקר. הרי אנשים לא תמיד שואלים בכדי לקבל תשובה.
השנה הזו, הזמן הזה, מרגיש לי חגיגי באמת. אני לא יודעת למה ומדוע. אני קמה לעבודה בשמחה. אני מחייכת אל אנשים ומקבלת חיוכים בחזרה, אני יודעת שאושר אמיתי לא יכול להיות 24 שעות 7 ימים בשבוע 365 ימים בשנה ועדיין, עכשיו טוב. וככה בדיוק צריכה להתחיל לה שנה חדשה!
שנה טובה ! |