כשיצאתי מהמשרד הוא הגיע לשדה התעופה, כשהייתי תקועה בפקק, החתים את הדרכון וכשהגעתי הביתה התעופף לו. זהו, כך הסתיימה אהבת הקיץ שלי. אני חושבת שבכיתי חצי יום. זה מצחיק - מפעם לפעם פרקי הזמן מתקצרים. אני מניחה שאני לומדת לקבל אכזבות בצורה קלה יותר או שפחות אכפת לי. לכן ששבועיים לאחר מכן התחילו איתי בפייס אמרתי, אוקי ננסה.

איתי נשמע בחור טוב. אני מצידי ראיתי בו תכונה מדהימה אחת - הוא רק לפני חודש עבר לתל אביב! נימוס בסיסי! הערכה עצמית בריאה ולא חשיבה שהשמש זורחת לך מה... מה יכול להיות? ננסה.

קבענו בבאר בתשע וחצי. הקדמתי בחמש דקות והתקשרתי. בשיחה גיליתי שהבחור עוד לא יצא מהבית ויקח לו כעשרים דקות להגיע. מי משאיר בחורה לבד בבאר? עשרים דקות? באמת?

ליד הבימה הקימו גן עם מוזיקה קלאסית חרישית שבוקעת מהרצפה. יפיפיה שם - אז ישבתי וחיכיתי. איתי הגיע נוטף מזיעה. לא ברמת המנצנצים. אתם יודעים, תל אביב בקיץ, חם ואנשים הופכים טיפה בוהקים. לא, לא ברמה הזו אלא ברמת עיגולים על המצח שמטפטפים וסימנים בגב החולצה. באמת? ככה אתה מגיע לדייט? לא יכולת לקחת מונית? אוטובוס? אופניים? קורקינט ממונע?

אני לא גאה בזה אבל נגעלתי. כמו אז בכיתה ד' שאביב כצנלסון ביקש שנרקוד סלואו והזיע בטירוף ואני החזקתי אותו רק ביד אחת, נגעלתי. אני מצטערת על התיאורים הציוריים אבל למה שרק אני אסבול?

איתי הגיע והתחיל בחקירות, מי אני, מה אני, למה אני לא משוחררת כמו בטלפון וחמש דקות לאחר מכן אמר: "נו אז מה את אומרת? איך הדייט מתקדם עד כה?" אני הסברתי שעוד לא החלטתי כי רק נפגשנו וזה לא שהוא איזה יצור מוזר... ואז איתי קם ואמר: "אוקי, כאן דרכנו נפרדות" והלך.

תשע ארבעים ואחת - נגמר הדייט, עוד בגן הבימה לפני שנכנסנו לבאר.

ישבתי והתחלתי לצחוק. יכול להיות שכרגע הבחור קם והלך? אחרי כל הדייטים שישבתי וחיכיתי זמן מינימלי? אחרי שספגתי את השחצנים? המשעממים? חסרי חוש ההומור? יכול להיות? 

אחרי 2 דקות שמעתי קריאה: "תגידי יכול להיות שהוא עזב אותך? אבל הוא רק הגיע." שלושה חבר'ה שישבו בגן לידי קראו לי ורצו להבין מה קרה. אני סיפרתי את סיפורי "העצוב" וצחקנו קרוב לשעתיים. שתינו שני בקבוקי יין ואז נזכרתי שלאור העובדה שאני צריכה לעבוד למחרת כדאי שאלך הביתה. הם היו מקסימים, אז ראשית על במה זאת אני רוצה לומר תודה ושנה טובה,

ושנית - כולנו חייבים לשחרר את הדעות הקדומות שלנו. העיר הזו אולי מדגישה תכונות מסוימות אבל בסופו של יום אנשים יכולים להיות מקסימים, מנומסים או פשוט ישירים, זה אתה שמחליט מה אתה מוכן לקבל. אני יודעת שערב של צחוקים עם יין מתאים לי ביותר, ולכם?

שנה טובה חבר'ה! ושנפגוש אנשים נעימים ואם אפשר על הדרך - שאהבות הקיץ שלנו תישארנה בישראל ולא נצטרך לצאת לדייטים הזויים.