כותרות TheMarker >
    ';

    דברים שרואים מכאן

    פגישה בסמארה

    11 תגובות   יום שבת, 15/9/12, 13:32

    קוראים יקרים, 

    קבלו בבקשה סיפור לכבוד ראש השנה.

    סיפור פשוט, ללא מוסר השכל וללא נמשל. רק להנאתכם.

    זה סיפור ישן שנזכרתי בו לאחרונה. לא הצלחתי לאתרו, ועל כן

    נתתי לו לבוש חדש.  מקווה שימצא חן בעיניכם.

    אם מישהו ידע להפנותני אל המקור - יבורך.

    שתהיה שנה טובה לכולכם.

    עודד אל-יגון

     

    פגישה בסמארה:

     

    היה זה בבוקרו של יום רגיל – סתם יום של חול, אחד מששת ימי החול שבשבוע. הכליף הרון אל ראשיד הסב לשולחנו בחדר האוכל של ארמונו שבלב בגדד. לידו ישב השר הממונה על הארמון, הוא הווזיר הנאמן אבו חרבאן. הכליף הרון אל ראשיד היה ידוע ביחסו החם והאוהב אל כל עוזריו, החל מראש הווזירים הלא הוא אבו חרבאן, וכלה באחרון העבדים אשר ממונה על נקיון הסירים שבאותו חדרון קטן שבקצה המסדרון, ואשר בו נוהג הכליף להשתחרר מכל מה שקיבתו העדינה סרבה לעכל. אך מכל עוזריו, נטה לבו של הכליף לאהוב יותר מכל את הווזיר אבו חרבאן, אשר שרת אותו בנאמנות יתרה שנים רבות, עוד מאותם ימים רחוקים של ילדות, כאשר אביו המנוח של הכליף עוד היה בחיים, ושני הנערים היו משחקים ברעות ובאהבה בגן הארמון.

     

    כדרכו מדי בוקר, הזמין הכליף את אבו חרבאן להסב עמו לארוחת הבוקר. לאחר שסיימו את ארוחתם שבמהלכה שוחחו על הא ועל דא, ונזהרו שלא להזכיר דברים שעלולים להשפיע לרעה על מערכת העיכול של הכליף, צלצל הכליף שני צלצולים בפעמון שעל שולחן האוכל. צלצול זה שימש סימן לעבד המופקד על הגשת המזון לבעל הארמון ולאורחיו, להגיש לשולחן את התה.  בין לבין המשיכו השניים בשיחתם, תוך שהם לוגמים בנחת מן התה הרותח אשר הוגש בקומקום גדול עשוי כסף טהור, שהיה מונח על מגש מזהב. לצדו של הקומקום ניצבו שתי כוסות יקרות מחרסינה דקיקה, שלתוכן מזג העבד את התה עבור הכליף והווזיר. לצידו של המגש הונח מגש תואם שעליו היו מסודרות קעריות של אגוזים, שקדים ותאנים, וכמובן גם קערה גדולה של תמרים עסיסיים ומתוקים מן הזן המשובח מג'הול.  או אז החל הווזיר למסור לאדונו דין וחשבון על ההוצאות הצפויות לשם תחזוקת הארמון ושיפוצו לקראת החורף ההולך וקרב, וכמובן על מצב גביית המסים מן האיכרים והסוחרים. ועוד היה מספר הווזיר הנאמן לאדונו על רחשי לבם של עובדי הארמון כלפי אדונם, וכמובן גם מה שקלטה אוזנו בביקורו היומי בשוק האוכל הגדול שבו היה עורך את הקניות עבור הכליף ובני משפחתו. אוזנו של הכליף היתה כרוייה תמיד להלכי הרוח של בני עמו האהובים, ובמיוחד בכל הקשור לנאמנותם ולאהבתם למלכם.

     

    בעוד הווזיר מספר לכליף על וויכוח שהיה לו ביום הקודם עם מוכר הדגים שבמהלכו קבל על המחיר המופרז שמוכר הדגים דורש עבור דגי הברבוניה האהובים על הכליף, שם הכליף את לבו לכך, שציוצן של הציפורים שבגנו פסק לפתע, וכי גם הטווסים שבארמון חדלו מקריאותיהם הצרחניות.

     

    הניח הכליף את כוס התה שמחציתה עדיין היתה מלאה, ופנה אל הווזיר: "שמת לב לכך יא אבו חרבאן שציפורי הגן שלנו חדלו משירתן, וכי גם הטווסים נשתתקו להם?" ולאחר שגם הווזיר הביע תמיהה על השקט שהשתרר בגן, שב הכליף ופנה אל הווזיר: "אנא בטובך, אבו חרבאן, צא לגן וראה מה קרה לציפורים ששירתן נדמה".

     

    קם ווזיר הארמון ויצא אל הגן, תוך שהוא סוגר מאחוריו בעדינות את דלת חדר האוכל. בינתיים התרווח הכליף על כורסתו, ושקע בהרהורים עמוקים, כדרכם של שליטים שבטנם מלאה במיטב המאכלים והמשקאות לפני שהם נרדמים.

     

    לאחר דקות ספורות נפתחה לפתע דלתו של חדר האוכל, והווזיר אבו חרבאן פרץ אל תוך החדר בסערה, מבלי להקיש על הדלת ומבלי להמתין לאישורו של הכליף, ואף לא עצר כדי להשתחוות כנדרש וכמקובל - דבר שלא קרה קודם לכן מעולם. הווזיר עמד לפני הכליף בשיער פרוע, עם פנים חיוורות כסיד ועיניים שדומה עליהן שהן עומדות לצאת מחוריהן. פיו של הווזיר היה מלא קצף שניגר על סנטרו, ורגליו שהיו תמיד חזקות ויציבות, רעדו ללא שליטה כמו בשעת רעידת אדמה חזקה. נראה היה ממראה פניו של הווזיר, שנפלה עליו אימה איומה,  כאילו חזה זה עתה בנורא שבמראות.

     

    הכליף קם ממקומו, הושיט את ידו אל ידו של הווזיר הנאמן, הובילו אל הספה וישב לידו,  ושאל אותו בדאגה מהו הדבר שהפיל עליו אימה נוראה שכזו. הווזיר ביקש להשיב לכליף, אך היה כל כך מבועת, עד שלא הצליח להוציא מפיו ולו גם מלה בודדה אחת.

     

    רק לאחר מספר דקות, ולאחר שלגם כוס גדולה של מים קרים, שב אל הווזיר כוח הדיבור, ולאחר שהכליף שב ושאל מה גרם לו להתנהג בצורה מוזרה שכזו, הוא השיב בקול רועד:

    "בצאתי אל הגן, הבחנתי בדמות לבושה שחורים מכף רגל ועד ראש שהיתה ניצבת ליד עץ התאנה שבגן הארמון. כאשר התקרבתי אל הדמות, גיליתי שמדובר במלאך המוות, שנעץ בי מבט משונה ביותר. הוא לא אמר דבר, אך מבטו היה הדבר המפחיד ביותר שקרה לי בחיי".

     

    הווזיר סיים את דבריו, אך נראה שאימתו לא פגה, וכי הוא עדיין מבועת כפי שהיה בעת שחזר כמה דקות קודם לכן מגן הארמון.

     

    "תרגע, אבו חרבאן" אמר הכליף בנועם, והניח את זרועו על כתפו של הווזיר הנאמן. "נדמה לי שאתה רואה את פני הדברים בחומרת יתר, והרי האורח הבלתי קרוא הזה לא אמר לך דבר מטוב ועד רע, ואתה – תודה לאללה הרחום והמיטיב ישתבח שמו לעד, מקפיד לומר את כל התפילות כסדרן, והנך בבריאות טובה וגם פרנסתך מצוייה בשפע. גם יש לך נחת מאישתך ומילדיך. מה לך איפוא שנפלה עליך אימת פתאום?".

     

    אך הווזיר המפוחד מאן להרגע, ומראה פניו העיד בבירור על החרדה הגדולה שהוא שרוי בה.

     

    משראה הכליף עד כמה הושפע הווזיר לרעה מן המפגש הבלתי צפוי בגן הארמון, הוא הוסיף ואמר: "רעי האהוב מילדות - אבו חרבאן, רואה אני כי אכן נפלה עליך אימה גדולה, וכי יש לעשות מעשה כדי להשקיטה. גש נא לאורוות הארמון ובחר לך את הטוב שבסוסים, ולאחר מכן תדהר לארמוני שבעיר סמארה, מרחק שני ימי רכיבה מבגדד, ותנוח לך שם בשקט ובשלווה מספר ימים כרצונך, וגם תבדוק בהזדמנות זו אם עובדי הארמון בסמארה שוקדים על מלאכתם נאמנה".

     

    קם הווזיר מכסאו, השתחווה לכליף ונשק לידו, ומיהר לצאת ללא שהיות אל אורוות הארמון, כדי לקיים את הצעת הכליף, שכמוה כפקודה.

     

    לא חלפו יותר מדקות ספורות, עד שנשמע קול פרסותיו של סוס דוהר מכיוון האורווה. קול שהעיד כי הווזיר אבו חרבאן כבר יצא לדרכו.

     

    קם הכליף הרון אל ראשיד ממקומו, והחליט לצאת אל הגן, כדי לראות במו עיניו מה גרם לעבדו הנאמן בהלה נוראה שכזו.  בצאתו אל מחוץ לארמון, הבחין מייד בדמות לבושת השחורים, שעדיין ניצבה באותו מקום ששם נראתה על ידי הווזיר אבו חרבאן.

     

    ניגש הכליף אל הדמות, שהרי הכליף אינו יודע פחד והינו ירא אך ורק מפני אללה יתברך שמו.  הוא חייך בנעימות וברך את האורח הבלתי קרוא לשלום. המלאך החזיר לכליף שלום מנומס אך ללא חיוך, שהרי ידוע שמלאך המוות אינו מחייך לעולם.

     

    "וכי מדוע גרמת לווזיר האהוב אבו חרבאן פחד נורא שכזה?" שאל הכליף.

     

    "לא התכוונתי להפחידו", השיב המלאך. " פשוט הופתעתי לפגוש אותו בארמונך כאן בבגדד, בעוד שבפנקסי, שבו אני רושם את סידור העבודה השבועי שלי, רשומה לי פגישה עם אבו חרבאן רק בעוד יומיים, בסמארה".....

     

    ********

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/3/16 11:44:

      צטט: עודד אל-יגון 2012-09-15 16:34:16

      קיבלתי תשובה מחברי הטוב יפתח גוטמן מקיבוץ נען. הוא האיר את עיניי והזכיר לי שהסיפור מבוסס על הקדמה לספר של סומרסט מוהם, ששמו פגישה בסמרה. עכשיו לא נותר לי אלא להשיג את הספר הזה ולקרוא אותו בשנית. טוב שיש עדיין מישהו שהשם סומרסט מוהם אומר לו משהו.

       

      ג'ון אוהרה, לא סומרסט מוהם

        23/9/12 16:35:
      מתה על הסיפור
        17/9/12 17:07:
      סיפור ידוע. החיים כזכור זורמים אחרת והרשות נתונה...
        16/9/12 21:17:

      צטט: גילהסטחי 2012-09-16 15:37:06

      אם כך, אין אפשרות לברוח מציפורני הגורל.. שנה משובחת ומוארת.

       

       

      תודה גילה. למי שמאמין בגורל, זה אכן סיפור אחלה....  שתהיה גם לך שנה נפלאה.

        16/9/12 15:37:
      אם כך, אין אפשרות לברוח מציפורני הגורל.. שנה משובחת ומוארת.
        15/9/12 17:05:

      הסיפור שלך הזכיר לי שיר של משורר אמריקאי בשם דונלד ג'סטיס על גנן אשר פגש את המוות בינות הוורדים ואץ לספר על כך לאדונו:

      Incident in a Rose Garden: Donald Justice


      Gardener
      Sir, I encountered Death
      Just now among our roses
      Thin as a scythe he stood there.

      I knew him by his pictures
      He had on his black coat
      Black gloves, and broad black hat.

      I think he would have spoken,
      Seeing his mouth stood open.
      Big it was, with white teeth.

      As soon as he beckoned, I ran.
      I ran untill I found you.
      Sir, I'm quitting my job.

      I want to see my sons
      Once more before I die.
      I want to see California.

      Master
      Sir, you must be that stranger
      Who threatened my gardener.
      This is my property, sir.

      I welcome only friends here.

      Death
      Sir, I knew your father.
      And we were friends at the end.

      As for your gardener,
      I did not threaten him.
      Old men mistake my gestures.

      I only meant to ask him
      To show me to his master.
      I take it you are he?

        15/9/12 16:34:
      קיבלתי תשובה מחברי הטוב יפתח גוטמן מקיבוץ נען. הוא האיר את עיניי והזכיר לי שהסיפור מבוסס על הקדמה לספר של סומרסט מוהם, ששמו פגישה בסמרה. עכשיו לא נותר לי אלא להשיג את הספר הזה ולקרוא אותו בשנית. טוב שיש עדיין מישהו שהשם סומרסט מוהם אומר לו משהו.
        15/9/12 16:04:
      מעולה, ואין צורך למצוא את המקור כשאבי מספר!!!
        15/9/12 15:51:
      גדוללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל
        15/9/12 15:22:
      זה לא מסיפורי חליל ג'ובראן? או משהו כזה.. מוכר לי הסיפור מלפני שנים רבות.. עד מאוד... ((-:
        15/9/12 14:54:
      ספור יפה עודד מספורי העם שלא נס ליחם במשך השנים תודה

      ארכיון

      פרופיל

      עודד אל-יגון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין