0
"שנה הלכה, שנה באה..." והנה שוב ההתרגשות העדינה, המוכרת, גם בעידן ברכות האסאמאסים והפייסבוק, של משהו חדש שמתחיל - כמו מתנה שעדיין לא נפתחה. כמו בכל שנה, גם השנה נטבול תפוח בדבש, נטעם רימון ונאחל שנהיה לראש ולא לזנב... ובין כל המילים היפות שמי ייתן ונזכה להגשים והכתרים שאנחנו קושרים לה - שנת שלום, ברכה, יצירה, אהבה, בריאות, ברכה ומה לא... - אי אפשר להתעלם מכך שהשנה הזו, כמו בעצם כל שנה, היא גם שנת בחירות. כי החגיגה הזו היא בעצם שער הכניסה למועדון. "קלאב 365". 365 ימים שבהם מהרגע שבו אנחנו קמים בבוקר אנחנו בוחרים, בוחרים, ושוב בוחרים בכל רגע ורגע (וכבר כתבתי על עוצמתה של הבחירה בפוסט "בחירתה של סופי") איך הם ייראו ואיך בעצם השנה הזו כולה תיראה ואם נחוש בסופה חרטה או סיפוק. זה תלוי בנו אם נבחר להתמקד ב"יש" ולא ב"אין", לנוח קצת ב"כאן ועכשיו" בין הטיפוס מפסגה לפסגה, לראות את העולם מתוך סקרנות של תינוק ובחיוך של ילד בחנות ממתקים. ונכון - זו עבודה קשה. כל הזמן. אבל כבר נאמר שהדברים שהם שווי ערך באמת הם אלו שדורשים להתאמץ בשבילם. בדיוק כמו שכדי להשיג שרירים מפותחים, אנחנו צריכים לעבוד בחדר כושר, בדיוק כמו שכדי להצליח בבחינה צריך להשקיע. כי הפירות שבקצה העץ הם הכי מתוקים אבל גם צריך הכי להזיע כדי להגיע אליהם. קראתי איפשהו שאם אדם חי 80 שנה, עומדות לרשותו בדיוק 42,048,000 דקות. כשחושבים על זה, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם באמת כדאי לי לבזבז חמש דקות יקרות בקללות על נהג שחתך אותי בכביש, בביקורת על מה שלא הצליח או במרמור על מה שלא קיבלנו? לא תמיד זה קל, אבל בפתחם של ימים אלו של חשבון נפש, של עצירה להתבוננות... על מי שהייתי, מי שהנני, מי שאהיה ומי שברצוני להיות, לתהייה... על מי שאנחנו ולאן אנחנו הולכים מכאן - אני מייחלת שתהיה לי, לכולנו, היכולת לנצל כל דקה יקרה כזו לבחור במה שחשוב לנו באמת - כדי שבמבט לאחור נוכל לומר "לא היינו משנים דקה". שנה טובה!
|