צל ההרים גדל ומערבולות אבק נוגעות בשמים הכחולים

חום המדבר מעיק מצייר בקו האופק חזיונות תעתועים

יושב בצילו של עץ עתיק, טובל את רגלי במים הקרירים

מתבונן בשלווה בעולם נפלא, המעיין שופע במים חיים

מנפנף בידי בשלווה, האוויר מלא ענני זבובים טורדניים

לא מונה את הזמן החולף, יושב וחושב מה יפים החיים

אני לא רוצה לחזור לשאון העיר ולענני העשן המצחינים

אנשים נדחקים ללא תכלית לרחובות צרים ומלוכלכים

מעליי ציפור טרף דואה ברוח הקלילה, מרחפת מבלי לנוע

שפני הסלע נחרדים מצל המוות , חומקים לנקיקים עמוקים

מנתק את נפשי מגופי וחובר לציפור הטרף, דואה מעל המרחבים

מרחף מבלי לנוע בין צוקים תלולים ונוגע ברכות בשמים הכחולים

לא יכול לחזור לעולמי הגועש, לנטוש את מחוזות האלוהים

יבוא יום וימצאוני יושב על סלע מתחת לעץ, ללא נשמת חיים

נפשי תמלט הרחק לעולמות נפלאים, את גופי אעניק לברואי אלוהים