כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      6/3/13 09:58:
    כדי למכור - צריך להשקיע בעטיפה. ניסיתי והנחתי הספר לאחר עשרה עמודים של ריקנות.
      20/11/12 18:00:
    אני בעד כל מה שכתבת על הרומן של פוגל, אך מדוע להכפיש באותה נשימה ספר אחר שכלל לא קראת?
      19/9/12 19:15:
    אסנת יקרה אהבתי את הבחירה שלך ברומן האירוטישל דוד פוגל על פני "חמישים גוונים של אפור". גם אני מעדיפה אותו. הכתיבה שלו הרבה יותר מעניינת לדעתי. שנה טובה טלי*
      19/9/12 18:13:

    טוב לדעת,

    כי כשאלתי אני מה זה "חמישים גוונים של אפור", התעורר ויכוח נוקב בין המשיבים אם מדובר בספר בישול פולני או בריטי.

      19/9/12 12:21:
    יופי של סקירה. עושה חשק לקרוא.
      17/9/12 14:31:
    תודה, הפיסקה המצוטטת מעוררת סקרנות לקרוא עוד מהעושר ומהתיאורים הכובשים שבין דפי הספר. שתהיה שנה משובחת בבחירת הספרים.
    0

    חמישים גוונים של שעמום

    6 תגובות   יום ראשון, 16/9/12, 21:17

    הפוסט הזה היה יכול להיקרא גם "סערה בכוס מים", הסיבה לכתיבתו היא, תבינו עוד מעט.

    מישהי כתבה ספר עם הרבה סקס. הספר זכה להצלחה היסטרית, וחמישים מיליון איש קראו אותו. סערה כזאת סביב ספר מתרחשת חדשות לבקרים. לא תמיד הספרים מצדיקים את זה. אני אפילו חושדת שההיסטריה בישראל תוזמנה על ידי פרסומאים ויחצ"נים לתקופת החגים, בה קונים יותר ספרים. נשאלת השאלה: מה החמישים מיליון איש קראו עד עכשיו (כלומר מה הם קוראים בין היסטריה להיסטריה), ועל מה יצא הרעש.

    טרם קראתי את הספר, ואני בד"כ לא מחווה דעתי על ספרים שלא קראתי, אבל זאת לא תהיה התנשאות מצדי לומר שלא נראה לי שהוא ימצא חן בעיני. אני אפילו לא מתכוונת לקרוא אותו כדי לראות על מה כולם מדברים, זה נראה לי בזבוז זמן.

     וזה לא שאני נגד ספרות ארוטית, להיפך, אני ממש בעד. ולכן אני ממליצה בחום לקרוא את "רומן וינאי", ספר שנכתב ע"י דוד פוגל, משורר וסופר שניספה באושוויץ, ונמצא, ממש במקרה, ע"י חוקרת ספרות, לילך נתנאל, בין כתבי היד בתיקו שבמכון גנזים. הרומן נכתב בכתב יד קטן, ללא שוליים, ללא רווח בין פסקאות, בלי כותרת ובלי תאריך. כדי לפענח את האותיות היה צורך להשתמש בזכוכית מגדלת. אולי זאת הסיבה לכך שחוקרי ספרות שעברו על תיקו של פוגל במכון גנזים (בינהם מנחם פרי, ש"גילה" את פוגל הסופר, ודן פגיס) חשבו שזהו כתב יד של ספר שיצא כבר לאור. אולי הסיבה לכך היא שהעיזבון לא הגיע בבת אחת לארכיון, אלא בכמה פעמים, עם פטירתו של אשר ברש, עורכו של פוגל, הגיע חלק מהעיזבון, ועם פטירת אשתו של ברש, הגיע חלק נוסף. ייתכן גם  שפוגל רצה להצפין את הרומן בגלל תכניו הנועזים.

    פוגל היה משורר שחי על עטו. ידידו משה בן מנחם העיד עליו "משך שעתיים ויותר היה מכתת את רגליו העייפות מדירתו אשר בפרוזדורה הדרומי של פריז, כדי להגיע בזמן ל"קופול", בית הקפה שלו, וכאן היה מצפה ליד השער בתקווה שאולי היום יתמזל מזלו ויפגוש אדם, ואין אדם אלא חמישה פרנק ואפילו פחות מזה, שכן בחמישה פרנק אדם קונה את עולמו, לחם לאכול וסיגריה לעשן, וגם כמה גיליונות ניר לכתיבה". בשנות החמישים נתן זך כתב עליו את רשימה "בעקבות משורר נשכח", ברשימה זו הציב זך את פוגל כאלטרנטיבה למשוררים המובילים בישראל של אותה תקופה ובראשם נתן אלתרמן. ביאליק לא אהב את הדימויים המוזרים של פוגל, ופוגל לא התחבר למשוררים ולסופרים של התקופה, בראשם שלונסקי ועגנון. שפתו הייתה חילונית, ללא זכרי מקראות, לא כמו שכתבו בתקופתו.  

    פוגל היה יהודי נודד, אחרי שחי בוינה משך כשני עשורים, הוא עלה לארץ בשנת 1929 עם אשתו השנייה, וכאן נולדה בתו תמרה, אבל אחרי שנה הבין שזה לא בשבילו וחזר לאירופה. צחוק הגורל, פוגל נעצר שלוש פעמים: בוינה נעצר כנתין רוסי, בצרפת נאסר כנתין אוסטרי, וכששוחרר, נעצר שוב כיהודי, נשלח לאושוויץ, שם נרצח. "ומיכאל רוסט היה בן שמונה עשרה, עלם בלונדי רם קומה בלי מודע ובלי כסף. הוא נמצא באמצע הדרך אל אחת מארצות המזרח הקרוב, ארץ שוממה ונעזבת זה אלפי שנה, שקומץ אנשים בעלי נפש וזיקה אל העבר הרחוק ניסו להקימה לתחייה בעמל ידיים קשה ובכוח ההתלהבות שהתפעם בהם." בהם ולא בו.

    רומן וינאי מבוסס על פרט אוטוביוגרפי מחייו של פוגל: האשה הראשונה אתה שכב הייתה אשת איש, מאוחר יותר התאהב בבתה, חניה, בת ה11. (הוא כותב על כך ביומנו, שפורסם בספר "תחנות כבות"). ברומן וינאי הוא שוכב עם גרטרוד, אשה בשיא ימיה, ואז מתאהב בבתה ארנה, בת ה16, למגינת לבה של האם.

    הרומן הוא כמו קפסולה של זמן – עברית ארכאית ומקסימה, תיאורים מבריקים של  הדמויות במסעדת "אחדות" ובכלל, תשוקות ויצרים רוחשים בוינה הדקדנטית של תחילת המאה. אריסטוקרטים משועממים, יהודים בדרך לאמריקה, זמרי טנור כושלים, וסופרים מתחילים כל אלה מתוארים בעברית יפהפיה ועשירה בדימויים. פוגל הוא חוקר כליות ולב, תיאורי הנפש שלו מעמיקים ואמינים. הנה ציטוט קטן שאולי ישכנע אתכם: "אורלוגין מרוחק השיר שלושה צלצולים קצובים, הלילה היה פושר ואילם ונהר שם ברחוב המנומנם מאחורי החלונות באין שמע. אגס החשמל מסך מן התקרה אור כתמתם שוקט ושני גופים יוקדים הלבינו במיטה, ששמיכת המוך שלה האדומה כעין היין נערמה למרגלותיה וכיסתה את רגלי הזוג עד לקרסוליהם". הנאה מובטחת.

    שנה טובה! שנה של ספרים אמיתיים

    אסנת פיינזילבר ברדה - מרצה לספרות ולקולנוע

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל