חברים יקרים – חג שמח ושנה טובה.

אתמול פרסמתי כאן פוסט בשם "פגישה בסמארה", שעניינו סיפור ישן ויפה שזכרתי את תוכנו אך לא את מקורו.

ביקשתי מן הקוראים שיאירו את עיניי בנוגע למקורו של הסיפור, ואכן קיבלתי תשובה מחברי יפתח גוטמן מקיבוץ נען, אשר הזכיר לי כי סיפור זה מצוי בהקדמה שכתב הסופר סומרסט מוהם, לספרו הנושא שם דומה לשמו של הפוסט.

תודה ליפתח על עזרתו. בין התגובות שהיו, היתה תגובה אחת בעלת חשיבות מיוחדת עבורי. זו היתה תגובתו של בני אשר נמצא כרגע מעברו השני של הכדור, ואשר בה הביא את שירו של משורר אמריקני, שנכתב על אותו נושא בדיוק, ובאותה רוח.

השיר היפה שנכתב על ידי דונלד ג'סטיס מובא בזה במקור ובתרגום חופשי שלי:

Incident in a Rose Garden: Donald Justice


Gardener
Sir, I encountered Death 
Just now among our roses
Thin as a scythe he stood there.

I knew him by his pictures
He had on his black coat
Black gloves, and broad black hat.

I think he would have spoken,
Seeing his mouth stood open.
Big it was, with white teeth.

As soon as he beckoned, I ran.
I ran untill I found you.
Sir, I'm quitting my job.

I want to see my sons
Once more before I die.
I want to see California.

Master
Sir, you must be that stranger
Who threatened my gardener.
This is my property, sir.

I welcome only friends here.

Death
Sir, I knew your father.
And we were friends at the end.

As for your gardener,
I did not threaten him.
Old men mistake my gestures.

I only meant to ask him
To show me to his master.
I take it you are he?

 מפגש בגן הוורדים:

הגנן:

אדוני, זה עתה פגשתי את המוות.

כאן בגן, בֵינות לשיחי הוורדים.

עם חרמשו בידו הוא ניצב לו דומם....

לא התקשֵיתי לזהותו, תמונתו ידועה,

לבוש במעילו השחור, עם שחור כפפותיו,

ומצנפתו השחורה לראשו.

נדמה שביקש הוא לומר לי דבר.

פיו השחור פעור לרווחה,

ובו שתי שורות של שיניים חדות,

כקבוצת חיילים העומדים במסדר.

אך ראיתי שהבחין בי – פתחתי במנוסה,

רצתי כל עוד נפשי בי, עד שמצאתי אותך.

אדוני, הנני פורש מעבודתי בשרותך.

לפני מותי עוד אחפוץ להפרד מילדיי,

להדביק ללֶחיָים נשיקה אחרונה,

וגם לראות את קליפורניה – מחוז חלומותיי...

האדון:

אדוני, אתה בוודאי הזר שאיים על הגנן שלי.

דע לך ששטח זה שייך לי, אדוני,

ואני מקדם כאן בברכה רק את פני חבריי...

המוות:

אדוני, הכרתי את אביך שהיה איש יקר,

גם הייתי לצדו בהגיע הסוף....

ובקשר לגנן העובד אצלך,

הרי שלא איימתי עליו כלל ועיקר.

אנשים זקנים טועים לעתים בפרוש מחוותיי.

רק התכוונתי לבקשו שיראה לי את אדונו.

אני מבין שאתה הוא, אדוני הנכבד....

עודד אל-יגון

16.9.2012