אתה רוצה כוס קפה, שואלת ומרפרפת בריסייה השחורים

מרים את מבטו אליה בוחן את שפתיה המשוחות באדום

שחור בלי סוכר שיהיה חזק ומר, רוצה להרגיש את הניגודים,

בין מתיקות שפתייך למרירות הקפה, רוצה לחוש את עוצמתך

אתה אומר ששפתיי מתוקות, מה עם שאר החלקים בגופי

מסתובבת בחינניות, מרחפת לעבר הדלפק להביא את הזמנתו

בוחן את גופה בעיניים בוהות מלטפה בעדינות מלמעלה למטה

מביט בישבנה המקפץ ורגליה הארוכות המסתימות בקרסול ענוג

דמו מתחיל לגעוש בעורקיו, מפשיט אותה בעדינות במחשבותיו

אני טיפש, שוב חושב דרך חלצי, אין פה אהבה בסיפור רק תשוקה

שוב ליפול למערבולת של יצרים ללא תכלית, עם סיום ידוע מראש

כאשר האש תדעך רק המרירות תישאר, כאבי לב חרטות ואכזבות

התסריט כתוב מראש, אני חייב להימלט, משאיר חמישים שקל

ונמלט לחשכת הרחוב, היא חוזרת עם מגש ועליו כוס הקפה השחור

לאן הוא נעלם, הוא נראה בחור נחמד, אוספת את השטר לכיסה

נו מילא, ישבו על אותו כסא אלפי גברים לפניו וישבו עוד אלפים אחריו