יושבת בבדידותה רוקמת תחרה לבנה

קושרת ופורמת את הימים הנמוגים

עד מתי אלוהים, הבדידות מעיבה על נפשי

שוקעת עמוק, עמוק, טובעת ברגעי בדידותי

כלואה אני במגדל ייסוריי, אין אהוב לצידי

*

אלוהים שלח נא אלי את נפשי התאומה

נובלת אני בחלוף הימים, נאנקת בדממה

קירות כלאי סוגרים עלי ברגעי האימה

רוצה לפרוץ את המחסומים בנפשי המעונה

תן לי לגעת בתשוקה, לחוש לטיפות אהבה

*

כמהה נפשי לחבוק את אהובי לגעת באושר

לתת דרור ליצרים כמוסים שבוערים בקרבי

לפרוץ את חומות הבדידות שבניתי בידיי סביבי

אני ילדת האהבה עוצרת את הרגשות בנפשי

אלוהים תן לי את האומץ לגעת באושר בתוכי