נותרתי לבד באפלה. הלכתי לאיבוד, השמש שקעה הגבעות נראות דומות אין לי מושג איפה אני ולאן לפנות, יושב על סלע חופן את פני בידי מנסה לארגן ולהרגיע את המחשבות, כמה שעות הלכתי ולאיזה כיוון השמים אפלים ומעוננים, לא רואים את הכוכבים, מצאתי יום ללכת לאיבוד עיניים זוהרות מביטות בי מבעד לאפלה, רחשים מוזרים מקיפים אותי מביט בעיניים פעורות לרווחה, לתוך האפלה, מוחי מתעתע בי, מניע את הצללים הנווט הדגול, לעולם לא הולך לאיבוד, צוחק על עצמי, הפכתי לשפן סלעים דולפין מים רדודים, תפוס את עצמך בידיים, בוא נערוך דיון פנימי, סיעור מוחות ונצא מהמצב המחורבן, כוכבים אין לנו, מצפן יש, אבל הוא בבית, אידיוט אני יודע הכביש צריך להיות דרומית לנו, חכם בלילה איפה הדרום. לא יודע אני יודע, אני יודע, הרוח, אבל אין רוח, תשתוק ותקשיב עד הסוף, יש עצים הגענו לשלב של הצהרות, יש עצים, פרחים, דגים, גמלים וכל מיני חיות מוזרות תצחק אבל תקשיב, מאיזה כוון באות הסערות, הרוח העזה, דרום מערב תמיד תמצא עץ ותראה לאיזה כוון הוא רוכן, צריך להיות צפון מזרח, גאון, נווט דגול מאפס את עצמי לדרום, לאחר חצי שעה מגיע לכביש השומם, לוגם מים יש לי עשרה קילומטר לרוץ עד הישוב הקרוב, קטן עלי, החלק הכייפי של הלילה |