0
כאשר הבוקר מבקיע בתמימות נוראה הרשע עודנו קיים ונראה רק שמים ומים נראים באופק בליבנו חום הזעם מחיש כל דופק כי העולם אכזר ועיור מרחיק ומשמיד כל חבר רוח האדם מפעמת ברשע הצדק חלש וחסר ישע אך תקווה לעולם תמיד קיימת האדמה חיה חושבת ונושמת כל שיח קטן יהפוך לעץ בלב הרשע את חרבו נועץ רק אני בתומי חושב עליך מדוע כה יפה מראה פניך לעולם אינך חושבת את פשוט כעולם אינך אוהבת אהבה אינה חומר נפשי מפיצה אותה ללא שליטה את בשלך שומרת על שתיקה את אהבתי בנפשי מחניקה |