0
כה קל לשכוח אותי. ישנו הר שלעולם לא תכירי, טחוב וחד כעקבות הזמן, אכול אבק ובדידות, מכלה את ימיו בדרדור אבני סרק על פלגי הנהר.
ישנה בו מערה שלעולם לא תכירי, דחוסה ומעיקה כנוכחותי בך הבוקר, שני זרים דחוקים במיטה אחת.
לגימות אלכוהול וצחקוקים רמים, לא יעבירו את הלילה הזה בשלום, שום גיפוף מיותר לא יסתיר, את ידיי הכרוכות סביב עצמן.
עוד תירוץ קל יוטח באוויר, עוד פסגתי מלוטשת היטב, קרדום נוגה בגב העולם, מדרדר אבנים קטנות אל הנהר, נהר המילים הריקות שעוד ישמיעו עליי. |