יש כאן שלג מטורף! זה מדהים, זה יפיפה, זה מקפיא לי את האוזניים וגם די טעים.

שמתי לב שאם אני הולכת עם פה פתוח, אני יכולה לתפוס כמה פתיתי שלג, ככה שזה די כייף. ומעבר לכך, עוד לא התגברתי על ההתרגשות מהצורה של הפתיתים עצמם

(זה קורה לי כל פעם מחדש, אין מה לעשות). כך שאני די נהנית מזה.

אתמול עשינו קניות לדירה ומ-6:00 בבוקר אני רק בולסת. תענוג.

הופעת הג'אז הייתה מ-ט-ו-ר-פ-ת. זה היה סוג של טריביוט כך שהיו כל מיני הרכבים

מאוד אהבתי את הסימפוניה של שיקאגו, 26 נגנים מטורפים, אתם יכולים לדמיין את העוצמה בכך.

גם התיאטרון עצמה היה יפיפה וגדול.

בני גרין, תזכרו את השם הזה.

בכלל, אני לא חושבת שעושים לשיקאגו מספיק יחסי ציבור.

אם הייתי יודעת שלזה אני מגיעה הייתי מתרגשת אלפי מונים.

ידעתם לדוגמא, שהרכבת הראשונה בעולם הייתה בשיקאגו? זה היה לפני 170 שנים.  

אנשי העיר עצמה בעלי ידע רחב בנוגע לעיר.

אתם יודעים, שמות של בניינים, לפני כמה זמן בנו אותם, מי בנה אותם וכאלה. זה די מרשים.

היופי של העיר מהמם. באמת. נדיר.

הספרייה של העיר לדוגמא, היא ע-נ-ק-י-ת, נראית כמו טירה מטורפת של דרקולה.

אבל באמת, נדיר ומתאים לצמאון שלי. 

כמובן שכמו בכל מטרופולין, יש כאן אלפי מוזיאונים, אבני דרך באדריכלות והסיטוריה מכובדת. אולם, הפוקוס בשיקאגו הוא על ג'אז, בלוז, מחול - בעיר מודרני ואומנות ויזואלית,

יש כאן א-ל-פ-י גלריות ופתיחות מדהימה לאומנות מודרנית.

בהתאם, כמו בניו-יורק, העיר מלאה באומנים צעירים, מלאי התלהבות, כשרון ואמביציה.

המיקום של הדירה שלנו פנטסטי וזה מקל על ההתנהלות,

גם ההליכה הביתה ביום חמישי, שהתארכה ל-5 שעות עזרה לנו להבין את מיקומנו בעיר.

הסיגריות כאן יקרות בטירוף, החבילה הזולה ביותר עולה 6.5$,

אז זה זמן טוב להודות לכל אלה שאמרו שאוכל למצוא סיגריות במחירי הארץ ואף בזול יותר שכן, לא מבחירה-אני מעשנת הרבה פחות.

במשרד אי אפשר לעשן, כך שאני כל פעם צריכה לצאת מהבניין.

בדירה אני לא יכולה לעשן, אני מעשנת רק בחדר שלי, בדלת סגורה.

כולי "מוקצה" הא ופאבים אי אפשר לעשן..?~?~?~??~

Has the world gone mad??!!?!??!?!?!?!

כך שזה די נורא... בכל אופן,

מיקל מקסים. מייקל הוא הבוס שלי.

הוא גיי מטרוסקסואל.

הבחור נוהג במכונית אספנות, לובש קנת' קול/ אסקדה/ ושאר מותגים.

כשהתייעצתי איתו איפה כדאי לקנות בגדים הוא הציע לי , יש בזה משהו חינני - לקפוץ איתו לגוצ'י בדרך הביתה.

קצת הזוי אבל אני בטח לא אהיה זו שתשבור לו את ההנחה שכל שיקאגו עושה שופינג באיזורים שהוא עושה בהם שופינג.

יש דברים קטנים, שהם חלק מהבדלי התרבות, שאני עדיין לא שוחה בהם באופן טבעי,

אני מניחה שתוך שבועיים אסגל לעצמי את המניירות האלה של לשאול כל אחד על עצמו, לספר לכל העולם על עצמי, להגיד הי לכל מי שאני מצליבה עמו מבטים וכאלה...

הקהילה היהודית-ישראלית פה מחבקת אותנו וזה כייף.

אנו מוזמנים לארוחת צהריים כל יום בשבוע הבא.

בנוסף, אם היינו רוצים, היינו עושים כל מיני שטויות בבית כנסת גם בסוף השבוע הזה.

עד כאן אני אומרת.

בעבודה עצמה אני מתחככים עם המון אנשים בעלי עוצמה והון בשיקאגו.

ברביע היינו בישיבה של הצ'יימבר אצל רלף. הבחור, לא נעים לומר, יושב על כמה מיליונים. מנהל חברת עו"ד המתמחה בנכסים פיזיים.

בכל ישיבה שבה היינו עד כה, הוצגנו באופן פורמלי, ושוב - קצת לדבר על עצמך. לספר מי אתה ומה אתה.

שיווק אישי מהיר כזה. נורא נחמד.

מסתבר שלסטטוס שלי שעבורי היה מאוד מתסכל ומבלבל בארץ יש שם מאוד מרגיע פה.

אני נקראת - תופים בבקשה...

Young Proffesional

נו?

איך זה גורם לכם להרגיש?

 נינוח נכון?

למעשה, יש כאן קהילה שלמה כזו. ובזמן שאנו בארץ, בכל פעם שנשאלים,

מה אנחנו עושים עכשיו אחרי התואר, ממלמלים איזו תשובה ומעבירים נושא. החברה' האלה, ביוזמתם מציגים עצמם ככאלה! 

זה רק מוכיח חברים, הכל בראש.

הכל עניין של פרפקטיבה.

נצא היום לברלין, פאב מגניב קרוב לדירה שלנו.

חלק מהכייף בדירה היא שהיא ממקומת באיזור מאוד 'היפ' - וזה ציטוט של מייקל, כך שיש כאן המון לאן לצאת.

טה טה

אוהבת תמיד

נלה