כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    פייס-טוק 5 (Facetalk) - למה את מציירת כל כך הרבה פנים????

    15 תגובות   יום רביעי, 19/9/12, 09:16

    פייסטוק 5 ( Facetalk) - והם המשיכו לשאול

    "למה את מציירת כל כך הרבה פנים"?

     

     

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/2350867/
     

    קולאג' ואסמלאג' ( כולל רישום) - 'אניים' - מסדרת דיוקן עצמי - נורית צדרבוים 1987

     


     

    "למה את מציירת כל כך הרבה פנים"? שאלו אותי. או במילים אחרות "למה את מציירת כל כך הרבה דיוקן עצמי"?

    האמת, לא ממש הבנתי את השאלה.

    לא שהיא לא הייתה בשפה ברורה.

    גם לא שלא הבנתי את המילים.

    פשוט לא הבנתי מאיזה מקום באה השאלה.

    מה זה למה? כי אני רוצה. לא מספיק?

    אבל, שואלים אז אני עונה.

    והאמת, טוב ששואלים, כי אז אני עונה.

    ותשובות כמובן יש לי.

    אז הנה. זו הייתה תשובתי הספונטנית. תשובה עם קריצה. וכל כמה שהייתה בה קריצה שובבית, היא הייתה בכל זאת גם תשובה מאד רצינית...


    אז הנה תשובתי.

    "כי אני מבינה מהמילה 'פנים' - שזה רבים.

    פן זה צד אחד. לנו , לבני האדם, כנראה יש הרבה צדדים (פנים), אז אני מציירת הרבה צדדים של הדיוקן. כל פעם וכל ציור הוא צד אחר".
    מישהו שם הרים גבה ולא ממש הבין. אז הסברתי
    כל ציור מצביע על עוד פן (צד) של האדם שהוא בעליו של הרבה צדדים (פנים).
    זה מה שהעברית אומרת לנו ואיתה ,עם השפה השנונה הזאת, אני לא מתווכחת.
    הרי אמרתי שאני מציירת פנים, לא?


    וכדי לתת לתשובתי גם אופי קצת למדני הלכתי אל שדות הפסיכולוגיה והמשכתי להסביר למי שביקש הסבר מעמיק יותר.

    הפסיכולוגים יונג, וויניקוט ואחרים, מסבירים שהאישיות שלנו מורכבת מהרבה חלקים של 'אני'. 'אניים' הם קוראים לזה. מרגע לידתנו, מאותו זמן שבו האישיות המולדת שלנו פוגשת אנשים שמטפלים בנו, ומשפיעים עלינו, מרגע שהחלק הטבעי והיצרי והחייתי משהו שלנו נפגש עם תרבות, חוקים, נורמות וכל מיני מחוללי התנהגות, אנו לומדים להתאים את עצמנו בדרך זו או אחרת לסביבה.

     

    במקרים כאלה, אנו מוסיפים עוד נדבך לאישיות המולדת שלנו. עוד פן, עוד צד, עוד מימד.

    לפעמים, החלקים המרובים האלה ,שהתווספו לאישיות שלנו, מכסים על הגרעין הפנימי, האישי, האמיתי שלנו וזאת כחלק מכורח החיים ומהנתונים האובייקטיבים שהזדמנו לסביבתנו, הסביבה בה גדלנו והתפתחנו. ויניקוט אף קורה לזה 'האני המזוייף'. יונג מדבר על החלקים הרבים והשונים של האישיות שלנו, ואף מציע מסע מרתק אישי, נפשי לגילוי העצמי, מסע שמטרתו להגיע לגיבוש ה'עצמי' ולאיחוד בין כל החלקים המקוטבים של אישיותינו.


    כלומר, המילה העברית פנים, אכן אומרת לנו שהדבר האחד השלם הזה שאנו רואים, יש לו  גם פני השטח החיצוניים, גם פנים ( תוך) וגם הרבה חלקים. שהרי המילה פנים , כאמור, מופיעה ברבים.


    אחד הציירים המופלאים בכל הדורות, כבר הראה לנו את זה מזמן. היה זה פיקאסו שצייר על משטח דו מימדי אחד ציור של פנים כפולות שיש בהם חזית ופרופיל כאחד. בדרך זו גם הוא הראה לנו כיצד צדדים שונים מופיעים יחד.

     

    ''      ''


    אז זה למה אני מציירת הרבה פנים?

    כי אני מאמינה שבכל מפגש של סובייקט (למשל אני) עם 'עצמו' מול המראה, יש אפשרות לייצר ציור שמביא עוד משהו מתוך מגוון המימדים שיש לאדם אחד. כל ציור מספר לי עוד משהו, מביא עוד פן, מאפשר לחדור לעוד מקום. ובעיני, ציור, פעולת הציור, היא חקירה מתמדת ואין סופית. וכל ציור, כתוצר, מספר עוד משהו ומביא אתו עוד דברים.


    זה מסע מרתק, שאין לו סוף, ובעיני הוא תמיד מעניין.


    אם הזכרתי את יונג, אסיים בדבריו. לדעתו חקירת הנפש, גילוי העצמי, הדרך שבו אדם לומד את עצמו, ובכלל את הרוח האנושית הוא מסע אינסופי כמו בור ללא תחתית. הצלילה למעמקים היא צלילה לעומק אינסופי שחושף אין סוף של עולמות.

    לדעתי, אחת הדרכים לעשות זאת ולהמצא במסע הזה - היא באמצעות פעולת ציור דיוקן עצמי.

    זה למה?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/12 09:26:

      צטט: HagitFriedlander 2012-09-21 11:18:30

      אוהבת מאד את הצילום הרב-פנים(מי) שלך...המדבר בעד עצמו...תודה :)

      חגית יקרה, ראיתי את תגובתך באיחור מה. אבל הרי אף פעם לא מאוחר. אהבתי מאד את ההאמירה שלך 'הצילום הרב פנים(מי) שלך'. יפה ואומר הכל. תודה.

        4/10/12 09:24:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2012-09-22 17:13:41

      דיון מרתק כציוריך התפתח כאן, כאילו אין זה מובן שאת המובן (מובנים) שבלא - מובן תמיד אנחנו ממשיכים לחפש.

      תודה רותי. צודקת. זה מה שנקרא שבכל גלוי יש תמיד נסתר.

        22/9/12 17:13:
      דיון מרתק כציוריך התפתח כאן, כאילו אין זה מובן שאת המובן (מובנים) שבלא - מובן תמיד אנחנו ממשיכים לחפש.
        21/9/12 14:33:

      צטט: יעקב משה 2012-09-21 08:38:56

      מאמר מרתק ומעורר מחשבות.

      שאלת השאלות בעיני

      האם באמת יש אני מזוייף

      ויש אני אמיתי .

      ואיך אפשר להבחין בינהם אם אכן יש.

      "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט).

      קודם כל תודה. שמחתי שהוא מרתק ועוד יותר שהוא מעורר מחשבות.

      השאלה שאתה מעלה כאן היא באמת שאלה. לדעתי, השאלות עולות מתוך הניסוחים והמילים. למילים יש המון משמעויות, והמשמעויות הם יחסיות וסובייקטיביות כך שגם אם פסיכולוג זה או אחר ניסח את התיאוריה שלו במילים, לא בטוח שהאחר יבין את זה בדיוק באותו אופן שבו רצה הדובר לומר את דבריו.

      לדעתי יש רמות ודרגות שונות של מופעי ה'אני'. יש דברים נרכשים שהם אלה שאליהם התכוון המשורר באמרו 'מזוייף'. אין כוונתו לומר שזה 'אני' שיקרי. הוא איננו שקרי, וגם לא מלאכותי. הכוונה היא שאלה הם השכבות שנערמו על ה'עצמי' המקורי האותנטי, הראשוני, הטבעי. שכבות שאומצו על ידו להיות האישיות שלו, בכוח נסיבות חייו. זה לא אומר שזה לא הוא. זה הוא. אבל זה הוא שאיבד קצת משהו מהראשוניות, טבעיות, וכו'. השאיפה היא לאחד בין החלקים. משום שלעתים בגלל נסיבות חיים וזמן נוצר ריחוק בין האמת הפנימית ובין הדברים שנרכשו. וניסיתי לענות כאן בקצרה על שאלתך הגדולה מאד.

      ובאשר לפסוק ממשלי , שכמובן מוכר לי היטב, הוא כבר אומר דבר אחר, שגם הוא נכון לעניינו. הכוונה היא שמה שאתה רואה אצל האחר משקף לך למעשה את עצמך. זאת משום שהיכולת שלנו לראות , כל דבר, תמיד נובעת מתמונת העולם הפנימית שנמצאת אצלינו. זה מה שעושה את האחר לסוג של מראה עבורך.

        21/9/12 11:18:
      אוהבת מאד את הצילום הרב-פנים(מי) שלך...המדבר בעד עצמו...תודה :)
        21/9/12 10:34:

      צטט: נורית-ארט 2012-09-20 11:55:14

      צטט: שולה ניסים 2012-09-19 15:35:51

      באותה מידה אפשר לשאול למה קדישמן עשה כל כך הרבה כבשים ולמה אדווין סולומון ( שהיה מורה שלי לציור ) צייר כל כך הרבה שוורים, ומישהו אחר צייר עצים, וכן הלאה וכן הלאה. את מהסיבות שלך בחרת לך פנים, ומישהו אחר בחר לצייר נופים או פרחים, ואי אפשר שלא להזכיר כאן את החמניות המופלאות של ואן גוך, ואני חושבת שכל אחד מנושאי הציור הללו ועוד רבים שלא הזכרתי כאן הם גילויים שונים של אותו דבר עצמו: חקירת העצמי כמו שאת אומרת.

      הי שולה. לדברים האלה בדיוק חיכיתי. יפה אמרת. כאשר אמן חוזר על נושא מסויים עוד ועוד זו האובססייה שלו, וכך בעצם נוצרת אמנות, כך נוצרת אמירה. כל האמנים שציינת, החזרה על הדבר, החוסר שקט הזה שמחפש עוד ועוד הוא זה שמניב בסופו של דבר אמירה גדולה מגובשת ומהודקת שאכן, פנים רבות לה.

      שמחתי מאד שציינת זאת כאן, משום שזה עונה באופן ישיר ומדוייק, על אחת השאלות שנשאלתי כאן, בקפה, מפי חברה מושכלת ומתעניינת שאמרה "אני מאד אוהבת את הציורים שלך, הם חזקים מאד ומביעים" אבל אז גם הוסיפה ושאלה "אבל בכל זאת אולי תסבירי לי מה זאת האובססיה הזאת"? זו אחת השאלות שרציתי להעלות במסגרת ה'פייסטוק' - והנה את נגעת בזה כאן, ואולי אפילו חסכת לי את הרשומה. אולי.

      אני שמחה שהפעם "קלעתי למטרה" בתגובה שלי. לא תמיד אני מצליחה בכך.

      אני חושבת שבכל זאת כדאי להוציא על זה פוסט בנפרד. הרבה אנשים לא מבינים את פשר האובססייה הזו. גם אחת מאחיותי שאלה אותי פעם למה את עושה כל הזמן צורות כאלה מפותלות, צריך לקחת את העבודות שלך לפסיכולוג.

       

        21/9/12 08:38:

      מאמר מרתק ומעורר מחשבות.

      שאלת השאלות בעיני

      האם באמת יש אני מזוייף

      ויש אני אמיתי .

      ואיך אפשר להבחין בינהם אם אכן יש.

      "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט).

        20/9/12 11:55:

      צטט: שולה ניסים 2012-09-19 15:35:51

      באותה מידה אפשר לשאול למה קדישמן עשה כל כך הרבה כבשים ולמה אדווין סולומון ( שהיה מורה שלי לציור ) צייר כל כך הרבה שוורים, ומישהו אחר צייר עצים, וכן הלאה וכן הלאה. את מהסיבות שלך בחרת לך פנים, ומישהו אחר בחר לצייר נופים או פרחים, ואי אפשר שלא להזכיר כאן את החמניות המופלאות של ואן גוך, ואני חושבת שכל אחד מנושאי הציור הללו ועוד רבים שלא הזכרתי כאן הם גילויים שונים של אותו דבר עצמו: חקירת העצמי כמו שאת אומרת.

      הי שולה. לדברים האלה בדיוק חיכיתי. יפה אמרת. כאשר אמן חוזר על נושא מסויים עוד ועוד זו האובססייה שלו, וכך בעצם נוצרת אמנות, כך נוצרת אמירה. כל האמנים שציינת, החזרה על הדבר, החוסר שקט הזה שמחפש עוד ועוד הוא זה שמניב בסופו של דבר אמירה גדולה מגובשת ומהודקת שאכן, פנים רבות לה.

      שמחתי מאד שציינת זאת כאן, משום שזה עונה באופן ישיר ומדוייק, על אחת השאלות שנשאלתי כאן, בקפה, מפי חברה מושכלת ומתעניינת שאמרה "אני מאד אוהבת את הציורים שלך, הם חזקים מאד ומביעים" אבל אז גם הוסיפה ושאלה "אבל בכל זאת אולי תסבירי לי מה זאת האובססיה הזאת"? זו אחת השאלות שרציתי להעלות במסגרת ה'פייסטוק' - והנה את נגעת בזה כאן, ואולי אפילו חסכת לי את הרשומה. אולי.

        20/9/12 11:46:

      צטט: ג.ע. 2 2012-09-19 10:44:41

      נכון, ככל שאנחנו מעמיקים יותר אנחנו יכולים להראות פנים רבות יותר שלנו, וזה מתבטא בכל תחומי האמנות. אם ניקח את השירה (הכתובה) למשל, אז יש תקופות שהכתיבה תהיה יותר בדימויים, יש תקופות שהיא תהיה יותר גלויה, יש תקופות שהיא תהיה יותר קצבית ובחריזה, ויש תקופות שהיא תהיה יותר חופשית ומשוחררת מתבניות, וכל צורה כזאת מעידה עלינו משהו, ביחד עם התוכן של השיר עצמו. גם בשירה (זמר) כשאדם שר, ואפילו כמבצע, הוא יוצק לתוך השיר את רגשותיו באותו הרגע הנתון והפרשנות שלו, ולמעשה כשהוא יוצר פרשנות משלו - הוא משמש כחלק מהיצירה (במובן הרחב כמובן, לא בטוח לגביי זכויות היוצרים בהכרח). יצירה וכל מי שמתעסק בה - כולל הקהל, הם חלק מחקירה בלתי פוסקת. למשל במופעי סטנד אפ (חלק ששנוא עליי בבמופעים אלו) יש חלק שקשור לקהל, בהם דמויות בקהל הופכות להיות החומר ביד היוצר של הסטנדאפיסט. אני חושבת על זה רבות כשאני רואה בטלויזיה מופעים כאלה, עד כמה האדם באמת היה מעוניין מלכתחילה לשתף פעולה, ועד כמההוא נפגע מבפנים כשלא מפסיקים את הירידה עליו לאורך מופע שלם, ואני חושבת שאדם כזה שיוצא ממופע כזה, מתחיל לשאול עצמו שאלות בנוגע למידת שיתוף הפעולה שהסכים לו בזמן ההופעה. האמת, אפשר להמשיך בעוד אין-ספור דוגמאות, אבל את פתחת את הדלת לכך, וכל הזכויות שמורות לך. לפחות כל מי שעוסק ישירות ביצירה עצמה, בכל תחום, חוקר את עצמו יומיום.

      הי גימל. אכן, בדיוק כך וזה המוטו שמלווה אותי ביצירתי. יצירה היא חקירה. היצירה נותנת לנו דרך מצויינת לחקור את העולם, את האדם, ובוודאי שכל יצירה היא סובייקטיבית והיא תמיד סוג של דיוקן עצמי, שהרי היוצר יוצק את עצמיותו לתוך יצירתו.

        20/9/12 11:44:

      צטט: a#mili 2012-09-19 10:07:48

      נורית, אצלי זה דומה, כי אני מציירת לרוב ,רק אובייקטים שאני קשורה אליהם באופן רגשי עמוק. לדעתי, כל דיוקן שלך הוא פרק נוסף למסע חייך. לשאלות בסגנון הנ"ל אני שואלת בחזרה את אותה שאלה. (תלוי מי השואל , ומה גורם לא לשאול)

      עמילי. תודה. יפה אמרת ואהבתי - ההבחנה שכל דיוקן הוא פרק נוסף במסע חיי. אכן. ואגב השאלות. אני מאד אוהבת שהן נשאלות, כי השאלות הן הזדמנות מצויינת לתת את התשובות שממילא יושבות לי בראש ובבטן.

        20/9/12 11:43:

      צטט: avimedia 2012-09-19 09:25:15

      כפי שנכתב "רק על עצמי לספר ידעתי", ו"אני" משתנה מרגע לרגע...

      אני משתנה זה נכון, ומרגע לרגע - נכון גם נכון.  ואני כבר כתבתי מזמן כפאראפרזה לשירה של רחל 'רק על עצמי לצייר ידעתי'

        19/9/12 15:35:

      באותה מידה אפשר לשאול למה קדישמן עשה כל כך הרבה כבשים ולמה אדווין סולומון ( שהיה מורה שלי לציור ) צייר כל כך הרבה שוורים, ומישהו אחר צייר עצים, וכן הלאה וכן הלאה. את מהסיבות שלך בחרת לך פנים, ומישהו אחר בחר לצייר נופים או פרחים, ואי אפשר שלא להזכיר כאן את החמניות המופלאות של ואן גוך, ואני חושבת שכל אחד מנושאי הציור הללו ועוד רבים שלא הזכרתי כאן הם גילויים שונים של אותו דבר עצמו: חקירת העצמי כמו שאת אומרת.

        19/9/12 10:44:
      נכון, ככל שאנחנו מעמיקים יותר אנחנו יכולים להראות פנים רבות יותר שלנו, וזה מתבטא בכל תחומי האמנות. אם ניקח את השירה (הכתובה) למשל, אז יש תקופות שהכתיבה תהיה יותר בדימויים, יש תקופות שהיא תהיה יותר גלויה, יש תקופות שהיא תהיה יותר קצבית ובחריזה, ויש תקופות שהיא תהיה יותר חופשית ומשוחררת מתבניות, וכל צורה כזאת מעידה עלינו משהו, ביחד עם התוכן של השיר עצמו. גם בשירה (זמר) כשאדם שר, ואפילו כמבצע, הוא יוצק לתוך השיר את רגשותיו באותו הרגע הנתון והפרשנות שלו, ולמעשה כשהוא יוצר פרשנות משלו - הוא משמש כחלק מהיצירה (במובן הרחב כמובן, לא בטוח לגביי זכויות היוצרים בהכרח). יצירה וכל מי שמתעסק בה - כולל הקהל, הם חלק מחקירה בלתי פוסקת. למשל במופעי סטנד אפ (חלק ששנוא עליי בבמופעים אלו) יש חלק שקשור לקהל, בהם דמויות בקהל הופכות להיות החומר ביד היוצר של הסטנדאפיסט. אני חושבת על זה רבות כשאני רואה בטלויזיה מופעים כאלה, עד כמה האדם באמת היה מעוניין מלכתחילה לשתף פעולה, ועד כמההוא נפגע מבפנים כשלא מפסיקים את הירידה עליו לאורך מופע שלם, ואני חושבת שאדם כזה שיוצא ממופע כזה, מתחיל לשאול עצמו שאלות בנוגע למידת שיתוף הפעולה שהסכים לו בזמן ההופעה. האמת, אפשר להמשיך בעוד אין-ספור דוגמאות, אבל את פתחת את הדלת לכך, וכל הזכויות שמורות לך. לפחות כל מי שעוסק ישירות ביצירה עצמה, בכל תחום, חוקר את עצמו יומיום.
        19/9/12 10:07:
      נורית, אצלי זה דומה, כי אני מציירת לרוב ,רק אובייקטים שאני קשורה אליהם באופן רגשי עמוק. לדעתי, כל דיוקן שלך הוא פרק נוסף למסע חייך. לשאלות בסגנון הנ"ל אני שואלת בחזרה את אותה שאלה. (תלוי מי השואל , ומה גורם לא לשאול)
        19/9/12 09:25:
      כפי שנכתב "רק על עצמי לספר ידעתי", ו"אני" משתנה מרגע לרגע...

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין