היהודים כאבות מייסדים
נדמה כי לא ניתן לספר את סיפורה של התרבות הפופולארית האמריקאית מבלי לציין את תרומתם של יהודי ארה"ב שכן אלו נמנים עם אבותיה המייסדים. בראשית המאה העשרים, היו אלו מלחינים כגון ג'רום קרן, איירה גרשויין ואירבניג ברלין אשר התמקמו ב Tin Pan Alley וחיברו לחנים אשר יהפכו לקאנון של האומה האמריקאית.
באותן השנים הוקמה גם תעשיית החלומות האמריקאית, הוליווד, שהייתה רובה ככולה המצאה יהודית. מהגרים יהודים וילדיהם הקימו את האולפנים הגדולים וקבעו מי לתהילה ומי לשיממון. במהלך שני העשורים הראשונים של המאה העשרים הקימו אדולף זוקר את אולפני פאראמאונט, קרל למלי את אולפני יוניברסל, האחים וורנר את וורנר ברז'רס והאחים מאייר את MGM.
בשנות ה-30 היה זה צמד של בני מהגרים יהודים אשר ייסדו את אחד מעמודי התווך של ה"אמריקאנה", הקומיקס. ביוני של שנת 1938 הופיע בדוכני העיתונים העותק הראשון של Action Comics כשעל עטיפתו אייקון אמריקאי חדש, סופרמן. הופעתו של גיליון קומיקס זה נתנה את האות לתחילת "תור הזהב" של הקומיקס אשר נמשך עד שנות ה-40 המאוחרות. במהלך עשור זה, הפופולאריות של עיתוני הקומיקס הרקיעה לשחקים בדומה לגיבורי העל שעיטרו את עטיפותיהם. באטמן, קפטן אמריקה, הפלאש וקפטן מארבל כולם יציתו את דמיונה של האומה האמריקאית.
דעיכתו של עיתון הקומיקס בתחילת שנות ה-50 לוותה בלידתו של משכנה החדש של התרבות הפופולארית האמריקאית, מכשיר הטלביזיה. uגם סיפורה של הטלביזיה האמריקאית הוא במידה רבה סיפור יהודי. יהודים אמריקאים כתבו, הפיקו ואף כיכבו בתכניות הטלביזיה הראשונות שבקעו מן הקופסא שהוכנסה לסלון האמריקאי.
אך מבין שלל התכניות שהופקו בשנים אלו, התכנית Your show of shows היא אולי החשובה ביותר. תכנית זו השתייכה לסוגה שהייתה נפוצה בשנותיה הראשונות של הטלביזיה וזו ה- Variety shows, מופע שלקוח מימי הוודביל אשר כלל מערכונים, שירה וריקוד. Your show of shows, שהונחתה ע"י סיד סיזר, בעצמו בן למהגרים יהודים מרוסיה הצארית, שימשה כחממה לצוות כותבים יהודים אשר עתיד להגדיר הומור אמריקאי מה הוא. קבוצה זו מנתה, בין היתר, את וודי אלן, מל ברוקס, קרל ריינר וניל סיימון. מביו כותבים אלו, וודי אלן הוא שישפיע יותר מכל על עיצוב דמותו של היהודי בתרבות הפופולארית האמריקאית.
וודי אלן והארכיטיפ היהודי
שנות ה-70 היו עשור של תמורות בארה"ב. מהפכת הנגד (counter culture) הלכה והתעצמה נוכח ההסתבכות הצבאית בוייטנאם, פרשיית ווטרגייט הכתימה את מוסד הנשיאות והגבירה את הניכור שבין הצעירים ברחובות לבין הממשל, תנועת זכויות האזרח הפכה למיליטאנטית יותר נוכח התסכול הגובר מאי השיויון החברתי והתנועה הפמניסיטית באה לעולם.
עשור זה יהיה גם עשור של תמורות בחיי יהודי ארה"ב. במהלך שנות ה-60 ו ה-70, לקחו יהודי ארה"ב חלק פעיל בתנועות שישנו את פני האומה. מנהיגים יהודים וקהילותיהם צעדו כתף אל כתף עם ד"ר מרתין לות'ר קינג במסעו מסלמה למונטוגמרי בעוד שמשוררים, סופרים והוגים יהודים התגייסו לשורות תרבות הנגד . המיעוט היהודי החל לנוע אל עבר אינטגרציה מלאה בחברה האמריקאית. בתי המלון היהודים בקטסקילס נסגרו בעוד משפחות יהודיות החלו לנדוד ממרכזי הערים אל הפרברים. תהיה זו תקופה של פריחה כלכלית וניידות חברתית בקרב יהדות ארה"ב.
אך למרות האמור לעיל, לאורך שנות ה-70 יהודי ארה"ב עדיין יחפשו את חיי הקהילה היהודית וישתייכו למוסדות של קהילה זו. הם יתמקמו בפרברים יהודים לאורך החוף המזרחי וינהגו בימי שבת לבית הכנסת שיהפך ממקום של תפילה למקום של הגדרה עצמית. בנוסף, יהדות ארה"ב עדיין תחוש כי חלה עליה החובה להוכיח כי היא אמריקאית תחילה ורק לאחר מכן יהודית.
מי שיבטא את רחשי ליבם של יהודי ארה"ב בעשור זה יהיה הקומיקאי וודי אלן. סרטו החשוב ביותר של אלן, בוודאי באותו עשור ואולי אי פעם, הוא "אנני הול" שיצא לאקרנים בשנת 77. בסרט זה, אלן הוא עדיין זר בנוף האמריקאי. קיים בו קונפליקט שכן מצד אחד הוא חלק מן החברה הסובבת אותו אך מצד שני אלן עדיין בוחן חברה זו ומנסה לעמוד על אופייה. הסצינה שמבטאת דיסונאנס זה בצורתה הטהורה ביותר היא סצינת המסך המפוצל של ארוחת הפסחא בה אנו רואים כיצד נראית ארוחת חג בביתה הפרוטסטנטי של אנני לעומת זו שבביתו היהודי של אלן.
 ב"אנני הול" אלן הוא יהודי תחילה ורק לאחר מכן אמריקאי. הוא מדמיין כיצד סבתה האנטישמית של אנני רואה אותו כחסיד יהודי עם פאות ושטריימל, הוא חושד כי משהו שאל אותו Jew eat? במקום You eat וסרטו האהוב הוא סרט דוקומנטארי בן ארבע שעות אודות השואה. יותר מכל בולטת העובדה כי הסרט מתחיל בבדיחה יהודית מסורתית אודות שתי נשים בבית מלון בקאטסקילס. האחת אומרת לשנייה כי האוכל באותה השנה היה ממש גרוע.חברתה עונה לה, "כן וכאלו מנות קטנות".
השפעתו של סרט זה הייתה עצומה משום שדרכו יצר וודי אלן את הארכיטיפ של דמות היהודי בתרבות הפופולארית האמריקאית. ארכיטיפ אשר יעמוד במבחן הזמן ויישאר רלוונטי לעוד שנים רבות. היהודי של אלן הוא האינטלקטואל, הני יורקי, הליברלי והנוירוטי. מי שהיגר לאליס איילנד אך ליבו עדיין בשטטל הקטן ומי שעדיין חש כמיעוט בביתו החדש.
מאז ועד היום
שנות ה-2000 יביאו עימן שינוי משמעותי בדימוי של היהודי האמריקאי. בהינתן שהטלביזיה הייתה ונותרה מדיום יהודי, הגיוני שדמותו החדשה של היהודי תיוולד על המסך הקטן. כיום הדמות היהודית המסקרנת ואולי גם המייצגת ביותר על המרקע היא זו של ארי גולד, הסוכן הכל יכול בסדרה "הפמלייה" מבית היוצר של HBO.
בניגוד לדמויות יהודיות מעשורים קודמים, גולד הוא אלים, בוטה, כוחני ודורסני. בעיניו כל האמצעים כשרים במאבקו לזכות בחלקו בחלום האמריקאי. במובן זה גולד הנו אמריקאי לפני שהוא יהודי והוא איננו חש עוד בצורך להוכיח כי אין לו כפל נאמנות. ישראל לא מעניינת אותו כהוא זה וכך גם שלושת הרגלים. יום כיפור בבית הכנסת אינו יותר מעוד הזדמנות נכספת לסגור עסקה גדולה עבור אחד מלקוחותיו. לא עוד ליברל אלא ניאו ליברל שמרן קפיטסליסט נטול פילוסופיות חברתיות כלשהן. לא עוד ניו יורקר, אלא תושב גאה של עיר המלאכים לוס אנג'לס.
ייתכן וארי גולד הוא אכן הארכיטיפ היהודי החדש וזאת משום שדמותו מתכתבת עם המציאות שכן גולד, המגולם ע"י השחקן ג'רי פיבן, הנה דמות אשר מבוססת על סוכן שחקנים אמיתי- ארי עמנואל, אחיו של ראש סגל הבית הלבן לשעבר וראש עיריית שיקאגו רם עמנואל. בנוסף, דמותו מגלמת בתוכה את המהפך שהתחולל בקרב יהדות ארה"ב משנות ה-70 ועד היום.
בעשורים האחרונים היהודים בארה"ב הולכים ונטמעים בחברה האמריקאית תוך שהם מפנימים את כלליה. משום שהפוליטיקה האמריקאית היא פוליטיקה של כוח תרגמו היהודים את כוחם להון פוליטי והפכו לשחקן מפתח בוושינגטון. הם נטשו את הפקולטות למדעים והחלו להתמחות במנהל עסקים ואף השילו מעליהם את עול המסורת ואימצו את ערכי התנועה הרפורמית המתירנית המאפשרת להם לההפך לחלק מן הקהילה האמריקאית כולה. ואולי גולד מייצג גם את תפיסת עולמם של יהודים בני 40 אשר מוכנים לבקר את ישראל, שמבדלים עצמם ממוסדות הקהילה המסורתיים ומגדירים עצמם כאמריקאים יהודים ולא כיהודים אמריקאים. |
