
היא באה אליי לפעמים בחלום... שזופה ופראית, עם החיוך הכי יפה בעולם , גומת חן אחת ועיניים עצובות. לוקח לי זמן לזהות אותה בחלום, אני מסתכלת עליה כמו על גיבורה מסיפור אגדות. יש רגעים שאני מקנאת בה ..קצת. היא היתה לצידי מיום היוולדי ופתאום ... היא נעלמת לי ... אני קוראת לה אך היא לא עונה. יש לי חור באמצע החיים, ריקנות לא מוסברת. ולחור הזה יש רצון משלו ושאיפות , ויצרים, וכל הזמן הוא מחפש איך להתמלא ולספק את יצרו. פעם ... האמנתי שכל חור סופו להתמלא. בד"כ אני מסתדרת עם כאב, אבל הכאב הזה קצת גדול עליי אני מודה.אני מביטה הצידה מחכה שהוא יעלם, עוצמת עיניים חזק חזק , מתחננת רק שילך ממני, שיעלם אך גם אז הוא שם, עקשן ומסרב ללכת ממני. אני קמה כמעט בלי חשק, מתקלחת, מתלבשת עם רמיזה פרובקטיבית, מתאפרת, מסדרת את השיער, מתבשמת ומתקשטת לי.חייבת לברוח קצת מהשגרה מדי פעם.... לפני שאאבד את מעט השפיות שנותרה בי. תוך 20 דק' מגיעה חברה לאסוף אותי ... אני מובלת.... מגיעים למועדון אני עושה סריקה מהירה ובורחת קצת לשירותים. כמה בובות יפות חולקות מראה אחת בודקות כל הזמן ש"כל הציוד במקום", מתקנות את ההסוואה ונפלטות שוב.... אל העשן, הרעש והזימה... לרקוד, לשתות ולצחוק בקולי קולות.
אני חוצה את הרחבה מסתכלים עלי מכל עבר, מחייכים, עושים עיניים , מנסים ל"אבחן" אותי... אני תוהה מי אלה בכלל? ממה אני בורחת ? לאן? למה? רוב האנשים בעולם חיים עם מה שיש, מתרגלים. ואני.... אני רוצה לשנות את העולם כולו... כנראה שאני במיעוט. משהו לא בסדר פה, משהו חסר. נמאס לי מהבקרים הלחוצים... מהמירוץ אחרי ההישרדות היום , מהעבודה הזו שנוטלת ממני כל פיסת אופטימיות ותקווה. בעיקר מהלילות הארוכים האלה שאני נמצאת בייאוש מוחלט ולא רק מפני שהאפרוח נוטל ממני את לילותיי היקרים.... ואז היא שוב מופיעה... לוחשת לי בפנים בפנים... די.... די...מספיק! ואני רוצה להקשיב לה בכל כוחי.... לעזוב הכל וללכת אל הלא נודע... להסתכן.... לממש פנטזיות ולתת לשטן שבתוכי אישור... להשתלט על היצר שבי.....לאבד שליטה . וברגע אני חוזרת לעצמי ולמציאות שלי.
|
עדילב
בתגובה על בבית...
ונוס בעולם
בתגובה על אני ואורלי
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
וככה אם כל אחד ישנה את שלו , בסוף הכלל גם ישתנה לטובה :0)
תודה את מתוקה!
ולי יש מוזה לככב אותך!!
(וגם בגלל שחייבת לך עוד מפוסט קודם של יומולדת :-)
ואל תשכחי להזמין אותי לפזז איתך על רחבת הריקודים,
אוכל להבטיח לך שהירהורי "מי אני" לא יהיו לך יותר...
כתבת מקסים אישה יפה!
רגע אחד של חלום לא מספיק לממש........ אבל אם לא נחלום מה ישאר לנו?
מי כמוני יודעת שחלומות אכן מתגשמים
מציאות ופנטזיה,
כל מה שמפריד בינהן הוא
רגע אחד של חלום.
אמרו לי פעם שאם ממש ממש רוצים ניתן
לממש גם חלומות,
קטנים, קטנטנים,
ההופכים ברגע אחד של אושר
לנקודות אור זורחות.
בהצלחה.
אני.
בנוגע לפרובקטיביות....... תלוי במוד .... ובעמוד חחחחחחחחח
סתם סתם בד"כ כשיוצאת לבלות....
ערב טוב גמלך איש.
את השיר כבר זיהו לפניי.......בלולו הזה מי יכול עליו בחיי שיט הלכה לי הפנטזיה.
ונכון אמרת, יש לנו את היכולת לנזול אם רק נרצה ואז כן נגיע למוכר ונחזור חזרה וחוזר חלילה . אז נסתכן.... נממש ונמשיך לחפש למלא את הריקנות שבתוכנו לשווא.
אהבתי את משפט המחץ שלך "כי מהי שגרה אם לא העתיד ברוורס". (שמחה שאהבת ת'פוסט).
חן חן על הכוכב תבואכליום
חבר שלי.
זהו ש... קצת קשה למצוא את דרך המלך אחרי שמצאת את שביל הבריחה ........ ומהי הדרך המלך? היא תהיה רלבנטית כל הזמן?
לצערי... לא תמיד אפשר ללכת רק אחרי הלב...
לפעמים... צריך לברוח קצת קצת מהקרקע היציבה הזו כדי לחזור ליציבות והילדה הרעה הזו.......שם מקננת בתוך בתוך.
תודה מותק.
ומי כמוני יודעת זאת.
נזהרת נזהרת... הולכת בין הטיפות .
אחלה שנה אזרחית גם לך
אינקובטור של רמי פורטיס..
>שיט לקחתי לה את אפשרות הפנטזיה<
אגב.....
מתי את שוב רומזת פרובקטיבית.....???
:):):
אח...אח....אח......
פוסט לפנים ולגוף,
מוזה ,
השראתי הקסומה,
העצבים החשופים שלך זועקים מכל סימן פיסוק,
האמת שלך צועקת החוצה וזועקת בקול גדול....
"היי גברת אחות ,תני לי לצאת, היי אדון רופא ,תן לי לצאת, בחוץ יש שמיים כחולים ואוויר ...אז תנו לי לצאת...."
כמובן שתקבלי פנטזיה אחת חינם אם תזהי של מי השיר אבל זה כבר סיפור אחר.
כולנו רוצים לברוח מהמציאות,מהשגרה ,
מהחיים שכנראה אף אחד מאיתנו לא חשב שאלו יהיו חייו ( בלי להחליט אם טובים המה או רעים)
אבל...בין הסדקים,
בין הלילות הקשים,
בין הימים האפורים,
יש לנו את היכולת לנזול מעבר לגבולות המקובל,
לפנטז,
לממש,לרצות ולשוב....
עד שיהי לנו אומץ להישאר שם....
בלי לחזור אל המוכר ואז גם זה יהיה מוכר וחוזר חלילה.....
כי מהי שגרה אם לא העתיד ברוורס?
כוכב קטנטן ממני...
ואהבה גדולה שמורה לך...(ביום שתנזלי)
יקירתי,
לא כל כך פשוט לשלב בין הפנטזיה למציאות...
לפעמים זה גובה מחירים..אבל- אף פעם אסור להתייאש.
לכי אחרי הלב..אל תחששי לאבד שליטה- אל תרימי ידיים.
הכי חשוב- למצוא את דרך המלך באמצעות שביל הבריחה....
בהצלחה מכל הלב,
ציונה
אז היא שוב מופיעה... לוחשת לי בפנים בפנים... די.... די...מספיק!
ואני רוצה להקשיב לה בכל כוחי.... לעזוב הכל וללכת אל הלא נודע... להסתכן.... לממש פנטזיות ולתת לשטן שבתוכי אישור... להשתלט על היצר שבי.....לאבד שליטה .
וברגע אני חוזרת לעצמי ולמציאות שלי.
אולי את העולם לא תצליחי לשנות מוזה,
אבל ללא ספק דגדגת אותי במקומות העדינים שם בפנים כשקראתי אותך..
היא דוחפת אותך לעשות, לשנות, לממש פנטזיות
ואת תמיד חוזרת אל הקרקע היציבה
אך נשארת עם תסכולים וחוסר מימוש, מצב מתסכל ולא סימפאטי,
אבל אולי, רק אולי, "היא" היא בעצם הילד הרע שבפנים לפעמים
והעובדה שאת נשארת עם הרגליים על הקרקע, נותנת לך באיזהשהו מקום יציבות?
כתבת יפה, כתבת נוגע..
מאחל לך שנה אזרחית נפלאה מוזה,
שנה בה חיוך, אושר, אהבה ויציבות,
יהיו נר לרגלייך..
לפעמים חלומות מתגשמם
תזהרי במה שאת מבקשת :-)
שנה אזרחית טובה