איך שאני רואה את זה, זוכת מדליות אולימפיות אני כבר לא אהיה. אני לא אגרום לתקווה להשמע בניכר, אני לא אכנס לשחיתויות בועד האולמפי וכנראה שאני גם (על הדרך) לא אהיה ספורטאית. בשיעור הראשון בתואר בכלכלה לימדו אותנו על עקומת התמורה ועל היתרון היחסי, שבגדול אומר אם יש לך יתרון יחסי במשהו תנצל אותו כדי להשיג ממנו דברים שאתה רוצה אבל פחות טוב בהם. לדוגמא אני מעדיפה לעבוד עוד שעה בשביל כסף שאוכל לתת לעוזרת בית. גם הבית יהיה נקי יותר וגם אני אקלל פחות. WIN WIN ממש. ככה מתנהלים יחסי האהבה - שנאה שלי לספורט. אני יודעת שזה חשוב אבל ממש לא רוצה/ נהנית לעסוק בו. ספורט מבחינתי הוא הדרך והוא המטרה - לכן טיול או רכיבה על אופנים תופסים אבל אירובי לא יקרה. גם לא ביום ממש ממש טוב!

בקיץ האחרון נפל לי האסימון, זו לא אני - זו המדינה! בישראל יש חינוך לבינוניות לפחות בכל הקשור בספורט, אקדמית אנחנו אפילו לא שואפים לכך אבל זה לא נושא הדיון. אחרי שראיתי את נטע ריבקין מגיעה להשיגים שאף ישראלית לא הגיעה אליהם בעבר ועדיין עשתה תרגילים עם קושי מינימלי (בהשוואה לאירופאיות שהיו שם) הבנתי נטע (בעיצת המאמנים שלה) הגיעה למסקנה שישראל כנראה לא תנצח אז פשוט המוטו הוא - אל תפלי ואל תעשי פדיחות! ואם עומדים במוטו הזה, זה טוב מספיק. את ההארה הזו קיבלתי באוגוסט בביתי הלוהט, תחת המאוורר בזמן שחיפשו לי מזגן. אין כמו חום אימים לגרום לגבש מסקנות אנטי-ספורטיביות.

נקווה ששעון החורף והחזרה לשגרה יגרמו לחזור לאופניים שלי, לטיולים ואפילו לאיזה סט כפיפות בטן אקראי.  

אז ככה שחזרתי היום להגיגים הללו וגיליתי שכפיפות בטן נכללות בקטגורית האירובי לצערי, אבל טיולים ואופניים גורמים לי להנאה יותר מתמיד.

השבוע לקחתי חופש ולא נסעתי לשום מקום. במחשבה שלי אם אני מבזבזת יום חופש כדאי שאנצל אותו לטיול, כך שאם דברים לא מסתדרים אני לא לוקחת חופש ובכל סיום עבודה מוצאת עצמי פודה ימים על גבי ימים....

מעבר לכך, העובדה שהתגובה של מספר חברות לשמע החופש היתה - מה קרה?? גרמה לי לחשוב שאולי אני לא נחה מספיק, לא מפנקת עצמי מספיק וזה הדאיג אותי. הרי המוטו שלי בדומה ללאומי קארד הוא לפנק לפנק לפנק את עצמי. אז לקחתי לי יום נוסף, עליתי על אופניים וישבתי לקרוא בשמש. כמה זמן לא עשיתי את זה. שכחתי כמה העיר רגועה בבוקר. הזמן עוצר מלכת, אין בעיות שאני צריכה לפתור, אין מטלות שאני צריכה לסגור. כלום רק אני והשקט. חלום. פשוט חלום.

וזה המוטו שלי היום כי אין לי ממש מוסר השכל כאן. קחו חופש. תנוחו. תריחו את הורדים.