נתחיל משאלה מהעולם הנוצרי. הנוצרים מאמינים שישו הוא גם בן אנוש וגם ישות אלוהית, ומכאן פרצה דילמה הידועה בשם "המינות המונופיזיטית”: האם מדובר בשתי ישויות נפרדות - אלוהית ואנושית - או שמא רק בישות אחת. והרי השאלה – כמה אנשים מתו כתוצאה מהדילמה החשובה הזאת?
א. שלושה פרחי כמורה נרדמו בשיעור שעסק בשאלה הזו בלעו זבוב ונחנקו. ב. 75 נזירים התווכחו על השאלה, אך האל הזועם לא אהב את תשובתם וירה ברק במנזר. ג. מיליונים רבים שנהרגו במלחמות דת בין הזרם האורתודוקסי לקתולי.
התשובה המאוד לא מעודדת לשאלה הזו עשויה להעלות שאלה מאוד קשה: באיזה אל מדובר שבשמו הורגים כל כך הרבה בני אדם? אך האם האל הוא הכתובת הנכונה הרג ההמוני?
זה המקום לחזור לאברהם אבינו מי שנחשב כאבי המונותאיזם. במדרש המפורסם אברהם מבין שאין להשתחוות לשמש (שנעלמת בערב) וגם לא לירח (שנעלם בבוקר) אלא לגורם אחד שאחראי על שניהם. זו בעצם המהות הבסיסית של האמונה באל אחד: לא יכול להיות אליל נפרד לשמש, ואחר לירח, אחד לים ואחד ליבשה. כל הדברים קשורים זה בזה ומכאן שיש ישות אחת ש"מנהלת את כל העסק". אבל מי שמאמין שלא יכול להיות אל נפרד לירח ולשמש, אינו יכול להאמין שיש אל נפרד ליבוסים ואל אחר לכנענים, אל לנוצרים ואל למוסלמים. איחוד האלים משמעו גם שיש אל אחד גם לכל האנשים.
לרעיון הזה מבסיסו אמור היה להיות כח מאחד. אם ליבוסים ולגירגשים יש את אותו אל, מן הסתם לא אמורה לפרוץ בינם מלחמה על רקע דתי. יתר על כן כאשר אנו מאמינים שהאל שייך לכל אדם יוצא מכך שמלחמה נגד קבוצת אנשים כלשהי, אפילו אם הם אינם מאמינים באותו אל, היא גם מלחמה כנגד האלוהים (הרי "מעשי ידיו הם שטובעים בים”).
עכשיו הזמן לחזור שנית למיליוני הקרבנות של הויכוח התאולוגי החשוב – כדי לראות שאותם תאבי כוח פעלו בדיוק באופן ההפוך מהמהות של "אל אחד". הרשו לי להניח שלא האל ענייו אותם במסעות ההרג שלהם אלא בשאיפה החשובה לרומם את עצמם. לצורך כך הם היו מוכנים לוותר על דבר זניח כמו חייהם של מיליוני בני אדם. האל, כך נראה, כמו רוב הקרבנות גויס למלאכה בלי שאיש שאל לדעתו.
דמיינו לעצמכם את ההיסטוריונים של האלף הבא שינסו להבין את ההבדל הכל כך מהותי בין הקתולים לפרוטסטנטים, בין השיעים לסונים, בין היהדות, הנצרות והאיסלאם שבשמו נשפכו נהרות כל כך רבים של דם. צריך ענף שלם של פסיכולוגיה כדי להבין מה בדיוק עבר לנו בראש שבשמו של האל הבאנו על עצמנו כל כך הרבה חורבן.
ואולי זה המקום להתנצל בפני האלוהים על כל התועבות שאנו עושים בשמו. נדמה לי שהראשונים שצריכים לכרוע על ברכיהם ולבקש בהכנעה מחילה (גם מהאל אך גם מבני אנוש) הם כל אותם אנשים שהכתירו עצמם לנציגיו רק כדי לחרחר בשמו מלחמה ולהכשיר באמצעותו את חלומותיהם המתועבים. אך גם אנו שקנינו את סחורתם צריכים לחשוב על מחילה על שאמצנו את ההשטנה הזו וביזינו אל ואדם כאחד.
סליחה.
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן. מה שאמרת :)
נראה לי ששני הצדדים חושבים שהגורל נקבע מראש ושיש להם אפשרות לשנות אותו אם ממש "יתאמצו".
לא?
תודה לך על הפוסט.
הוא מעלה לי חומר למחשבה.
לכן ברצוני להוסיף הארה קטנה.
אני חילוני מאמין, מכבד אמונה ושביכולתה גם לתרום איכויות חיים וטבע.
אבל עדיין ולמרות הכל, אני גם מודע ונזהר. כי..
אמונה גם יכולה לעקוף את האינטלקט...
לדוגמה כיום כל אחד יכול לעשות מניפולציות בחסות המילה אמונה..
הרבה דברים לא טובים נעשים בחסות המילה אמונה.
אינני שולל אמונה,
אבל מודע שהיא גם יכולה להופיע גם מדלת אחרת...
תודה*
כולל אותך, לא?
אתה צודק !! אני מצטרף לבקשת הסליחה מאלוהים.
יש רק את אלוהים ודברו, שבא לידי ביטוי בספר התנ"כ.
התנ"ך הוא הספר של כל ישראל – ישראל שלפני הגלויות והפילוגים, כמו גם של ישראל שיהיה. התנ"כ הוא הדבר שאלוהיך, אלוהי כל ילדיך, הוריש לך. הוא הספר היחיד שאלוהים חתם עליו בחותמו.
כל מה שמעבר לזה זו המצאה של אנשים.
אלוהים מביא את דברו רק דרך אנשים שהוא בוחר , ולהם הוא מוסר את דבריו.
בתנ"כ כתוב וידבר ה' אל משה, ירמיהו., ישעיהו ....
ובכל הכתבים , הלכות בדת היהודית כתוב הרב הזה אמר , הרב ההוא אמר,.
לכן כל אותם אנשים שמתיימרים להיות נציגיו של אלוהים , הם נציגים מטעם עצמם, הם ממצאים מעצמם דברים , חוקים, הלכות , דתות.
דברים דומים קורים גם בנצרות ובאיסלם ובשאר כתות ודתות אחרות ,כולם הן המצאות של אנשים.
אם ליבוסים ולגירגשים יש את אותו אל, מן הסתם לא אמורה לפרוץ בינם מלחמה על רקע דתי.
מסקנה - מלחמות אינן על רקע דתי אלא על כוח ושליטה.
עם זאת, לא חושבת ש"הדתיים" הם "האשמים"
כי אין פה אשמים.
כולנו טיפשים.
כולנו מוצאים על מה להלחם. וכשבא לנו להרגיש נאורים אנחנו נלחמים על כל דבר. גם אם הוא לא נכלל בעקרונות האלוהיים שנדמה לנו שמישהו זקוק להם מאיתנו.
כסף הפך להיות מניע בפני עצמו שלדעתי יכול להתחיל להתחרות בדת
אוקיי. לא הייתי צריכה לקפוץ בראש. כי אין בכלל חשיבות לקרע בין הקתולים לאורטודוקסים או בין החרדים לליטאים או בין השיעים והסונים או בין היהודים לכל העולם. זה לא הקרע אלא הסיבה שבגינה אנחנו מצדיקים אותו.
כל כך מסכימה.
מצטרפת לסליחה
מגיבה עוד לפני שקראתי הכל.
פתאום בא לי למרוד במורה להבעה ולקרוא טקסט באופן חלקי ביותר, להגיב, ורק אז לקרוא את השאר.
ולצאת מטומטמת אם צריך. מה קרה? :)
אז קפצתי בראש בשביל להגיד שהנצרות התחלקה לאורטודקסיה וקתוליות "בעקבות" לותר קינג. שפרץ את המחשבה שניתן "להוריד את אלוהים לעם" העם גם הוא יכול לקרוא ולהבין את כתבי הקודש ולהתחבר לאלוהים.
אלו שהזדעזעו מהרעיון ונצמדו להוראות הכנסיה, הינם הקתולים היום.
כמובן שגם הקתוליות וגם האורתודוקסיה עברו מודרניזציה.
עדיין, לא הייתי מפרידה בין הקתוליות לאורטודוקסיה לפי תשובתם לשאלה האם ישו היה חצי אלוהים חצי אדם או רק שליח
לא בחרת בזמן טוב לבטא את סלידתך מ"אל נקמות" - סוגר החשבונות כמו בפוסט זה שאומר בקול רם מה שרבים לוחשים בינם לבין עצמם. אבל מה אני מבינה בחשבונות? עבורי האדם המציא את האל כדי להניח על כתפיו את כל מה שקטן וגדול עליו.