הרהורים
בבלוג שלי אכתוב על הרהורים שמדי פעם חולפים בראשי.
מדי פעם אני מוצאת מקומות חדשים ברשת שאני מחליטה להיכנס אליהם. ככה גם הגעתי למקום הזה.
יש אנשים שהכל פשוט להם. לוחצים על העכבר, מחליפים חלונות, רושמים את השם, שמים תמונה והופ הכל מוכן.
אצלי זה מורכב יותר. בדיוק כמו להכנס לדירה חדשה, שלוקח זמן עד שאני מצליחה לקבל מהקירות ומהחלל את תחושת הבית, כך גם פה לוקח לי זמן להבין מי נגד מי או בשפה שלי כיום: מי בעד מי ומה בעד מה.
אז לפני מספר ימים נרשמתי ומאז אני לא מצליחה להכנס לניק שלי.
אחרי יומיים נרשמתי בניק חדש. אפילו תמונה הצלחתי להכניס.
אני גם עונה כבר על הודעות.
ובאמת מתחילה לחוש פה נוח יותר ויותר.
חג שמח
באהבה
עופרה
פוסטים פופולאריים
-
מודעות עצמית
24/1/08 | 471 צפיות
-
ילד של שבת
1/4/08 | 5029 צפיות
-
הגליל חיכה לי
12/5/10 | 1421 צפיות
-
מדיטציה וצבעים
22/12/07 | 856 צפיות
-
פעם ראשונה
23/12/07 | 692 צפיות
-
מסיבת חתונה
13/7/08 | 844 צפיות
פוסטים אחרונים
- טיפה אחת קטנה 20/2/12
- אלוהים גם היה שם 16/10/10
- התחברות מחדש - תהליך של פעם בחיים 27/7/10
- צעידה 24/5/10
- הגליל חיכה לי 12/5/10
- שבת בחוף פלמחים 2/5/10
ריקוד הרגשות
פחד, כעס, עצב, דיכאון, תסכול, דאגה, קנאה... כמה שהרגשות האלה מכווצים אותנו. יש שקוראים להם רגשות שליליים. לדעתי גם הרגשות / המצבים שלכאורה הם שליליים, בסופו של דבר באו ללמד אותנו משהו ולכן אני מעדיפה לקרוא להם רגשות מכווצים. זה המצב בו אנו נמצאים בזמן חיבור לרגשות האלה.
כילדה חונכתי שבכי וכעס והבעת עצב הם חולשה. חונכתי שהתנהגות טובה היא התנהגות מאופקת ומרוסנת. שבעצם אסור לכעוס, אסור לבכות, גם לשמוח צריך במידה.
לקח לי שנים רבות ללמוד להסכים לחיות ולחוות את כל מגוון הרגשות מחדש. להסכים לכעוס ולהיות עצובה בלי ייסורי מצפון בצורה הכי פשוטה שיש. ללמוד להשתמש ולהביע את עצמי בדרך הכי פשוטה ונקיה. לדעת שכל רגש שאנחנו חווים, מרחיב את מעגל החוויות שלנו.
למדתי גם שאם אנחנו מתנגדים לאיזה שהוא רגש מכווץ, הוא פשוט הולך וגדל אז עדיף לקבל אותו ולתת לו מקום. על זה נאמר: העיקר לא לפחד כלל. לא לפחד להרגיש. לא לפחד להיות שם. לקבל את הרגשות עם כל צבעי הקשת . הם יכולים להיות כלי להעצמה.
וכשהסכמתי להיות שם למדתי הרבה דברים.
הכעס לימד אותי כמה כוח יש לי. שבועות רבים הלכתי כל כך כעוסה, הכעס ממש מילא את כולי, עד שיום בהיר אחד ישבתי ואמרתי לעצמי: כעס זו אנרגיה. אם יש בי כל כך הרבה כעס משמע יש לי המון אנרגיה, שאני יכולה להשתמש בה אחרת. מכיוון שיש לי זכות בחירה מה לעשות עם האנרגיה הזו , אני יכולה לבחור לעשות איתה משהו למען עצמי. אז לקחתי אחריות על החיים שלי והתחלתי ליצור את החיים שלי מחדש. והיה שם כוח והייתה שם שמחה והייתה עשייה. האנרגיה הזו נמצאת איתי עד היום.
וכשהפחד תפס מקום נרחב אצלי, ישבתי וכתבתי שיר. הושבתי את הפחד כלאחר כבוד לצדי, הודעתי לו שאני נותנת לו מקום, כי הוא קיים ויש לו זכות קיום, אך בו בזמן , אני לא מוכנה לתת לו זכות וכוח לנהל לי את החיים. אז חתמתי איתו על חוזה: "אני אנהל את חיי ואתה תשב לצדי, את הכוח שאני נותנת לך אני אקח לעצמי". היה מאוד יפה לראות איך תוך כדי כתיבה הוא פתאום הפך לקטן וחסר כוח.
הקנאה היא אחד הרגשות הקשים ביותר שנבראו. כשהיא הגיעה לבקר אצלי, וזה היה לפני שנים רבות, היא פשוט לימדה אותי לאיזה מקומות אני יכולה להגיע, היא לימדה אותי דרכים חדשות להביע את עצמי תוך איבוד שליטה טוטאלית. (וואווו, לא הייתי חוזרת לשם שוב). היום , כשגדלתי קצת ובגרתי וגם בחרתי בדרך הרוחנית, אני מבינה שהיא גם כן סוג של פחד – אולי קשור לחרדת נטישה, אולי לפחד מאיבוד שליטה.
בפחדים יש דרכים רבות לטפל: לדמיין שאנחנו שולחים אור למקום בגוף שבו אנחנו חשים את הפחד, כי פחד הוא סוג של חושך ובמקום שיש בו אור , אין חושך. אפשר לשלוח למקום הזה אהבה. אני אימצתי לעצמי את התיאוריה הטוענת, שההפך מאהבה זה פחד (ולא שנאה כמו שמקובל) ואז אם אני שולחת אהבה לדבר שממנו אני פוחדת, משהו בי נרגע. זה בדיוק כמו שנר יכול להכניס אור לחדר חשוך.
כשאני חושבת על מכלול הרגשות שלנו, זה נראה לי כמו ריקוד של אנרגיה. פעם למטה, פעם למעלה, פעם שקט ופעם רועש, לפעמים צבעוני ולעיתים שחור לבן. אני כמעט יכולה לדמיין את הצליל של הריקוד הזה. פעם חזק ופעם חלש , פעם שמח ופעם עצוב ולחוש את התחושה של שחרור והתרחבות לעומת כיווץ וכך חוזר חלילה.
לפני סיום אני רוצה להוסיף עוד משהו, שהוא בבחינת חומר למחשבה. הרגשות האלה, ככל שיהיו לנו קשה איתם, באים כדי לתת לנו משהו, באים כדי להגן עלינו מפני משהו. אם נבחן את החלק שמפעיל אותם, תמיד נמצא כוונה טובה עבורנו. שנים של עבודה הביאו אותי למקום הזה. נעזרתי במספר מדריכים, שליוו אותי ובמגוון של שיטות טיפול וריפוי. פרחי באך, ביורוגונומי , דמיון מודרך ו – NLP, הם חלק מהשיטות ללמוד להכיר ולקבל את אותם רגשות, להביט בהם בעיניים חדשות ולדעת להתקדם הלאה.
באהבה עופרה
* המאמר פורסם באתר שלי |
תגובות אחרונות
-
RONISAGIV
בתגובה על NLP לשיפור החיים
-
נ.י.ל.י
בתגובה על קידה שעירה
-
טאקילה
בתגובה על טיפה אחת קטנה
-
נ.י.ל.י
בתגובה על אלוהים גם היה שם
-
.רפאלה.
בתגובה על דבר בתוך דבר
-
רפאלה
בתגובה על לילה לבן
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי בילי
תודה על התגובה.
צחקתי לדעת שאני מפותחת.
באהבה
עופרה
אזמרה ערב טוב.
אני שמחה שלמדת. גם אני מחכימה בדה מרקר מדברים שאנשים כותבים וגם אצלך מצאתי דברים מעשירים.
אז תודה על התגובה ותודה על הכוכבים
באהבה
עופרה
דליה
ברוכה הבאה לדה מרקר.
היכולת שלך להראות לי דברים, היא נפלאה.
ולדעת שלכל כאב יש תרופה, ושהתיקון בתוכנו תמיד יביא לגדילה ושמחה!
אהבתי
עופרה
תודה ציפור נודדת על התגובה.
התגובה שלך מראה איך כל אחד בוחר את מסלול חייו וכל מסלול שונה מאדם לאדם.
שתהיה לך בגרות נעימה ומצמיחה.
באהבה
עופרה
יפה כתבת, לימדת אותי משהו ועוד משהו ועוד...
ועל זה כוכב.
הי עופרהלה'!
אני כל כך מזדהה איתך! יכולת ראיה כשלך, באמת מכילה את כל קשת הרגשות,
הרי לא סתם הן נבראו בתוכנו, לכל רגש ורגש יש תפקיד בקרה למה קורה בתוכנו!
ואם הקנאה צצה לה פתאום, סימן שיש בתוכנו מחסור, ואם נעמיק בשאלה ונחתור לתוכנו פנימה, ללא פחד, נוכל לזהות את המקור למחסור ולתת לו תשובה ומזון שיחוש שמחה ואהבה! ואם הכעס לפתע צץ, לא לפחד ולהביט מה כאן מעורר אותו מבפנים, מה הנשמה שלנו חשה לחץ של דחיה? מה כאן קרה?, ורק מתוך מודעות אמיתית ותשובות, נוכל כאן לרפא עצמנו מכאב ומכאוב, ולתת לשמחה והאהבה לעלות!!!!
כך הם באמת הרגשות ה"מכווצים" = באים בכדי להדגיש הייכן את ליבנו להרחיב! לדעת להסתכל בדיוק למקום הכואב, ולדעת שלכל כאב יש תרופה, ושהתיקון בתוכנו תמיד יביא לגדילה ושמחה!
באהבה וחיבוק, את תמיד מרחיבה משהו בתוכי! דליה
אצלי זה בדיוק ההיפך מרוב שהפחד, העצב והתסכול לא נגעו בי בילדותי מרוב שהיתי מוגנת היום הם נוגעים בי יותר ומאוד קשה להתמודד עם החומות האלו שאתה מציב בגיל מבוגר יותר, כי בילדותי לא לא חוויתי אותם או אולי לא נתתי להם מקום והיום אני מאפשרת להם להיות שם, להרגיש אותם ולהתמודד עימם
אבל אני קוראת לזה בגרות, צמיחה ומתוך כל זה אנחנו מתחזקים.
חבל שנגמרו לי הכוכבים אבל הפוסטים שלך כל כך נוגעים בי ומשאירים טעם לעוד לקרוא את הבאים.
תודה יקרתי על זה שאת תמיד נוגעת בנושאים שכל כך חשובים לכולנו.