כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עסק משפחתי

    ברוכים הבאים לבלוג "עסק משפחתי".

    אני דר' תמר מלוא, פסיכולוגית ויועצת ארגונית. ילידת קבוצת יבנה ומתגוררת כיום בבנימינה, עם אישי, הלל מלוא. יש לנו שלושה ילדים ונכד.

    אני נמנית על היועצים שפיתחו את תחום ההתמחות בעסקים משפחתיים בארץ ועוסקת בכך מזה כמעט שני עשורים. "דורות", חברת הייעוץ אותה הקמתי, מלווה משפחות בעלות נכסים ועסקים, בארץ ומחוצה לה, ומייעצת להן בסוגיות כמו העברת הניהול והבעלות מדור לדור, כתיבת אמנה משפחתית, קבלת החלטות על עתיד העסק והקמת דירקטוריון משפחתי.

    הבלוג שלי כבר בן שנה. אני מספרת בו על דרכי ההתמודדות של משפחות שניצבו בפני צומת או שאלה, וחולקת עם הקוראים את הקשר היומיומי שאני עושה בין חיי האישיים, החיים שלנו בארץ והתובנות על משפחות ועסקים משפחתיים.

    התגובות שאני מקבלת מוכיחות לי שוב ושוב שהדברים נוגעים ללב ולשכל, ופעמים רבות אני שופכת אור על נושאים שהעלו הקוראים, בשמחה רבה.

    איורי הקומיקס שליוו את הבלוג בשנה הראשונה התחלפו לטובת תמונותיו של הצלם המוכשר יובל דביר, בעל האתר www.yuvaldvir.com. תודה ליובל על שיתוף הפעולה הזה.

    שמירת הפרטיות היא עיקרון מקודש אצלי, ולכן הזהויות מוסתרות ופרטי הרקע הוחלפו בקפדנות. אל דאגה, גם אם אתם חושבים שזיהיתם מישהו, אתם קרוב לודאי טועים.

    אשמח כאמור לתגובות וגם לשאלות או בקשות להתייחסות לנושאים מסויימים. אנא פנו אלי בדוא"ל לכתובתי הפרטית tamar@dorot.biz.

    שלכם, תמר

    0

    הבחירה ביורש: האם זכות או חובה?

    1 תגובות   יום חמישי, 20/9/12, 09:05

    הכתבה על עירית ועדי שטראוס בגיליון ראש השנה של "ידיעות אחרונות" היוותה עבורי מעין סגירת מעגל. אין זה סוד שזכיתי להיות בצוות היועצים שליווה את המשפחה בתהליך המושקע והמוקפד של העברת השרביט מהדור של מיכאל ורעיה לדור השלישי. רעיה ומיכאל היו תמיד נדיבים בנכונותם לספר מעל גבי העיתון, בהרצאות ובכנסים, על התהליך שעשו ועל הצוות המקצועי שעבד איתם. ליוויתי את התהליך הזה במשך חמש שנים וכעת, אחרי למעלה מעשור, התוצאות עוד בהחלט ניכרות, ואף משתבחות והולכות, כמו יין ישן.

     

    הכתבה כללה ציטוט ישן של עדי שטראוס האומר "עפרה סומנה מהיום הראשון ולי עשו את החיים יותר קשים", ומתייחס כמובן לבחירה הברורה והמוצהרת של מיכאל בעפרה כממשיכה שלו בהנהגת העסק. בעלי עסקים משפחתיים הביאו לי לא אחת את הדוגמא של שטראוס, כדי להסביר מדוע הם נמנעים מלבחור את הבן או הבת הממשיכים בהובלת העסק שלהם. "מה יהיה עם זה שלא ייבחר?  איך הוא ירגיש?", אמרו לי. 

     

    פרסום הראיון עם עירית ועדי הוא מבחינתי הזדמנות מצויינת לגעת בנושא הרגיש הזה.

     

    ספר "בראשית" מספק לנו את הסיפורים הארכיטיפיים על משפחות, מנהיגות והמשכיות.  בסיפור המקראי הבן הממשיך אמור לקחת על עצמו את ההובלה העסקית-כלכלית, יחד עם המורשת הרוחנית.  אברהם בוחר באופן ברור ומוצהר ביצחק, יצחק נוהג כמוהו ובוחר ביעקב (לא אתייחס כרגע למעורבות של האמהות בעניין, ולאספקטים רבים אחרים שבסיפורים אלו).

     

    בניגוד לאביו וסבו, יעקב נמנע מבחירה. אולי הדבר קשור בעובדה שאשתו האהובה נפטרה בטרם עת ולא היתה לצידו כדי ללחוש לו מה צריך לעשות, ואולי מסיבות אחרות. העובדה היא שיעקב לא מצהיר מי מבניו יהיה המנהיג, ובכך משאיר את הזירה פתוחה למאבק ולתחרות, המסתיימים כמעט במותו של יוסף בבור. יעקב נשאר מעורפל אפילו בנאום הפרידה שלו ונמנע מבחירה עד מותו. 

     

    איזה משני המודלים עדיף?  ספר "בראשית" מראה לנו בבירור שאף אחד מהם איננו נטול כאב וסבל. באשר לאפקטיביות שלהם, על פניו נראה שבחירה ברורה וחד משמעית איפשרה את שימור הכוח הרוחני והכלכלי, בעוד שהיעדר ההחלטה יצר פיצול והחלשה שעלו לעם ישראל בשנות עבדות ארוכות במצרים. אבל כמובן שאי אפשר להתעלם מכך שבסיפור של בחירת יצחק מתחילה היריבות עם ישמעאל, שטרם הגיעה לקיצה.

     

    בקפיצה חדה לעסקים המשפחתיים של ימינו, אני פוגשת לא אחת משפחות שבהן הבחירה היא ברורה וחד-משמעית. בניגוד למה שמומלץ בספרי הלימוד על עסקים משפחתיים, היא לא נעשית על פי קריטריונים מקצועיים וגם לא בעזרת ועדת קבלה. זוהי בחירה רגשית, אינטואיטיבית ולרוב גם מוקדמת מאוד בבנים שכבר בלידתם סומנו כממשיכים. הם לא בהכרח הבכורים, אבל כמעט תמיד הפנטזיה של האב היא שבן זה יקבל ממנו לא רק את המנהיגות העסקית אלא בעצם גם את ה"אבהות" על אחיו ואחיותיו. הוא יהיה האחראי לרווחתם הכלכלית, ובתוקף כך ישמש גם כראש השבט.

     

    אצל אחרים הבחירה קורית איפשהו בגילאי העשרה המקודמים, ומכאן והלאה ניתנות ההכשרה הפורמלית והמעשית, המעניקות חיזוק רציונאלי לבחירה שנעשתה מהבטן, אי שם בעבר. 

     

    הקבוצה השנייה של המשפחות שאני פוגשת מאופיינת בהימנעות של ההורה מהכרזה כלשהי. לאוזנינו המודרניות, הרציונאל נשמע משכנע ודמוקרטי: לכולם ניתנת הזדמנות שווה, ישנה עבודת צוות בין האחים ואף אחד מהם לא נאלץ לסבול מדחייה של ההורה, כפי שסבלו ישמעאל ועשו. במרבית המקרים יש להורים עמדה, זו לפחות ההערכה שלי, אבל הם מעדיפים לתת לדברים לקרות מעצמם.

     

    אז מה עדיף? השאלה מתבקשת, אך לא ממש רלוונטית: אלו שעושים בחירה אינטואיטיבית מוקדמת לא שואלים את היועצים לפני שהם בוחרים, לא קוראים מחקרים ואף לא בלוגים, כדי להחליט. הם פשוט פועלים. 

     

    ומה על המתלבטים והנמנעים? אני מבינה לליבכם ואפילו מזדהה. ובכל זאת אני מעיזה להמליץ: תגידו מה אתם רוצים! אל תמנעו מילדיכם לדעת מה אתם בוחרים. נכון, אמירה ברורה זו לא תהיה נעימה, זה ייצור מתח, כאב, קונפליקט ותחרות. אבל אי ההכרזה לא מבטלת את כל אלו, היא פשוט משאירה את זירת המאבק פתוחה למשך זמן בלתי-מוגבל.  שנים של מאמצים בלתי פוסקים לקרוא בין השורות מה אבא חושב, אינספור ניסיונות לפרש כל צעד קטן שלו כביטוי לדעה שלא נאמרה ותחרות תוך-משפחתית שהופכת לדרך חיים. 

     

    את המחיר משלמים כולם: ההחלטות העסקיות שנלקחות באופן מגומגם ועקום, העובדים השכירים שהינם הקהל המשתתף הפאסיבי למאבקים התוך משפחתיים ודור ההמשך עצמו שנשאר תקוע בתוך שלב בחיים שהיה צריך להסתיים כבר מזמן.

     

    סקר של חברת Morgan Stanley בשיתוף עם חברת הייעוץ Campden שהתפרסם לפני כשלושה חודשים סקר את עמדות דור ההמשך במשפחות בעלות עסקים של מעל 100 מיליון דולר. אחד הממצאים המעניינים בסקר הוא ש- 30% מבני דור ההמשך מדווחים שהם כבר ייצרו הון משמעותי, שלא במסגרת הנכסים המשפחתיים. אין ביכולתי לבדוק את הדבר, אך אני מעריכה שהרוב בקרב אותם בני דור ההמשך המצליחנים באים ממשפחות בהן נאמר בבירור מי יוביל את הנכסים המשפחתיים, והבחירה לא נפלה עליהם. עם כל הכאב שבדבר, הם היו משוחררים מציפיות ואשליות, ויכלו לפנות לסלילת דרכם העצמאית. עירית ועדי שטראוס נמנים בוודאי על קבוצה זו. 

     

    אינני רוצה להישמע פשטנית ואף לא להתעלם מהקשיים הרגשיים הכרוכים בצעד כזה, עבור כולם. אני הרי רואה אותם ועוסקת בהן עם המשפחות אתן אני עובדת. חשוב לעזור לנבחר/ת לקבל את ההכשרה המקצועית וגם להתמודד עם העובדה שבעצם לא היתה לו או לה את זכות הבחירה. חיוני גם לטפל במערכת היחסים שלו/ה עם שאר האחים. לא פחות חשוב לעזור לאחים האחרים למצוא את דרכם, ותהליך זה עשוי להימשך שנים.

     

    בחזרה למשפחת שטראוס: עפרה אכן נבחרה, אבל מיכאל לקח אחריות מלאה על ההשלכות של בחירה זו, ויחד עם אחותו רעיה, איפשרו עבודת ליווי מקצועית רבת שנים במטרה להתמודד עם המחירים הרגשיים של ההחלטה. העשייה המשותפת של עירית ועדי, השמחה שלהם, היחסים עם עפרה ושגשוג העסק הם תמורה ראויה להשקעה.

     

    כמו תמיד, אשמח לקבל שאלות, הערות או רעיונות לכתיבה לכתובת האימייל tamar@dorot.biz. שלכם, תמר

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      לא זה ולא זה ובכל זאת כאן המככבת הסדרתית של פוסטים עלומי כוכבים תהנה

      ארכיון

      פרופיל

      תמרמלוא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין