כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    כיצד אני יכול לתכנן אם איני יודע לאן אני הולך?

    32 תגובות   יום שלישי, 1/1/08, 15:38

    כיצד אני יכול לתכנן אם איני יודע לאן אני הולך?  בפוסט האחרון עסקתי בשאלה המוזרה כביכול 'כיצד אני יכול לדעת את מה שאיני יודע שאיני יודע'?.  בפוסט זה אני רוצה להעלות שאלה משלימה ומוזרה לכאורה לא פחות – 'כיצד אני יכול לתכנן אם איני יודע לאן אני הולך?'. גם שאלה זו מסתברת בבחינה מעמיקה יותר, כשאלה מאוד רלוונטית לגבי כל אחד מאיתנו בחייו האישיים ובפעילותו הארגונית , העסקית או הציבורית.  

    הדימוי שלנו על תכנון ועל היחס בין התכנון והביצוע, בא מהעולם הפיסי של תכנון בתים, גשרים, מערכות ייצור וכדומה. שם קיימת הפרדה ברורה בין התכנון ובין הביצוע והביצוע מותנה בהשלמת התכנון תחילה. אך הבחנות אלה אינן תואמות את עיקר הבעיות והצרכים האנושיים והניהוליים שלנו. 

    האם חשבתם כיצד אתם מתכננים את הכתיבה של פוסט או מאמר? אתם מתחילים את פעולת הכתיבה, כשיש  לכם רק מושג עמום לגבי מה שאתם עומדים לכתוב ועוד פחות מכך לגבי מה שאתם רוצים להשיג בכך. אלה מתבהרים לכם במידה רבה רק בתהליך הכתיבה עצמה. עמימות זו לא ניתנת להסרה מלאה על ידי חשיבה קפדנית ותכנון קפדני תחילה. היא מהותית ואינהרנטית למצב. לא ניתן לבטל אותה. גם באותם מקרים נדירים בהם היה נדמה לכם, שהפעם המטרות ברורות לכם לפני שניגשתם לביצוע, גיליתם במהלך הכתיבה, שאתם מבינים את המטרות עתה בצורה שונה מזו שהבנתם בתחילה. במילים אחרות - המטרות מתבהרות תוך כדי הניסיון לממש אותם והתכנון משתנה דרך ההתנסות בניסיון להשיגן. 

     

     ואם אתם חושבים שמצב עניינים זה מאפיין רק פעולות דוגמת כתיבה, שאמורה להיות יצירתית, או אם אתם חושבים שהיצירתיות היא המסבירה מדוע כשניגשים למלאכת היצירה מה שאנו עומדים ליצור עדיין עמום לנו, אתם טועים.

    רוב הבעיות החשובות מתאפיינות בכך. למעשה כל חיינו אנו מתמודדים עם בעיות עמומות, שלגביהן אנו צריכים לתכנן את דרכנו ולהבינן תוך כדי פילוס דרכנו בהן. כך הם פני הדברים לגבי בעיות בחיים האישיים שלנו, דוגמת תכנון הקריירה שלנו או תכנון הקמת המשפחה שלנו, וכך הוא המצב גם לגבי התכנונים העסקיים, הציבוריים או המדיניים והאסטרטגיים.  

     

    כשהגנרל טומי פראנק מונה לתכנן ולפקד על כוח המשלוח האמריקני לעיראק, המשימה שהוא קיבל מהנשיא הייתה "לשחרר את עיראק". מה משמעותה של משימה זו ואיזה פעולות צריך לקיים על מנת להשיגה? האם הוא הצליח להשיג אותה כשהביס את הצבא העיראקי, כבש את בגדאד וניפץ את פסלו של סאדאם חוסיין בכיכר המרכזית של העיר? האם השיג את משימתו כאשר הצליח לגלות את מקום מחבואו של סאדאם חוסיין והוא ובניו הוצאו להורג? האם השיגה כאשר נערכו הבחירות החופשיות הראשונות בעיראק, שנתיים מאוחר יותר? או רק אם וכאשר כוחות הקואליציה יצליחו לקיים רמה סבירה של סדר ובטחון בעיראק? מה משמעות הדבר "לשחרר את עיראק"?.

      

    מנהלי חברות עסקיות מגלים כי זה המצב גם לגבי השגת יעדים עסקיים, דוגמת "להביא תוספת ערך משמעותית ללקוח". גם זו היא משימה עמומה שהתכנון לצורך השגתה מחייב התמודדות אינסופית של הבנה ופרוש מחדש של היעד הזה, של משמעותו בפועל ושל הדרכים להשיגו. משמעות המשימה מובנת תמיד רק חלקית וזמנית.  

     

    ההצלחה אינה נובעת מיכולתנו להבין בשלמות את היעדים שלנו ולתכנן " נכון" כיצד להשיג אותם, בזמן 0T, (כלומר, לפני שיצאנו לדרך), אלא מיכולתנו ללמוד ולתקן את מה שתכננו תחילה לנוכח מה שלמדנו בזמן T3, 4, 5, 6 וכך הלאה...כלומר, הצלחתנו מותנית ביכולתנו לזהות וללמוד, כל פעם מחדש, מהם הפערים, שבין מה שתכננו או הנחנו שיתרחש, לבין מה שמתהווה במציאות, ולעצב מחדש את יעדי התכנון שלנו לגבי המשך הדרך. עלינו לעשות זאת עם הכרה בכך שנצטרך לעצב אותם מחדש בהמשך הדרך, כשהם יתגלו לנו מחדש, בצורה ובמשמעות חדשים.  

     

    החלוקה הדיכוטומית לתכנון וביצוע מעלימה מאיתנו את הקשר המעגלי שבין תכנון וביצוע ואת החיוניות של יכולתנו להבהיר לעצמנו כל פעם מחדש את יעדי התכנון מתוך ההתנסות שלנו בביצוע.

     

     וכאן אני מציע לחזור ולעיין ב'תרשים עוגת הידע' שהבאתי בפוסט 'כיצד אני יכול לדעת את מה שאיני יודע שאיני יודע'. את הפערים האלה (אותם אנו מכנים 'פערי רלוונטיות') איננו יכולים לפתור על ידי ידע כללי כלשהו שאני מכנה K (ה-Known) או על ידי מה שמשתמע מידע זה לגבי מה שאנו צריכים לדעת ולתכנן (Known 'Need to Know') לגבי המקרה הפרטי שלנו כפי שהוא מתגלה לנו עתה, (כלומר ה- KNK שאנו צריכים לברר ולתכנן אותו בהנחת ה- K ). אלה לעולם לא יספיקו. הצלחתנו מותנית ביכולתנו האישית או הקבוצתית לחשוב על, ומתוך, מה שאנו מתנסים בו במהלך הדרך, אך עדיין לא מבינים את משמעותו במלואו  Not Known Known - (כלומר ה-  NKK). 

     

    הפעלת כישורי החשיבה החושפים את ה- NKK היא המפתח לתכנון המשך הדרך שלנו. כישורי חשיבה אלה הם שמאפשרים לנו  להפשיר את המודלים שלנו לגבי היעדים שלנו ולגבי הדרכים לפעול ולשנות אותם, ובכך ליצור שוב תכנון רלוונטי להתמודדות עם המתגלה לנו.

    במילים אחרות, המפתח להצלחה אינו מותנה בעיקר ביכולת שלנו להציב את המטרות "הנכונות" ולבצע את התכנון "השלם" להשגתן, אלא ביכולת שלנו לבחון ולשנות אותן לאורך הדרך. ההצלחה אינה  נמצאת  במרחב שבין ה- K וה- KNK, אלא ביכולתנו לחשוב ולפעול במרחב ה-  NKK (התנסותנו העמומה), על מנת לפלס את דרכנו לעבר מה שאיננו יודעים כי איננו יודעים, ה- NKNK.

    כל מה שתיארתי אינו מכוון לערער על חשיבותו של תהליך התכנון. תהליך התכנון ממלא פונקציות חשובות. הוא מאפשר לנו להגדיר מטרות, לזהות פעילויות נדרשות, להבחין באבני דרך, לקבוע את חלוקת המשאבים, חלקות האחריות, סדר הפעולות ולוחות הזמנים. אך מעבר לכל אלה, תהליך התכנון הוא שמאפשר לנו כבר בשלב מוקדם לבחון את משמעות היעדים שלנו  והקשרם לתכנון שאנו עוסקים בו. בחינה זו היא שדוחפת אותנו ממרחב ה- K וה- KNK לעבר מרחב החיפוש והתהייה של ה-  NKK וה- NKNK. על מנת להיות מסוגלים לצאת אל מחוץ לתפיסות שלנו על יעדינו ועל הדרכים למימושם, עלינו להיות מודעים להם תחילה. התכנון חשוב על מנת לצאת אל מעבר לו.  ועל כך  כבר נאמר כי  Plans are nothing, planning is everything

    לסיכום, התכנון והביצוע מקיימים ביניהם תהליכים מעגליים. אני צריך תחילה את התכנון על מנת שיספק לי את הבסיס ל- K ול- KNK, אך גם על מנת שיאפשר לי להבחין מתוך ההתנסות שלי ביישום, ב- NKK וממנו גם במה שהיה מבחינתי עד כה בבחינת  NKNK ובאמצעותו שוב להבין בצורה חדשה את המטרות שלי ולעדכן את התכנון. 

     

    על מנת להצליח בפילוס דרכנו עלינו לדעת כיצד לנוע במרחב ה- K, KNK, NKK וה- NKNK כולו. הרחבת הגבולות התפיסתיים שלנו  לגבי מהותו של הידע שלנו והכללת ה- NKK (הידע ההתנסותי העמום) במעגלי הידע שלנו,  היא שמאפשרת לנו לפתור את החידה של 'כיצד אנו יכולים לדעת את מה שאיננו יודעים שאיננו יודעים'.  

    על מנת להרחיב את יכולתנו לפעול במרחב זה צריך לפתח תיאוריות, מתודות, כלים ומערכי הדרכה חדשים שיסייעו לנו בכך, מעבר לדור הקודם של תיאוריות, מתודות וכלים (דוגמת ה'ניהול על פי יעדים', GANT, PERT, או  ה- Balance Score Cards ), שהתבססו על ההנחה של יחס ליניארי בין תכנון לביצוע ועל פעולה חשיבתית שעיקרה במרחב שבין ה-K וה- KNK (בין הידע שלנו לבין הידע שאנו יודעים חסר לנו). תיאוריות, מתודות וכלים אלו התעלמו מהחיוניות של התנועה ההתנסותית והחשיבתית במרחב ה- NKK (הידע ההתנסותי העמום) לעבר ה- NKNK שהוא הלא נודע שעלול להפתיענו.

    צבי לניר

    Praxis©

    דרג את התוכן:

      תגובות (31)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/4/10 19:26:

      צטט: רוני 33 2010-04-15 21:05:38

      מעניין ומעורר מחשבה. מימד נוסף שיש מקום לטפל בו הוא מימד הזמן והשפעתו על תהליך התכנון. ככל שהמטרות העומדות בבסיס התכנון הינן ארוכות טווח, הרי שיש משמעות להתהוות הנוצרת תוך כדי מימוש התוכנית. זו מייצרת בסיס חדש לתכנון, שניתן לראותו כתהליך רציף ומלווה לביצוע. אין כוונתי רק להיבט של בחינת המצב ותיקון בתוכניות לשם השגת המטרות. זאת מקובל לכנות כלמידה ותיקון ממעלה ראשונה. ניתן לדבר גם על בחינה רחבה יותר של עצם ההיגיון המארגן של התוכנית. האם הוא עדיין בתוקף? האם השתנות המציאות לא הופכת אותו לחסר רלוונטיות? זו למידה והשתנות ממעלה שניה. והרחבה ביותר הינה זו הבודקת את עצם תקפות המטרה עצמה. גם זו צריכה לעמוד לבחינה בשלבים מסויימים בביצוע וגם בה צריך להיות נכונים לבצע שינוי.

      היום, כאשר "מקדם ההשתנות" בכל תחומי החיים הפך למאיץ מרכזי בחיינו, נראה שהצורך הגובר לקיים תהליכי למידה ותכנון מהמעלה השניה והשלישית - הפך לתנאי הכרחי ביכולת הביצוע.

       

      רוני

      אכן הבנת והסברת  יפה את הרעיון שעומד מאחורי הפוסט שכתבתי. אך במקום המושגים של שנות השבעים של המאה הקודמת המבחינים בין 'שינוי במעלה הראשונה' ו'שינוי במעלה השניה', אנחנו ב'פרקסיס' מבקשים לדייק יותר בהתייחסותנו ל'שינוי במעלה השניה', כי אותה מתקשים בני האדם והארגונים לעשות. זה הוא תהליך אותו אנו מכנים Reframing. זה הוא תהליך קוגניטיבי ותפעולי לא פשוט שאותו אנו חוקרים ואותו אנו מלמדים ומפעילים בהקשרים שונים בפרויקטים שלנו.

      צביקה לניר

       

       

        16/4/10 19:20:

      צטט: ארז פרץ 2008-01-20 20:31:33

      נו, הנה היום נבחנתי על תרשימי Pert ו Gant ותוך כדי לימוד לבחינה אני חושב ותוהה לי אם אני יכול להכניס את החיים שלי לתרשימים האלה ואתה מתייחס פה לנושא ויפה.

       

      ביהדות יש איזשהו רעיון כזה, שאני חושב שהתייחסת אליו פה, אבל אולי אני לא מבין את זה נכון.

      העניין הוא (ביהדות) שחופש הבחירה מתנגד לידיעה של הכל על ידי האלוקים. אחת מהתשובות האפשריות היא שחיינו ידועים מראש כמו עץ מאוד מאוד גדול שמתפצל לענפים, שמהם יוצאים עוד ענפים ואז עוד ענפים ועוד... וקטנים יותר וכולי.

      האם זה הרעיון שלך פה? שאנו מתחילים ללכת בנתיב אחד, אך מתוך התנסות באותו נתיב אנו עלולים לשנות את נתיבנו לענף אחר? ולהתחיל לצעוד בו? 

      הי ארז

      ראשית סליחה על האיחור בתשובה שלי. משום מה התגובה שלך נעלמה מעיני ורק היום נתקלתי בה.

      תרשימי Gant , Pert ודומיהם מניחים שניתן לתכנן את החיים, שהם דבר דינאמי ובלתי צפוי כפי שמתכננים בית שהוא דבר סטטי וניתן לעיצוב ותכנון מראש. זו היא טעות מקובלת. הפוסט בא להסביר את הרעיון שאומנם לא ניתן לתכנן בצורה כזו את עתידנו אך נוכל להגיע ל"מה שאנו לא יודעים שאנו לא יודעים" דרך הרגש התרום מילולי והתרום רציונאלי שאותו אנו רוכשים דרך ההתנסות ככל שאנו מתקדמים בדרכנו.

      צביקה לניר

        15/4/10 21:05:

      מעניין ומעורר מחשבה. מימד נוסף שיש מקום לטפל בו הוא מימד הזמן והשפעתו על תהליך התכנון. ככל שהמטרות העומדות בבסיס התכנון הינן ארוכות טווח, הרי שיש משמעות להתהוות הנוצרת תוך כדי מימוש התוכנית. זו מייצרת בסיס חדש לתכנון, שניתן לראותו כתהליך רציף ומלווה לביצוע. אין כוונתי רק להיבט של בחינת המצב ותיקון בתוכניות לשם השגת המטרות. זאת מקובל לכנות כלמידה ותיקון ממעלה ראשונה. ניתן לדבר גם על בחינה רחבה יותר של עצם ההיגיון המארגן של התוכנית. האם הוא עדיין בתוקף? האם השתנות המציאות לא הופכת אותו לחסר רלוונטיות? זו למידה והשתנות ממעלה שניה. והרחבה ביותר הינה זו הבודקת את עצם תקפות המטרה עצמה. גם זו צריכה לעמוד לבחינה בשלבים מסויימים בביצוע וגם בה צריך להיות נכונים לבצע שינוי.

      היום, כאשר "מקדם ההשתנות" בכל תחומי החיים הפך למאיץ מרכזי בחיינו, נראה שהצורך הגובר לקיים תהליכי למידה ותכנון מהמעלה השניה והשלישית - הפך לתנאי הכרחי ביכולת הביצוע.

        20/1/08 20:31:

      נו, הנה היום נבחנתי על תרשימי Pert ו Gant ותוך כדי לימוד לבחינה אני חושב ותוהה לי אם אני יכול להכניס את החיים שלי לתרשימים האלה ואתה מתייחס פה לנושא ויפה.

       

      ביהדות יש איזשהו רעיון כזה, שאני חושב שהתייחסת אליו פה, אבל אולי אני לא מבין את זה נכון.

      העניין הוא (ביהדות) שחופש הבחירה מתנגד לידיעה של הכל על ידי האלוקים. אחת מהתשובות האפשריות היא שחיינו ידועים מראש כמו עץ מאוד מאוד גדול שמתפצל לענפים, שמהם יוצאים עוד ענפים ואז עוד ענפים ועוד... וקטנים יותר וכולי.

      האם זה הרעיון שלך פה? שאנו מתחילים ללכת בנתיב אחד, אך מתוך התנסות באותו נתיב אנו עלולים לשנות את נתיבנו לענף אחר? ולהתחיל לצעוד בו? 

        18/1/08 08:06:

       

      צטט: amitay. 2008-01-13 06:06:40

       

      באשר לכלים ולחשיבה יצירתית והמצאתית,.......

       

       כשניסיתי להגיע לחשיבה יעילה ותועלתנית ,למצב שבו "כבר חשבתי על זה קודם" לעומת "איך,,,"

       

       עדיין אם יש חשיבה שונה יהיה קל יותר לחשוב אחרת....

       

       

      סלח לי על האיחור בתגובה.

      מתוך מה שכתבת אתה כאן וגם מתוך תגובות של אחרים על הפוסטים שלי, אני למד שהקשר בין חשיבה ויצירתיות מחייב הבהרה.

       

      על כן במקום להגיב תגובה קצרה, בחרתי לכתוב על כך פוסט וזה לקח מספר ימים.

      עתה סיימתי אותו. ואני מפנה אותך אליו:-

      http://lanir.cafe.themarker.com/view.php?t=291305

      צבי לניר

       

        13/1/08 06:06:

      מה שאני לא יודע אני לא יכול לכתוב,ונראה שלמגיבים פה יש ניסיון חיים וידע שממנו אני רק יכול ללמוד.

       

       

      לרכוש כלים יצירתיים כצידה לדרך שאותה אתה לא מכיר ואשר יאפשרו לך להתמודד בגמישות, זאת הדרך הטובה ביותר לעבור אותה,או ליצור בה דרכים חדשות בדרך למטרה שעליה אתה עדיין לא יודע.

       

      באשר לכלים ולחשיבה יצירתית והמצאתית,הדרך הצפויה לעמידה במקום, שאליה שמתי לב וביחס לעצמי,היא התעלמות ממה שקיים,או שידוע שיתקיים בעתיד,ולעיתים, אף היה ונגמר ונסיון ליצירת חדש שכבר הספיק להתיישן או שלא ידרש בהווה ובעתיד לא ידוע האם יעשה בו שימוש.

       

       כשניסיתי להגיע לחשיבה יעילה ותועלתנית ,למצב שבו "כבר חשבתי על זה קודם" לעומת "איך,,," תהיה אמרה שגורה בפי,הדרך היחידה לעשות זאת הייתה לחקור מה כבר התרחש,לבדוק מה הידע הבסיסי וללמוד מהחשיבה ההמצאתית שהוכיחה את עצמה,בדרך למטרה,או רק על הנייר,ללמוד את ההיסטוריה של מי שחשב אחרת וכך לדעת מהי המסגרת הלא צפויה

       

       עדיין אם יש חשיבה שונה יהיה קל יותר לחשוב אחרת,אבל לדעתי יותר מידי מוסכמות חברתיות אומרות לנו מה אסור,לא נכון,פוגע,ובלתי אפשרי  ובכלל רוב האנשים ישללו מה שלא יוכלו לגעת בו,בטענה שהוא בלתי הגיוני.  חיים בסביבה פורצת דרך,זאת שמאפשרת יצירה תמידית ובלתי פוסקת,זאת הדרך כמו שאני רואה אותה. ואולם עד כמה זה אפשרי,וכמה מאיתנו יכולים להיות שם?

      אולי רפרוף ברקע של מי שכבר משתתף בדיון כאן יכול לענות על כך..

         

       

       

        12/1/08 19:33:

       

       

      עלי להודות שתגובתך חיים היא מעט פסימית ומשאירה אותי רק עם התסכול בלי התקווה. אין לי תקנה? אני רוצה לקוות שכן. אם לא, אני נידונה לחיים של סבל ואין טעם בכך.

       

      שרון,

      התשובה שלי ממש לא פסימית. התשובה שלי אמורה להרגיע אותך. מה שניסיתי לומר או לרמוז הוא שאינך צריכה לשנות דפוסים אלא לרכוש נוספים. וכך תהייה לך בחירה.

       

      ועוד דבר לגבי יצרתיות - האם יכול להיות שאדם שהיה יצרתי (בחייו הבוגרים), בחלוף שנים או סביבה התכונה הזו תעלם בו? אם התשובה היא כן, הרי זהו שינוי דפוס חשיבה, לא?

       

      אכן, אנשים שהיו יצירתיים עלולים לאבד את היכולת הזאת. זה לא בגלל שהם שינו דפוס חשיבה זה בגלל שהדפוסים שלהם השתלטו עליהם ולא הניחו להם להמשיך ולחפש נתיבים חדשים.

       

        12/1/08 13:09:

      חיים, לניר

      תודה על תגובתכם.

      משום מה חיים לקח אותו לכיוון של יצרתיות. אני בדברי לא התכוונתי לזה.

      הבעיה שלי, בהקשר הזה, שאני לא מצליחה למצוא כיוון אחיד בחיי ומתפזרת כל הזמן ויותר מדי. אני מסתכלת על אנשים סביבי ונראה שלכל אחד יש תוכנית מובנית לכיבוש העולם, מה שגורם לי להרגיש תלושה. הבלוג של יניר גרם לי להבין שאולי זה בסדר. אך עצם ההבנה הזו לא מונעת ממני את התסכול מכך שאיני צועדת בקו ישר לעבר עתיד שנקבע מראש. אני חושבת שזה נובע בעיקר מהסביבה בה גדלתי והצורה בה חונכתי - על אדם שהגיע לבגרות למצוא מקצוע בטוח, מכניס, ללא סיכונים, ולעסוק בו בשאר שארית חייו. עדיף משפטים. למרות שאני מבינה שזו תפיסה שגויה ורחוקה מלחיות חים העונים על הגדרות אלו, קשה לי להתנער ממנה ולא להרגיש סוג של כישלון מחיי שאינם צועדים בקו ברור כפי שציפו ממני. אני מנסה להגדיר לעצמי כל פעם מחדש - מה אני רוצה להיות "כשאהיה גדולה", אך שוכחת לחיות את ההווה - את מה שאני עכשיו.

      הבלוג שלך, יניר גרם לי לחשוב שעלי להרפות ולהנות מהדרך יותר מהיעד, יהיה אשר יהיה.

       מכאן עד להרפות באמת ובאמת להנות מהדרך - הדרך ארוכה.

      ולזאת התכוונתי בשינוי דפוסי מחשבה.

      עלי להודות שתגובתך חיים היא מעט פסימית ומשאירה אותי רק עם התסכול בלי התקווה. אין לי תקנה? אני רוצה לקוות שכן. אם לא, אני נידונה לחיים של סבל ואין טעם בכך.

      מה עוד, שאני מוצאת שלומר שלא ניתן לשנות דפוסי חשיבה בצורה כזו מוחלטת זהו דפוס חשיבה די מקובע בעצמו וחבל. אני חושבת שאפשר למצוא דוגמאות אינספור לשינויי דפוסי חשיבה ו"חינוך מחדש" באנשים רבים, גם מפורסמים, ואני מוצאת שגם בי.

      (פתאום קופץ לי לראש סרטו של סטנלי קובריק. הוא  הלך קצת רחוק מדי עם הנושא...).

      זהו. כתבתי מספיק.

      תודה לשניכם.

      ושבת שלום,

      שרון.

       

      ועוד דבר לגבי יצרתיות - האם יכול להיות שאדם שהיה יצרתי (בחייו הבוגרים), בחלוף שנים או סביבה התכונה הזו תעלם בו? אם התשובה היא כן, הרי זהו שינוי דפוס חשיבה, לא?

        11/1/08 20:38:

       

      צטט: לניר 2008-01-11 19:36:47

       

       

      אני עוסק בחשיבה יצירתית כבר 30 שנה ומתקיים על חרבה המתהפכת של היציריתיות. הנה מה שיש לי לענות על שאלתך: "איך משנים דפוסי חשיבה? ובכן: לא משנים דפוסי חשיבה. מעצם היותם "דפוס" הם כבר צרובים במערכת ואינם ניתנים לשינוי. הרצון והנסיונות לשנות דפוסי חשיבה ישנים רק מחזק אותם ובמקביל מייצר דפוס הכחשה של מראית עין של שינוי. דפוסים אינם בהכרח רעים. הם מנגנונים המאפשרים לנו להשיג "תמורה גדולה במאמץ מועט" המגרעת היחידה של דפוסים היא שהם מעכבים חשיבה יצירתית (אם כי אני מתכחש למושג האוקסימורוני הזה כפי שמייד תראי).

       

      כל חשיבה היא דפוס מארגן מציאות. אין בעצם דבר כזה "חשיבה יצירתית" יש "אירוע" יצירתי שמסיט את המחשבה ממסלולה ומפלס מסלול חדש. אבל מרגע שפילסנו מסלול חדש הוא עצמו הופך לדפוס שמפתה אותנו לחזור ולנוע בו. כך הולך ומתפתח, הולך ותופח מנגנון "ממסדי" במוח העשוי תבניות נפלאות שמשרתות אותנו היטב בניהול חיי השיגרה. אבל יש לנו גם חלק קטן אנרכיסטי שמחפש כל הזמן את ההדרך החדשה. ממנו, מהאנרכיסט הזה מתחיל כך אירוע יצירתי. המאבק בין החלק "הממסדי" של המוח והאנרכיסט הקטן מוכרע בכוחה של הסקרנות. כשהסקרנות חריפה וחזקה דיה, כשהרצון הנקי ונטול התכלית לדעת מה קורה בחוץ גובר על הפיתוי והנחמה של הציות ל"ממסד", מתחיל אירוע יצירתי.

      זה מה שלמדתי מ 30 שנות יצירה ולכן , כל מה  שאמרתי עד עכשיו עבורי הוא כבר דפוס שאף ממנו אני עלי להיחלץ כל פעם מחדש כדי לזכות...

      חיים

      מזה זמן אני עוקב אחר הבלוג שלך ואחר פועלך בתחום יצירת משחקים לילדים.

      למרות שההתנסות של 30 השנה שלי בחשיבה היא בביטויה בתחומים אחרים (בעיקר בתחומים אסטרטגיים), המסקנות שלי מאוד דומות לזו  שלך.

      לא ניתן לחשוב שלא מתוך מה שאתה מכנה 'דפוסי חשיבה' אותם אנו תופסים כ- Frames (סלח לי על האנגלית, אך בעברית - 'מיסגור', זה נשמע פחות מדוייק ועשוי להטעות).  כל שניתן הוא לצאת אל מחוץ לframe על מנת ליצור frame חשיבתי חדש. אך בכך טמונה התכלית  של מה שאנשים נוהגים לכנות 'יצירתיות'. אנו ב-Praxisחוקרים פעולה חשיבתית זו שנקראת Re-framing.

      ההבדל בין מה שאני העדפתי לתאר בתשובתי  לשרון, ובין תשובתך, קשור בכך שאני העדפתי להדגיש כי תהליך ה- Reframing יכול להיות ניזון ולהיות מאוגבר דווקא על ידי המפגש עם 'האחרים הרלוונטים' במסגרת מה שאנו מכנים 'קהילות פרקסיס'.

      הבלוגיות מאפשרת הדגמה של אפשרויות אלה ברשת, הגם שהבלוג כשלעצמו עדיין אינו 'קהילה פרקסיסית'.

      השיח הקצר שהתפתח כאן בין שלושתנו כ'אחרים רלוונטים', הוא דוגמא ממחישה לאפשרות כזו.

      צביקה לניר

       

      צביקה,

      וודאי שנגיע לאותן המסקנות, הרי כל הדרכים מובילות לרומא...

      ובעניין מה שאתה מכנה refraiming ואחרים יכנו "יציאה מהמסגרת" או "השתחררות מדפוסים" או "אפקט האהה!" או "אאוריקה" או כל ביטוי אחר. השם אינו חשוב. חשובה ההכרה של מי שעוסק בתהליכים יצירתיים והיא: המחשבה היא מערכת סגורה המגינה על עצמה ומתגוננת מפני שינוי. פריצה מחוץ למסגרת יכולה להתרחש רק על ידי גירוי חיצוני. האירוע היצירתי תמיד מתחולל במפגש בין שני שדות מחשבה זרים השדה האחד הוא תמיד השדה של המסגרת שלי והשני חייב לבוא מבחוץ ולכן עבודה בקבוצה היא דרך להצליב שדות מחשבה זרים. אבל כמובן יש דרכים רבות נוספות.

       

       

        11/1/08 19:42:

       

      צטט: ezolda 2008-01-11 11:07:43

       

      מאוד מזכיר לי את הספירלה של Nonaka - Learning by doing

      Nonaka הוא תיאורתיקן ( פרופ' ) שעוסק בחדשנות ובתהליך של יצירת ידע - SECI

      אני מפנה אותך לתגובתי לעלינא שם הזכרתי את Nonaka

      צבי לניר

        11/1/08 19:36:

       

       

      אני עוסק בחשיבה יצירתית כבר 30 שנה ומתקיים על חרבה המתהפכת של היציריתיות. הנה מה שיש לי לענות על שאלתך: "איך משנים דפוסי חשיבה? ובכן: לא משנים דפוסי חשיבה. מעצם היותם "דפוס" הם כבר צרובים במערכת ואינם ניתנים לשינוי. הרצון והנסיונות לשנות דפוסי חשיבה ישנים רק מחזק אותם ובמקביל מייצר דפוס הכחשה של מראית עין של שינוי. דפוסים אינם בהכרח רעים. הם מנגנונים המאפשרים לנו להשיג "תמורה גדולה במאמץ מועט" המגרעת היחידה של דפוסים היא שהם מעכבים חשיבה יצירתית (אם כי אני מתכחש למושג האוקסימורוני הזה כפי שמייד תראי).

       

      כל חשיבה היא דפוס מארגן מציאות. אין בעצם דבר כזה "חשיבה יצירתית" יש "אירוע" יצירתי שמסיט את המחשבה ממסלולה ומפלס מסלול חדש. אבל מרגע שפילסנו מסלול חדש הוא עצמו הופך לדפוס שמפתה אותנו לחזור ולנוע בו. כך הולך ומתפתח, הולך ותופח מנגנון "ממסדי" במוח העשוי תבניות נפלאות שמשרתות אותנו היטב בניהול חיי השיגרה. אבל יש לנו גם חלק קטן אנרכיסטי שמחפש כל הזמן את ההדרך החדשה. ממנו, מהאנרכיסט הזה מתחיל כך אירוע יצירתי. המאבק בין החלק "הממסדי" של המוח והאנרכיסט הקטן מוכרע בכוחה של הסקרנות. כשהסקרנות חריפה וחזקה דיה, כשהרצון הנקי ונטול התכלית לדעת מה קורה בחוץ גובר על הפיתוי והנחמה של הציות ל"ממסד", מתחיל אירוע יצירתי.

      זה מה שלמדתי מ 30 שנות יצירה ולכן , כל מה  שאמרתי עד עכשיו עבורי הוא כבר דפוס שאף ממנו אני עלי להיחלץ כל פעם מחדש כדי לזכות...

      חיים

      מזה זמן אני עוקב אחר הבלוג שלך ואחר פועלך בתחום יצירת משחקים לילדים.

      למרות שההתנסות של 30 השנה שלי בחשיבה היא בביטויה בתחומים אחרים (בעיקר בתחומים אסטרטגיים), המסקנות שלי מאוד דומות לזו  שלך.

      לא ניתן לחשוב שלא מתוך מה שאתה מכנה 'דפוסי חשיבה' אותם אנו תופסים כ- Frames (סלח לי על האנגלית, אך בעברית - 'מיסגור', זה נשמע פחות מדוייק ועשוי להטעות).  כל שניתן הוא לצאת אל מחוץ לframe על מנת ליצור frame חשיבתי חדש. אך בכך טמונה התכלית  של מה שאנשים נוהגים לכנות 'יצירתיות'. אנו ב-Praxisחוקרים פעולה חשיבתית זו שנקראת Re-framing.

      ההבדל בין מה שאני העדפתי לתאר בתשובתי  לשרון, ובין תשובתך, קשור בכך שאני העדפתי להדגיש כי תהליך ה- Reframing יכול להיות ניזון ולהיות מאוגבר דווקא על ידי המפגש עם 'האחרים הרלוונטים' במסגרת מה שאנו מכנים 'קהילות פרקסיס'.

      הבלוגיות מאפשרת הדגמה של אפשרויות אלה ברשת, הגם שהבלוג כשלעצמו עדיין אינו 'קהילה פרקסיסית'.

      השיח הקצר שהתפתח כאן בין שלושתנו כ'אחרים רלוונטים', הוא דוגמא ממחישה לאפשרות כזו.

      צביקה לניר

        11/1/08 11:07:

       

      אני חושבת שמילת המפתח היא "ניסיון" וצבירה של ידע. אלה הם פתרון ( עד כמה שניתן )לבעיית העמימות.

      מאוד מזכיר לי את הספירלה של Nonaka - Learning by doing

      Nonaka הוא תיאורתיקן ( פרופ' ) שעוסק בחדשנות ובתהליך של יצירת ידע - SECI

        11/1/08 09:38:

       

      צטט: לניר 2008-01-10 06:48:39

       

       

       

       

      עלינא יקרה,

      לא הצלחתי להבין את המשפט הזה שאומנם עושה שימוש במושגים שהעליתי, אך בדרך שגויה. לא טענתי שה KNK וה- NKNK הופכים בדרך פלא ל-K. זה הוא שיבוש המעיד על אי הבנה של מה שכתבתי.

      צבי,

      מצטערת שהציניות הסמוייה שלי הביאה לאי-הבנה בינינו. לא חשבתי לרגע שטענת שה KNK וה KNKN הופכים בדרך פלא ל K על-ידי העתקת פתרונות שהצליחו במקומות אחרים. נהפוך הוא, אני מבקרת את החשיבה "המאגית" הזו על פתרונות פלא מיובאים.

      ובפוסט שלי הדגשתי שניהול ידע צריך לעבור ממוד "ניהול" ל"מוד" איפשור.

      להלן ציטוט מהפוסט שלי שמבהיר את תפיסתי:

      "מכל מקום, המומחים אשר מנסים לטפח תהליכי ידע בארגונים צריכים להתמודד עם הפרדוכס הזה לאורך כל הדרך:... בין התנהלות על-פי תכנית עבודה מתוכננת כדבעי לבין התנהלות גמישה, הקשובה למה שקורה בדרך, נענית לצרכים וממנפת הזדמנויות שנקרות בדרך".

      עלינא

        11/1/08 08:17:

       

      צטט: :(:sharon 2008-01-11 00:33:39

      מאד נהנתי מקריאת הבלוגים שלך. תודה.

      אך יש לי הרגשה מצערת שלהבדיל מהלבין ולהגיע לתובנות מן הדברים שאתה כותב, ליישם את אותן תובנות בחיי יהיה קשה ביותר. כיצד משנים דפוסי חשיבה?

       

      שרון,

       

      אני עוסק בחשיבה יצירתית כבר 30 שנה ומתקיים על חרבה המתהפכת של היציריתיות. הנה מה שיש לי לענות על שאלתך: "איך משנים דפוסי חשיבה? ובכן: לא משנים דפוסי חשיבה. מעצם היותם "דפוס" הם כבר צרובים במערכת ואינם ניתנים לשינוי. הרצון והנסיונות לשנות דפוסי חשיבה ישנים רק מחזק אותם ובמקביל מייצר דפוס הכחשה של מראית עין של שינוי. דפוסים אינם בהכרח רעים. הם מנגנונים המאפשרים לנו להשיג "תמורה גדולה במאמץ מועט" המגרעת היחידה של דפוסים היא שהם מעכבים חשיבה יצירתית (אם כי אני מתכחש למושג האוקסימורוני הזה כפי שמייד תראי).

       

      כל חשיבה היא דפוס מארגן מציאות. אין בעצם דבר כזה "חשיבה יצירתית" יש "אירוע" יצירתי שמסיט את המחשבה ממסלולה ומפלס מסלול חדש. אבל מרגע שפילסנו מסלול חדש הוא עצמו הופך לדפוס שמפתה אותנו לחזור ולנוע בו. כך הולך ומתפתח, הולך ותופח מנגנון "ממסדי" במוח העשוי תבניות נפלאות שמשרתות אותנו היטב בניהול חיי השיגרה. אבל יש לנו גם חלק קטן אנרכיסטי שמחפש כל הזמן את ההדרך החדשה. ממנו, מהאנרכיסט הזה מתחיל כך אירוע יצירתי. המאבק בין החלק "הממסדי" של המוח והאנרכיסט הקטן מוכרע בכוחה של הסקרנות. כשהסקרנות חריפה וחזקה דיה, כשהרצון הנקי ונטול התכלית לדעת מה קורה בחוץ גובר על הפיתוי והנחמה של הציות ל"ממסד", מתחיל אירוע יצירתי.

      זה מה שלמדתי מ 30 שנות יצירה ולכן , כל מה  שאמרתי עד עכשיו עבורי הוא כבר דפוס שאף ממנו אני עלי להיחלץ כל פעם מחדש כדי לזכות...

       

        11/1/08 07:34:

       

      צטט: :(:sharon 2008-01-11 00:33:39

      מאד נהנתי מקריאת הבלוגים שלך. תודה.

      אך יש לי הרגשה מצערת שלהבדיל מהלבין ולהגיע לתובנות מן הדברים שאתה כותב, ליישם את אותן תובנות בחיי יהיה קשה ביותר. כיצד משנים דפוסי חשיבה?

      שרון

       

      יש קשר עמוק בין מודעות והבנה ובין היכולת להתמודד. אומרים על ההבנה והמודעות שיא לפחות חצי הדרך להשגת יכולת ההתמודדות ויש אנשים שהחלק השני הוא לעיתים קשה יותר.

       

      מה שאנו מנסים לעשות כאן היא לתרום תרומה משמעותית ליצירת מודעות והבנה עמוקה על דפוסי חשיבה, אישיים, קבוצתיים וארגוניים וכיצד ניתן לשנות אותם.

       

      במסגרת זאת אינני יכול לסייע לך בתהליך הקשה של שינוי בפועל של דפוסי החשיבה האישיים שלך. אולם כשאיננו לבד, גם ההתמודדות הזו נעשית נוחה יותר. וכאן זה סוג מסויים של ביחד כזה.

       

      צבי לניר

       

       

        11/1/08 00:33:
      מאד נהנתי מקריאת הבלוגים שלך. תודה.

      אך יש לי הרגשה מצערת שלהבדיל מהלבין ולהגיע לתובנות מן הדברים שאתה כותב, ליישם את אותן תובנות בחיי יהיה קשה ביותר. כיצד משנים דפוסי חשיבה?

        10/1/08 23:32:

      וודי אלן פעם אמר שהחיים הם מה שקורה בזמן שאנו מתכננים תוכניות.

        10/1/08 06:48:

       

       

      אחת הדרכים היותר נפוצות להפחית אי-ודאות היא להעתיק ממצב מוכר למצב בלתי מוכר. וכך גם ה KNK וגם ה NKNK הופכים באורח פלא ל K . זה נוח ונעים (רגשית וקוגניטיבית) ולעיתים אפילו שימושי. אבל  בתהליכי ניהול ידע - זה לעיתים מתכון לבניית פילים לבנים: משהו יפה אך בלתי שימושי בעליל.

       

       

      עלינא יקרה,

      לא הצלחתי להבין את המשפט הזה שאומנם עושה שימוש במושגים שהעליתי, אך בדרך שגויה. לא טענתי שה KNK וה- NKNK הופכים בדרך פלא ל-K. זה הוא שיבוש המעיד על אי הבנה של מה שכתבתי.

      אני מציע שתקראי את הפוסט הקודם שלי על 'כיצד אני יכול לדעת את מה שאיני יודע שאיני יודע'?. הוא יבהיר לך את הדברים.

      ואת מוסיפה...כי בתהליכי ניהול ידע זה מתכון לבניית פילים לבנים.... 

      התחום של 'ניהול ידע' מוכר לי היטב ובמתכוון לא הזכרתי אותו. ה- NKK שהוא המפתח לכל התהליך המאפשר לנו להגיע ל-NKNK, הוא 'הידע הסמוי' וכפי שכבר העיר לך מר רשתות בתגובה לפוסט שלך, לידע הסמוי  יש לו מאפינים של מורכבות חברתית (ולא ארגונית) ופיתוחו והעברתו נעשים דרך קשרים חברתיים הדוקים ולא דרך הנידוס של  'ניהול ידע' בין אם הוא 'מלמעלה למטה' ובין אם הוא 'מלמטה למעלה'.

      למרות שמאז פורסם ספרו של Ikujiro Nonaka  ב- 1995על The Knowledge- Creating Company שבו הוא העלה  את נושא 'הידע הסמוי', החוקרים בתחום 'ניהל ידע' דנים רבות בבעיית הידע הסמוי וכולם מזכירים אותו, כל הנסיונות שלהם עד כה להציע כלים מעשיים להתמודדות עם הידע הסמוי, נכשלו. 

      צבי לניר

       

       

       

        9/1/08 22:33:
       

      גם כשאני יודע לאן אני הולך (מהו היעד) עדיין אינני יודע את כל מה שיקרה בדרך. ואז השאלה היא:  איך לתכנן משהו כשהדרך מלאה באי-ודאויות.  

      אחת הדרכים היותר נפוצות להפחית אי-ודאות היא להעתיק ממצב מוכר למצב בלתי מוכר. וכך גם ה KNK וגם ה NKNK הופכים באורח פלא ל K . זה נוח ונעים (רגשית וקוגניטיבית) ולעיתים אפילו שימושי. אבל  בתהליכי ניהול ידע - זה לעיתים מתכון לבניית פילים לבנים: משהו יפה אך בלתי שימושי בעליל.

      מסתבר שתהליכי ניהול ידע אפקטיביים הם כאשר אנחנו מפעילים את כישורי ה NKK , כלומר "הצלחתנו מותנית ביכולתנו האישית או הקבוצתית לחשוב על, ומתוך, מה שאנו מתנסים בו במהלך הדרך, אך עדיין לא מבינים את משמעותו במלואו  Not Known Known -כלומר ה( NKK) ". והיכולת הרגשית שלנו להתמודד עם המצב העמום הזה. אבל כשפתרנו את ההתמודדות ברמה האישית, עדיין נותרה לנו ההתמודדות הארגונית. לארגונים קשה להתמודד עם מצבי עמימות מסוג זה. איך ארגונים מתמודדים עם מצבי הביניים הללו, שכל כך קשה לנהל אותם? הרחבה בנושא בפוסט שפרסמתי לאחרונה.
        9/1/08 13:22:

      Thanks, good to know...

       

      (Sorry, I couldn't hold myself...לשון)

        8/1/08 06:10:

      לאילת יוגה, עדי איתן, לאה אולשר, אלי כהן  וגלית ג. - לכולכם תודה על תגובותיכם.

      אלה לא היו תגובות מתוך ידע חיצוני המסתמכות על מקורות חיצוניים, אלא בעיקרם על התנסות חוויתית אינטימית והכרה עמוקה בהתפתחות האישית המתרחשת דרך המתח המשלים שבין התכנון ובין הגילוי המתמיד דרך ההתנסות., וההפתעות והתובנות החדשות שהוא מזמן לנו, כשאנו ערים לו, לאורך הדרך.

      כפי שציינה עדי איתן, הפוסט נוסח כמאמר אקדמי מנומק, אולם הוא פורץ אל מחוץ לרציונאלי אל תחום הרגש במובנו כמבטא את מה שתמיד אנו מרגישים מעבר למה שאנו יודעים ושמעולם לא נצליח לכלוא אותו ברציונאליזציה אקדמית. או אם תרצו - מה שתארתי בפוסטים קודמים שלי כתכונת ה'שועליות' שהיא תמיד מעבר ל'קיפודיות'.

      ושוב תודה לכולכם. אני מאחל לכם המשך של דימניקה אישית וצמיחה אישית דרך אי הוודאות הבלתי נמנעת של חיינו והיכולת לתכנון ולפלס את דרכנו בה.

      צבי לניר

        7/1/08 00:00:
      צבי, תודה על המאמר המעניין, אשר נותן קצת כלים להתמודדות עם מה שאיננו יודעים. כמה מחשבות: כל תכנית היא בסיס לשינויים - וכאשר לא נעשים שינויים נדרשים במהלך הדרך פעמים רבות התוצר אינו רלוונטי בסופו של דבר. הידע הנוצר בתהליך הוא מאוד ספירלי כמו שנאמר - נבנה שכבה על גבי שכבה ולעולם אינו מסתיים. עולה פה הדילמה הגדולה בין הרצון להראות תוצאות ולעמוד ביעדים - לבין הקושי והתמודדות עם אתגרים חדשים שעולים בדרך.
        6/1/08 07:37:

      קבל תיקון:)

      הכוונה ל "ניהול משימות ואנשים בתנאי אי וודאות".

        6/1/08 07:35:

      צבי

       

      נהניתי לקרוא.

       

      שאלת הפתיחה של הפוסט שלך נמצאת גם בבסיסה של סדנת השטח למנהלים שיצרנו בנושא "ניהול משימות ואנשים בתנאי וודאות".

       

      תמיד מרתק לראות בסדנת שטח בזמן אמת כמה חשוב התכנון המוקדם שאין בלתו בטרם היציאה לדרך.

       

      שבעתיים מקסים לראות את הדינמיקה שנוצרת תוך כדי תנועה כשללא שינוי בתכנון הראשוני לא ניתן להשלים את המשימות בהצלחה. השינוי הנדרש הוא במישורים שונים וברמות שונות.

       

      כמנהל וכמשקיף בסדנאות האלו תמיד נדמה לי שהעיבוד העיקרי של התובנות ע"י המשתתפים בסדנה מתבצע אי שם במעמקי ההכרה של כל אדם כתוצאה מהחוויה המאוד אישית שלו.

       

      תודה לך.

       

      אלי

        5/1/08 22:06:

      יופי של מאמר

      עכשיו איך מקנים בכלל את דרך החשיבה הזאת לציבור המחנכים כדי שיוכל להקנות אותם לתלמידיהם

      מה עושים עם מערכת החינוך  שלנו

       

       

        3/1/08 11:32:

      צבי שלום

      מאמר נהדר. הכי משמח אותי, שלא חידשת לי הרבה, חוץ מבניית מערך המושגים (קצת מסובך לי להוסיף לאותיות הרבות עוד אותיות, למרות שהן יפות ובעלות משמעות), ובנית  כל המאמר בצורה מקצועית ואקדמית שתקל על אנשים לקבל אותו.זה באמת מאוד משמח.

      ומה הקשר שלי לענין?

      לחברה שלי קוראים "מרחב- הנדסת עסקים", והרעיון של מרחב, נבע בדיוק מאותו מקום שאתה מתאר: מצד אחד התכנון (הנדסה) שאי אפשר בלעדיו, ומאידך (ואף יותר- לא שווה משקל) הגמישות המחשבתית. גם כשאני מרצה לסטודנטים בארגון וניהול או בניהול פרויקטים אני עומדת על הגמישות הזו. עדיין קשה לאנשים לקבל את העובדה, שככל שאתה תהיה גמיש יותר לקבל את הנתונים הניתנים לך באותו הרגע ולעבוד איתם עם התוכנית וגם למרות התוכנית, דווקא אז התוכנית תצלח. דווקא אז לפרויקט יש סיכוי להסתיים בזמן שהוקצב ,במשאבים שהוקצבו ובתכולה המובטחת.

      כמו שכתבת, כלים כמו תרשימי פרט ותרשימי גאנט (והיום- כלים ממוחשבים, כמובן) הם כלי עזר, אבל אין לקדש אותם. זה מזכיר לי  תרשים זרימה, שראיתי השבוע, של חברת ארגון גדולה.

      תרשים הזרימה היה מרובה נתיבים ומרובה קווים וחיצים, שלא היה ניתן לקרוא אותו

       אם כך, למה לערוך תרשים כלל? הרי תרשים אמור לפשט לי אוסף רב של נתונים או טכסט.

       

      על כל פנים: תודה על המאמר. נהנתי מאוד.

        2/1/08 22:53:

      תודה על המאמר המעניין.

      קראתי ואהבתי את התובנות שהעלית.

      "החלוקה הדיכוטומית לתכנון וביצוע מעלימה מאיתנו את הקשר המעגלי שבין תכנון וביצוע ואת החיוניות של יכולתנו להבהיר לעצמנו כל פעם מחדש את יעדי התכנון מתוך ההתנסות שלנו בביצוע".

       

      "הצלחתנו מותנית ביכולתנו האישית או הקבוצתית לחשוב על, ומתוך, מה שאנו מתנסים בו במהלך הדרך, אך עדיין לא מבינים את משמעותו במלואו  Not Known Known - (כלומר ה-  NKK)". 

       

      בעצם במרחב העמום הזה, כך נראה לי, נמצאת ההזדמנות לצמיחה והתפתחות.

      לשינוי וגדילה.

      בכלל נראה לי, שבחיים, מעצם היותם חיים, הכל דינמי, זורם.  אין בעצם אפשרות אמיתית לדיכוטומיה <למשל בין תכנון וביצוע>.

      יש אנרגיה. יש חילופי אנרגיה.  יש תנועה.  כמו ריקוד.  כל הזמן בשינוי.

        2/1/08 06:43:

       

      צטט: טקסטואלית 2008-01-01 21:43:00

      מסכימה מאוד ש"התכנון והביצוע מקיימים ביניהם תהליכים מעגליים"

      ואני מוסיפה: וגם ספירליים.

      או אולי לא גם. אולי הספירלה היא דימוי יותר מדויק מהמעגל.

       

      אני רואה זאת כך:

      יש מטרה כללית, עמומה, טנטטיבית.

      נוצרת תוכנית פעולה כללית, עמומה, טנטטיבית.

      במהלך הדרך נאספים עוד נתונים שמשנים את התמונה לכאן או לכאן, שמשנים או מכווננים טוב יותר את המטרה ואת הדרכים להגשמתה. 

      אז עכשיו יש לנו מטרה קצת יותר מכווננת ותוכנית פעולהקצת יותר מדויקת ומפורטת איך להגשים את המטרה.

      ואם ממשיכים, מגלים עוד יותר על עצמנו ועל הדרך ועל התוכנית ועל המטרה. ואז יש מטרה ותוכנית קצת יותר מכווננות.

       

      תלוי כמה זמן ומאמצים ואנרגיה ומחשבה אנו נשקיע. ככל שנשקיע יותר - כך המטרה והדרכים להגשמתה ישתנו מעט או הרבה, יקבלו פוקוס כזה או אחר.

      A WORK IN PROGRESS

      אכן כך. התיאור של התהליך כסיפראלה תואם יותר מהמעגל  את היחס שבין תהליכי החשיבה שאנו מבצעים כאשר אנו חושבים על התכליות שלנו ועל מה הם משמעויות היישום שלהם ואלה מעלים בנו תובנות חשובות שיעשירו את יכולת הביצוע שלנו.  אך  הלמידה המתרחשת בהתנסות שלנו במימושם, (כאשר אנו ערים ל- NKK שלנו) שוב יכולה להעלות בנו תובנות חדשות שיסיעו לנו לפרש מחדש את התכליות שלנו בעולם שמתבהר לנו עתה (ה- NKNK) ובכך שוב יאפשרו לנו להתמודד עימו בצורה חדשה ורלוונטית יותר.

      צביקה לניר

        2/1/08 06:30:

       

      צטט: ilanad 2008-01-01 21:22:52

      יוצא מכאן שהגדרת המטרה חשובה והתכנון כיצד להשיג אותה חשוב - אבל הדרך שביניהם היא העיקר: היא זו שיוצרת את החידוש, התובנה, הריגוש, העניין ואפילו הסיפוק.

      אילנה

      קלעת בול!. הדרך שביניהם היא שמפרה את שניהם דרך השינוי שהיא יכולה לחולל בהם.

      צביקה לניר

        1/1/08 21:43:

      מסכימה מאוד ש"התכנון והביצוע מקיימים ביניהם תהליכים מעגליים"

      ואני מוסיפה: וגם ספירליים.

      או אולי לא גם. אולי הספירלה היא דימוי יותר מדויק מהמעגל.

       

      אני רואה זאת כך:

      יש מטרה כללית, עמומה, טנטטיבית.

      נוצרת תוכנית פעולה כללית, עמומה, טנטטיבית.

      במהלך הדרך נאספים עוד נתונים שמשנים את התמונה לכאן או לכאן, שמשנים או מכווננים טוב יותר את המטרה ואת הדרכים להגשמתה. 

      אז עכשיו יש לנו מטרה קצת יותר מכווננת ותוכנית פעולהקצת יותר מדויקת ומפורטת איך להגשים את המטרה.

      ואם ממשיכים, מגלים עוד יותר על עצמנו ועל הדרך ועל התוכנית ועל המטרה. ואז יש מטרה ותוכנית קצת יותר מכווננות.

       

      תלוי כמה זמן ומאמצים ואנרגיה ומחשבה אנו נשקיע. ככל שנשקיע יותר - כך המטרה והדרכים להגשמתה ישתנו מעט או הרבה, יקבלו פוקוס כזה או אחר.

      A WORK IN PROGRESS

        1/1/08 21:22:
      יוצא מכאן שהגדרת המטרה חשובה והתכנון כיצד להשיג אותה חשוב - אבל הדרך שביניהם היא העיקר: היא זו שיוצרת את החידוש, התובנה, הריגוש, העניין ואפילו הסיפוק.

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים