0
אהובי לקח את העדר והלך אל הגשם נותרתי במדבר לבדי עם עדר הטלאים בודדה במאהל, עצובה, מבכה על גורלי הימים חולפים ואהובי לא שב אל מלוני * אלוהים, שגר את הגשם קרוב לליבי תרווה את צימאוני, השקה את עולמי כוון את הרוח לתוך ליבי, יבשו דמעותיי בודדה במדבר מוקפת הרים בצערי * עוצמת את עיניי בחשכה כאיילה נפחדת קולות לילות מדבר מחלחלים עמוק לליבי כאבים של בדידות מכתמים את נפשי שלח את אהובי אלי, עם הגשם לצידי |