עד כה ממש כיף להיות סלב! איך שקמתי בבוקר הוצאתי את הזרנוק מהקופסא של צעצועי המין ופיזרתי בצורה מסודרת את המעריצים שהתגודדו בחצר, ומשם המשכתי להשקות את העצים שקצת מתו בגלל האקלים. אחר כך ראיינו אותי לשתי תכניות בוקר, אחת מול הקומקום במטבח שלי ואחת בתוך המקלחת, שם אגב חלה תפנית מסעירה כשהעזתי להרים את הסבון בשידור חי. בגלל שאני כזאת בחורה מוכשרת, הייתי גם המראיינת וגם המרואיינת וגם הקהל ומדי פעם הייתי הסבון, אבל זה כבר ממש מידע פנימי. לקראת הצהריים השתתפתי בפרסומת חיננית לדיור מוגן, הסכמתי רק בגלל שחשבתי שזה משהו שקשור למקלטים כי אצלנו בקיבוץ הם תמיד היו פאבים, בסוף יצא שאני צריכה לעמוד בלי לזוז ולהגיד משהו כמו "אם בחיים לא יהיו לך ילדים שיטפלו בך - אל תדאגי, שתינו באותו קייאק" ולאחר מכן דפקתי את חיוך הדייטים שלי ולקחתי חמש לארוחת צהריים. בערב הגיע ג'יפ גדול שבתוכו דוגמן צמרת שלקח אותי לאיזה אירוע וזרק עליי את הצעיף שלו כי מעכשיו אני קולב. באמת. לא משנה שהערב עדיין לא הגיע, זה עדיין לא אומר שזה לא יקרה. חכו!
כולם (שני בני אדם ושכנה) שאלו אותי האם כעת, כשאני אושיית פרינט מהממת, אזניח את הבלוג. לכולם אמרתי שכן, אבל שיקרתי. כעיקרון, כל רעיון טוב שיהיה לי מעכשיו יעבור לטור החדש שלי, אבל הרי ידוע שיש לי הרבה יותר רעיונות גרועים אז ניד איי סיי מור. הטור עצמו מתפרסם מספר פעמים בשבוע בחינמון החדש של ידיעות אחרונות ששמו "24 דקות" והוא מחולק כרגע רק ברכבת ישראל, אז כל הקוראים שלי מתבקשים ללכת לשם ברגל - עדיף לתחנות, לא מחלקים אותו ממש על הפסים - ולקרוא אותו תוך ניסיונות שלא להידרס. אני כבר יכולה לדמיין את כל נוסעי הרכבת מעלעלים בעיתון החדש בחדווה, מרוצים מהכתבות ומהרכילות, ואז מגיעים לעמוד שלי, ואז יש דממה של חצי דקה ואז כולם מתחילים להשתעל במסתוריות. בסדר, לא נורא. לפחות אני מקבלת על זה כמה שנקלים.
חוצמיזה שמעתי שהתחילה שנה חדשה, שבמהרה תהפוך לשנה סתמית וישנה. את השנה הקודמת סיימתי בפעילות מצומצמת למדי כשנרדמתי על הספה בעשר וחצי לפנות לילה למרות שממש השתדלתי להישאר ערה כדי להקליט את הרעשים של הזיקוקים ולזרוק לקופסה של צעצועי המין - לא משנה. בכל מקרה, לא הצלחתי. אבל בכל זאת עשיתי לעצמי כמה מנטל נוטס ולהלן רשימת השנה החדשה שלי:
החלטות לשנה החדשה: 1. להפסיק לעשן - זה יהיה קל, כי אני לא מעשנת 2. להפסיק עוד כמה דברים - בסוף השנה אחליט מה 3. לאכול קרמבו כל יום בצהריים - או לחלופין לקנות דירה
תקוות לשנה החדשה: 1. הלוואי שאני אצליח בכתיבה ואוכל להתפרנס ממנה 2. הלוואי שאזכה בלוטו ואשים זין על הכתיבה 3. הלוואי שכל הבנים שטורחים להודיע לי מראש שהם לא מחפשים קשר רציני יחטפו מכה בכואב של המרפק
חמשיר לשנה החדשה: אלפיים ושמונה ממש דייקנית הגיעה בינואר, איזו לא מקורית אז שיהיה לנו גשם נוצץ שכל ילד יקבל מוצץ ותעשו טובה, תבטלו את חודש מרץ.
ונאמר אמן.
|
אופירבר יוסף
בתגובה על דה מרקט
singlelove
בתגובה על נס בקפה
הולך בגשם
בתגובה על שח-מת בשני מהלכים
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אויייי את כל כך חמודה... שכואבת לי הבטן ... כי את מצחיקה אותי.
(טוב טוב ברור שאת גם יפה).
לכי על הקרמבו כל צהרים... אבל קחי בחשבון עוד שעה על ההליכון.
והלואי ותזכי בטוטו.
אני תוהה מדוע נמרוד שואל, כבר הסברתי לו אתמול. אבל אם גם אתה רוצה לדעת, הנה, זה פחות או יותר כתוב פה.
http://doda.cafe.themarker.com/view.php?t=260385
נכון. זו שאלה מצויינת, השאלה של נמרוד
מה לא בסדר בבחורים שלא רוצים קשר רציני?
שנה טובה!
" בגלל שאני כזאת בחורה מוכשרת, הייתי גם המראיינת וגם המרואיינת וגם הקהל ומדי פעם הייתי הסבון"
הלו הלו:
את תפקיד הקהל אל תקחי לנו!
היינו שם, מסביב
ומחאנו כפיים
(אל תדאגי - אדי המים הרותחים הסתירו)
2008
שהרכבת תעצור סוף סוף בתחנה הנכונה...
אמן.
וכוכב
טוב...נו...מתחילה ללכת ברגל לרכבת .
LONG LIVE AUNT QUEEN
די כבר עם המרץ הזה!
אולי נבטל את מרצ במקום? לא עדיף?
אני אהיה בת 38 ב28 במרץ הקרוב לכל מי שמתעניין.
כיף לך
מלכה אינדיד.
*
אני שומר את הכוכבים רק לך :)
אני דווקא שונא את נובמבר .
על קרמבו אני לא מוותר , פק"ל כל ערב ישר מהמקרר .
ועוד משהו , אם לא שמת לב , את כבר מצליחה בכתיבה!!!
האם יש סיכוי לקבל את הטור שאת מפרסמת בחינמון אפילו בדיליי כאן לבלוג ?
כי מה לעשות , אני לא ראיתי את הבפנים של רכבת מאז הטיול ההוא לחיפה ב-1979 .