מעריב נמכר, והקונה מתכוון לפטר את מרבית העובדים. אנשי תקשורת ופוליטיקאים התבטאו ואמרו, כי סגירת העיתון היא פגיעה קשה בדמוקרטיה. לטעמם של הדוברים, עיתונות חופשית חיונית לקיומו של משטר דמוקרטי, ומכאן המסקנה, כי עיתון או ערוץ טלוויזיה שנסגרים מפחיתים את היקף הביקורת על הממשלה, ובכך הדמוקרטיה נפגעת.
אקדים ואומר, כי דעתי שונה מדעתם ומסקנתי ממסקנתם.
לית מאן דפליג, כי עיתונות חופשית חיונית לקיומו של משטר דמוקרטי. עמד על כך כבוד נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, בשנת 1987 בפסק דין מהפכני שבו עוצבה לראשונה זכות החיסיון של עיתונאי על מקורות המידע שלו: "מערכת מדינית חופשית ודמוקרטית בלעדי אמצעים נאותים לאיסוף מידע ולפרסומו, הם דבר והיפוכו ואינם יכולים להתקיים בצוותא חדא." (ב"ש 298/86 ב"ש 368/86 בן ציון ציטרין, יפעת נבו נגד בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין)
אמשיך לצעוד צעד נוסף בשביל של הדוברים הנכבדים הנ"ל, כי עיתון או ערוץ טלוויזיה שנסגרים מפחיתים את היקף הביקורת על הממשלה. זו מתמטיקה פשוטה, עיתון אחד ביקורת מועטה, עשרה עיתונים ביקורת מרובה.
בישראל הדמוקרטית יש עשרות עיתונים מודפסים, תחנות רדיו רבות, ערוצי טלוויזיה אחדים, ואתרי אינטרנט רבים מספור, שבהם עיתונאים ואזרחים מהשורה כותבים, מוחים, מתלוננים, ומלטשים מידי יום את היבלית שמצמיח השלטון המרכזי או המקומי, ואת העשב הרע שצומח בתאגידים הגדולים.
מדינה דמוקרטית היא ערש לכלכלה קפיטליסטית. כמו יער זקן וחולה שנשרף מחזיר מינרלים לאדמה, שממנה צומח יער צעיר ובריא, כך גם חברה בע"מ זקנה וחולה שנסגרת כתוצאה מהפסדים, מחזירה לשוק החופשי של צרכני התקשורת עיתונאים מצוינים, שמהם תצמח עיתונות צעירה ובריאה.
"העולם הזה" נסגר, ואיש לא ביכה אותו. שם עשו את צעדיהם הראשונים מיטב העיתונאים שלנו, והוא היה בית הספר החשוב ביותר של עיתונות חופשית. "מעריב" נמכר ואולי נסגר במתכונתו הקודמת, ולבי לבי על אלפי העובדים שייפגעו כתוצאה מכך, אולם הדמוקרטיה של מדינת ישראל לא נשרטה.
אין מקום לבכי ונהי, אסור באיסור חמור לתת לעיתונות תמיכה מקופת הציבור. עיתונות חופשית היא עיתונות שמנוהלת בהצלחה כלכלית, וכל פשרה פוגעת בתפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה. עיתונות נתמכת היא כלב מאולף.
------------
"זונות פוליטיות" הפנה (או אולי הפנו) את תשומת לבי לכתבה של יואל מרקוס (הארץ) בנושא הנ"ל. תודה, והנה הקישור לכתבה
|