מזה שלשה ימים שבורח מכל כלי כתיבה מילה כתובה היא מזכרת עד. גלעד. אנדרטה. יד. והוא רוצה לשכוח אם לא יכתוב לא יזכור לשכוח הוא משנן לעצמו שוב ושוב שאסור לא להעלות שום מילה על הכתב אם יכתוב עכשיו יקרא אחר-כך פצעים שיתחילו להגליד ידממו לכתוב זה לבכות לכתוב זה להתגעגע לכתוב זה להצטער לכתוב זה לפתוח לכתוב זה לבגור נמלט מעט כמו מאש הופך את המקלדת על פניה מוחק אפילקציות כתבן מהטלפון החכם. הפעם לא יכתוב כלום לא מכתב לא פוסט לא בלוג לא למגרה לא ליומן לא לעצמו לא לה. נשבע לשכוח לא רוצה לזכור לא את הטוב שלעולם לא ישוב לא את הרע שריסק את שארית חייו ניגש למקרר פותח את המקפיא יורה לגרונו את הנוזל הקפוא עוד טיפה ועוד טיפה לא חבל בכלל עכשיו כשהטשטוש אופף אותו הוא חושב על האופל שממנו חזר על האדים הרעים שנשם על הצללים הכבדים שגהרו ונהמו על הבדידות על האובדן ורק דבר אחד זכר שאסור לו לכתוב עליה ושגם אם לא יכתוב מילה הוא לא באמת ישכח |