כותרות TheMarker >
    ';

    שוקולד כחול

    אתר על אוטיזם

    אני זוכר אותה מה...מה? כולת?

    18 תגובות   יום שישי , 21/9/12, 00:33

    ראש השנה תשע"ג.

     

    אני לא יודעת אם הפצצה האיראנית מתקתקת, אבל הפצצה הישראלית בטוח שכן.

     

    הילדים צריכים להביא לבית הספר מזון יבש, כי יש אנשים שאין להם אוכל לחג.

     

    המחאה החברתית דעכה בקול ענות חלושה, אבל החיילים עדיין לא הניחו את הנשק.

     

    אני נזכרת בבוקר ששכחנו לקנות.

     

    אמרו להם להביא דבש או ממרח שוקולד.

     

    שעות רבות של עבודה גורמות לי לעבור ממשימה למשימה, מכיבוי שריפה לריצה חסרת סיכוי אחר עוד דד-ליין.

    השיעור מתחיל ב-8 בבוקר, הפגישה מתחילה בתשע, התור לרופא ב-10, האוטובוס מגיע ב-11, הפצצה האירנית צפויה לנחות ב-12, את הסופר סוגרים ב-9 בערב. הרבה שעות יש במהלך היממה להיכנס לסופר שילד הבית, מ-7 בבוקר עד 9 בערב - ובכל זאת, שעות הפתיחה לא מאפשרות לי להגיע לרכוש צנצנת דבש מתוק עבור אנשים שידם אינה משגת.

     

    זה מבאס אותי מאוד. אני יכולה לתת את הדבש בהזדמנות אחרת, אבל כאן החשיבות היא ללמד את הילדים לתת. גם את הילדה שלי שנותנת, וגם את יתר הילדים בכיתה שרואים שגם חבריהם מעניקים.

     

    אנחנו יוצאות כמעט מספיק מוקדם כדי לעמוד בתור המשתרך של עוד הרבה אנשים אחרים, שונים ממני כל-כך (מי דומה לי בעצם? אף אחד) שעושים את אותם דברים שאני עושה - מסיעים את הילד לבית הספר, וטסים ב-20 קמ"ש לעבודה. ואני מבטיחה לעצמי שנעצור במכולת ונקנה דבש.

     

    ברחוב שלי אין מכולת. גם לא בקילומטר שעד לצומת. גם לא הפניה ימינה - טוב, זה אזור שעדיין לא נכבש ע"י קבלן. ושוב ימינה, אל שכונה ותיקה וצפופת בניינים, אני נכנסת לתוך הרחובות המוכרים לי רק בשמם, כאן אין כניסה וזה ללא מוצא, השעון, בניגוד לתנועה, טס, ואני מסתכלת עליו ותוהה אם שווה לאחר לבית הספר כדי למצוא מכולת. עוד רחוב ועוד אחד ומכולת אין. איפה הן המכולות ההן? עם השוקו והמעדן? למה כבר לא רואים אותן?

     

    בשלב מסויים אני מחליטה לוותר ולהגיע לבי"ס לפני הצלצול. גם ככה יש לה ADHD, ככה שלוקח לה כמעט עד סוף היום להוציא מחברת מהתיק. מכולת לא נמצאה, הדבש לא נרכש, השיעור לא ניתן והתרומה לא נמסרה.

     

    אולי זה מגיע לנו? אנחנו בעצמנו נטשנו את חנויות המכולת הקטנות והאינטימיות. אני זוכרת את כל בעלי המכולת שחלפו בחיי. מנלי שאמא אמרה שהיא רמאית, דרך השותפים במכולת של החבר הראשון שלי שהיה זולל אצלם עוגיות וסנדוויצ'ים, צ'רלי מנווה צדק, המכולתניק של זה שיהיה בעלי, הזוג מחולון שפתח מכולת מול הבית הראשון שלנו יחד באידלסון (ואני אף פעם לא הבנתי למה לא היה עדיף פתוח את המכולת בחולון), מוטי המתוק מהמכולת בשיינקין גבעתיים - הדירה הראשונה שקנינו, שאפילו ביום שבו הגיעו הפועלים לאסוף את הרהיטים שלנו מהדירה הציע לנו את האופציה הזולה יותר - בקבוקים של ליטר וחצי - והוריד אותי מהתוכנית לפנק אותם בפחיות. ועד המכולת האחרונה של האחים בשכונה הנובורישית של הערסים במשכננו הקודם, המכולת היחידה שהבת שלי הספיקה להכיר כמקום שממנו לא יוצאים בלי ממתקים.

     

    ובשכונה החדשה - אין מכולת. יש לנו סניף של אחת מהרשתות הגדולות סמוך לבית, ואף בעל מכולת לא יוכל להתחרות בגודל, במבחר ובמחירים. אז המכולת שלנו היא סניף של קונגלומרט, ובמקום מוטי או צ'רלי או סחבק, יש לנו כרטיס מועדון.

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/10/12 09:59:
      כן, המכולות שהיו בימי ילדותי נעלמו מהנוף השכונתי שלנו. אבא שלי ז"ל היה מספר על שיטת ה"תרשום לי" במכולת שהמכולתניק היה ישן בלילה ולפתע מתעורר בבהלה ואומר לאשתו: "תרשמי בבקשה לחיים 2 לבן". מאז אף פעם לא קניתי במכולת בהקפה...:). למען האמת אני לא מתגעגעת למכולת, למרות הנוסטלגיה. ולי*
        2/10/12 07:00:

      נראה לי שמכולת לא מתאימה לי שממהר.

      או אולי בעצם כן

      כי אפשר להגיד לו:

      "תרשום"

        1/10/12 20:16:

      מועדון ללא חברים. רק של נקודות סתמיות.חיוך

        1/10/12 16:53:
      אזוטריקה, אני עובדת בשתי עמותות וחושבת שהמדינה צריכה לעשות את העבודה של העמותות. לא צריך לבקש מאנשים גם לא צנצנת דבש. רוב התושבים חיים בצמצום, כך אני מבינה מהרבה עדויות של אנשים

      תודה לך על הפוסט הנוקב.

      גם אני חושב שזה יפה לחנך ילד שיעזור למעמד מתחתיו.

      אבל בפועל אסור שיהיו מתחתיו מיליון ילדים רעבים.

      יש להם גם אבא ואימה רעבים. כמה מיליונים זה?

      השנה במחאת המיליון היו רק 900 איש.. הללויה.

      אנו כמעמד ביניים מכובד מנקים את המצפון שלנו עם צנצנת דבש..

      שבת שלום.

        28/9/12 15:46:

      הביקורים במכולת השכונתי, חווית ילדות שבילדים שלנו לא מכירים ולא מסוגלים להבין...

        26/9/12 08:29:
      במכולת, מכירים אותך אישית, ואנחנו הרי בורחים מהאינטימיות הזו כמו מאש...
        23/9/12 13:30:
      באמת חשוב לשמור עליהן, כי על המחירים הזולים (?) ברשתות אנחנו משלמים בסופו של דבר מאד ביוקר...
        22/9/12 21:47:
      תודה צחיתוש, שתהיה שנה טובה
        22/9/12 21:47:
      סיניה, אין כמו ביקורים במכולת
        22/9/12 21:46:
      תודה מיכאלה :)
        22/9/12 21:46:
      פיני, עכשיו היא כבר חיילת :)
        22/9/12 21:46:
      תהילה הכי טוב מראש, באסה כשאין זמן לנשום :)
        22/9/12 08:36:
      תודה על הסיפור הנפלא. נוסטלגיה יפה גמר חתימה טובה אשוב לככב בהמשך צחיתוש
        21/9/12 19:31:
      אני תמיד מוכנה לשלב בלוח הזמנים ביקור במכולת גם אם זה כרוך בנסיעה מיוחדת, ואין אף אחת בשכונה. למה לא? דבש..
        21/9/12 18:52:
      יפה כתבת.. גם על הפצצה הישראלית שמתקתקת... וגם על השעון שרץ בבוקר בניגוד לתנועה העומדת... וגם על הריצות המטורפות שנגזרות עלינו מדי יום... וגם על המכולות של פעם שכבר לא. שתהיה שנה טובה ומתוקה. אל תדאגי, יהיו עוד הזדמנויות לתת לילדה שיעורים
        21/9/12 18:47:
      ואני זוכר אותה בדרך לגימנסיה
        21/9/12 03:52:
      בכל פעם מחדש, אני שמחה שהמכולת השכונתית שלנו עדיין קיימת. זה באמת לא ברור מאליו. משהו בריח שלהן, בזכרונות מבקש שישארו. ובנוגע לדבש....הכי טוב לקנות מראש:))

      ארכיון

      פרופיל

      about a girl
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין